רבע לחמש. השעון התעורר לפניי, חייך לעצמו חיוך זדוני ואז החל לצווח עליי בשעונית: "קום כבר איש עצל שכמותך, קום!" מזלו שאני לא מבין את מה שהוא אומר, הוא יודע שהוא חי אצלי על זמן שאול.
אני עושה את דרכי למקלחת כשהעיניים עדיין עצומות ומכוון עצמי ע"י תחושת הכתפיים בקירות. כאשר כף הרגל מרגישה את קרירותן של המרצפות, אני פוקח עין אחת ומצחצח שיניים. הארומה הציחצוחית פוקחת גם את העין השנייה וכעת אפשר להכריז כי התעוררתי. לאחר בילוי כזה או אחר במקלחת וסביבתה אני מתלבש, מתגרב ומתנעל. צ'ק אחרון מול המראה, מחמאה עצמית ועוברים למטבח.
מה שותים? כמו בכל בוקר, משחר ילדותי ועד היום, שוקו בשקית. מת על זה. קריר, מתוק, ארוז יפה ולא צריך לשטוף שום כלי אחריי. אני מכין זוג שינים תורניות לקטיעת השפיץ, מולק אותו בקלילות ומתחיל להזרים לתוכי את השחמחום הבוקרי הזה.
לפתע, בהפתעה נעימה, חיבוק אחורי. אישתי. "הי' קמת מוקדם!" היא מחבקת מכל הלב, מחבקת, מחבקת וטראח! לעזאזל, לחצה אותי חזק מידי ואני, אני בתוך שקית השוקו! זה עוד לא קרה לי..כולי רטוב, שוקו עד למותניי, כלוא בניילון שקיקי ואין לי מושג איך לצאת.
היא מאוד נבהלה, מאוד. גם לה זו הפעם הראשונה שהיא מתנקשת כך בחיי בעלה. "אודי", היא קוראת לי, "איך תצא?"
"לא נראה לי שיש מוצא אחר, פרט לכך ש.. שפשוט..תשתי אותי"
"אבל אני לא אוהבת שוקו. אותך אני כן, אבל לא שוקו. חוץ מזה, לשתות מפה לפה, אתה יודע שאני לא אוהבת מפה לפה, צחצחת שינים היום?"
"צחצחתי, צחצחתי..את יכולה לשתות".
היא הושיטה שפתיה לחריץ המשפריץ ואני עשיתי צורה של חץ עם ידיים מורמות, כמו שלמדתי לקפוץ ראש בכיתה ג', "מוכן!"
היא החלה לשתות וללחוץ על השקית ועל הצלעות שלי גם יחד ו..ו.. איזה יופי! הנה אישתי מבפנים! אני מחליק דרך החניכיים (נדמה לי שהיא צריכה סתימה בטוחנת..), נוגח בענבל, מחליק הופל'ה עד לקיבה. איזה מגניב, הסושי מאתמול עדיין כאן, החמין של שבת, מה זה?..'פסק זמן'..ממזרה, מחרישה ממתקים.
"מיכל! מיכל! איך אני יוצא מכאן?" הבטן שלה קפצה. כנראה שצחקה לשאלתי. מעולם לא דיברתי איתה ממנה.
אני חייב לציין, שכמה שהיא יפה חיצונית, האופיופי הפנימי שלה נראה לא רע בכלל.
טוב, אני חייב לצאת לפני שהחומצות יתחילו לחורר אותי.. אני מתחיל לקפוץ, מנסה לחזור חזרה לכיוון הפה אך ללא הצלחה.
בסופו של דבר, מיכל הצליחה להשתעל אותי החוצה. זה לא היה נעים ואחסוך את הפרטים.
לאחר שהתקלחתי כמובן, התחבקנו.
למחרת, כשפתחתי את שקית השוקו הקבועה שלי, שתיתי אותה עם הגב לקיר. לך תדע מי יבוא לחבק אותך כך באמצע החיים..
ומיכל?..מיכל חייבת לי 'פסק זמן'.
