גם אני אהיה פעם כזו.
קשישה.
גם אתם.
נשב בכיסא גלגלים, יקשרו סינר לצווארנו, יגישו לנו מרק, ואם יהיה לנו מזל, יישב לידינו מישהו שיאהב אותנו מספיק כדי לנגב את הסנטר מהמרק שייזל עליו.
אם יהיה לי מזל, אגור בבית אבות. או בית הורים, או בית שקמה או בית תקווה.
לא בדיור מוגן.
לא יהיה לי כסף לדיור מוגן.
אם יהיה לי מזל אקבל 9 שעות שבועיות מביטוח לאומי ואם יהיה לי עוד יותר מזל תהיה לי מטפלת טובה, נעימה ומסורה.
כזו שתרים את ידה רק כדי ללטף אותי.
כזו שתארח לי חברה.
כזו שתתייחס אלי כמו אל אותה יעל שהייתי פעם.
כמו אל הקשישים שהיו פעם צעירים, חזקים, בריאים ולא חשבו שיזדקנו וייראו כמו הוריהם או כמו הסבים והסבתות שלהם.
צילום: Cristian Newman www.unsplash.com
'על הרבה דברים חשבו כשהגענו לעמק הזה ועיבדנו את אדמתו בידינו', אומרת אחת הדמויות הוותיקות ב'רומן רוסי' של מאיר שלו למספר, 'על ההר ועל העמק, על הובלת מים ופתיחת תלמים בשדות, על בניית בתים, וסלילת כבישים, רק דבר אחד לא לקחו בחשבון – שנזדקן.'
גם אנחנו נצטרך לנסות לרכוס כפתורים, להתכופף במאמץ ולקשור שרוכים, לנשום עמוק ולגרוב גרביים, ללבוש ולפשוט תחתונים ולהראות איך אנחנו עוברים מצד אחד של הסלון לצידו השני מול עיניה הפקוחות של המעריכה מביטוח לאומי, ולקוות שלא נצליח.
שידינו ירעדו. שרגלינו יינגפו בשטיח, ואולי אז נקבל עוד כמה שעות מטפלת.
אם יהיה לנו מזל לא ניפול לעוקץ של נוכלים שהתמחו בגניבת כספם של קשישים בודדים.
אם יהיה לנו מזל מישהו ירחץ אותנו כל יום, בתנועות עדינות, אולי ימרח קרם נעים, יסרק את שערינו ויגיד לנו שאנחנו נראים יפה. אחר כך אולי יוליך אותנו לבית הקפה שנהגנו לשבת בו. אם יהיה לנו מזל.
אם יהיה לנו מזל, הילדים שלנו יגורו קרוב אלינו ויבואו לבקר. אולי גם הנכדים.
אם יש לנו מזל ויש לנו דירה בבעלותנו, נוכל להשכיר אותה או למכור, ולהיפרד מבית בו העברנו את מרבית חיינו כדי לעבור לדיור מוגן.
לי אין מזל כזה. אין לי דירה ומבית ההורים שלי כבר נפרדתי כדי שישלם את השהייה של אבי בדיור מוגן.
בכיתי לאורך כל חתימת החוזה. על השינוי בחייו של אבי, על זקנתו, על כך שמצאנו לו מקום טוב ומכבד, על אמא שלי שלו היתה בחיים היתה בוכה יחד איתי.
על עצמי בכיתי, על הפחד מהשנים הבאות.
אם יהיה לי מזל, אמות בריאה במיטתי, עוד קודם שאגיע לכיסא הגלגלים, לסינור, למרק ולחיתולים, כדי שלא אפול לנטל על בנותיי.
עד אז, תמשיך הממשלה על כל שלוחותיה, משרד הרווחה וביטוח לאומי להאשים זה את זה במצב, לכנס עוד ועדה ולגבש עוד מדיניות.
אולי אחרי שיסיימו את הדיונים על חוק הג'ובים החדש.
"זכותו של הקשיש הסיעודי להזדקן בכבוד היא זכות יסוד. ניתן היה לצפות שהקשישים הסיעודיים יקבלו טיפול סיעודי באיכות ראויה, אולם מהמתואר בדוח מצטיירת תמונה חמורה ומדאיגה ולפיה איכות הטיפול הביתי הניתן לקשישים סיעודיים רבים לקויה. חוסנה של מדינה אינו מתבטא רק בעוצמתה הביטחונית והכלכלית, אלא גם בדאגה לאזרחיה הוותיקים – בני משפחותינו, יקירינו הזקוקים לנו. אחריות כבדה מוטלת על החברה המחויבת בכבודם של הקשישים, אנו נדרשים להבטיח שבערוב ימיו יחיה כל אדם את שארית חייו בכבוד. ראוי כי הממשלה כולה תגבש מדיניות לאומית שתבטיח את זכותם של הקשישים לחיים בכבוד אנושי וכלכלי"– מתוך דו"ח מבקר המדינה על טיפול בקשישים סיעודיים בביתם.
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
מלאכת הכתיבה היא אחת מהמלאכות היפות ביותר שיש. נעסוק בה, נדבר עליה ובעיקר נכתוב בסדנת הכתיבה שלי 'בלוג משלך' המניעה לכתיבה ויצירה בתחומים שונים. מוזמנות כולכן להירשם ולהגיע. להרשמה לחצו כאן: https://goo.gl/vCcdVa
