אדוות של החיים

יש מפגשים בחיים שמותירים בך חותם גם מבלי שתהיי מודעת לכך.
ימים, חודשים ושנים מאוחר יותר כשאת כבר במקום אחר, בסיטואציה שונה, את עושה חשבון נפש ומבינה שהמפגש ההוא היה משנה חיים עבורך.

בנות קבוצת הריצה בערב השראה ב"רטורנו"

הרב איתן אקשטיין, הוא המייסד והמנכ"ל של "רטורנו", ארגון ללא מטרות רווח שנוסד בשנת 1989 בקהילה היהודית במקסיקו על מנת לסייע לצעירים יהודים לצאת מבעיית ההתמכרויות שלהם.

בעקבות ההצלחה הועתק המודל לישראל והוקם כפר גמילה במרחבים הפסטוראליים של בית שמש.

בלוג רטורנו2

בנוסף להיותו עובד סוציאלי ומדריך רכיבה על סוסים, הרב אקשטיין הוא מומחה בטיפול בהתמכרויות. הרב אקשטיין הוא אדם מיוחד עם לב רחב והבנה עמוקה למצוקתם של אחרים, הוא הלב והנשמה של "רטורנו".

לשימחתי, הרב אקשטיין, או פשוט איתן כפי שאני קוראת לו בלי הקדמות ותארים הוא קרוב משפחה. הוא החרדי הכי "קול" שאני מכירה, אפשר לשוחח איתו על כל נושא שבעולם מבלי כל שיפוטיות או הטפות שהיו מתבקשות במפגש בין שני אנשים שאורח החיים שלהם שונה כל כך.

לפני שבע שנים, באחד מהמפגשים המשפחתיים שלנו ובגלל שידעתי שהוא עובד סוציאלי במקצועו ובנפשו, סיפרתי לו על קבוצת הריצה שאני מקיימת בעמותת "החצר הנשית" ביפו.

סיפרתי לו על הנערות המדהימות שמשתתפות באימוני הריצה שלי, סיפרתי לו שכולן בנות העדה האתיופית, נערות בגיל ההתבגרות שמתמודדות עם דילמות שהציבו להן החיים כעולות חדשות, כדור המגשר בין ההורים לחברה הישראלית שהן כל כך רוצות להשתייך אליה.

איתן, בשיא הטבעיות אמר לי תביאי אותן לסמינר ב"רטורנו". אני הייתי מופתעת מההזמנה, ואמרתי לו "מה פתאום שאביא אותן למרכז גמילה, הרי הן ילדות טובות שלא מכורות לסמים ואלכוהול". הוא התעקש ואמר: "תביאי אותן כדי שילמדו לבחור נכון".

וכך היה, הגעתי עם בנות קבוצת הריצה שלי מיפו לסמינר בן יומיים ב"רטורנו", מבלי להגיד להן אף מילה על האופי של המקום ולמה הוא מיועד בעצם. המפגש עם הכפר הקסום עשה את שלו.

לצד פעילות ספורטיבית של רכיבה על סוסים ורכיבה על אופניים, אותם משלבים גם בטיפול בנגמלים, התקיימו מפגשים מרתקים עם מדריכים שהם מכורים לשעבר, בוגרי הכפר, מפגשים עם אנשי טיפול ששוחחו על היכולת של כל אחת לבחור בכזאת רגישות שהדברים התחילו לחלחל כבר בזמן שהייתנו בכפר וגרמו לבנות להיפתח ולשתף באתגרים עימם הן מתמודדות.

הבנות לפני שבע שנים בסמינר ב"רטורנו"
הבנות לפני שבע שנים בסמינר ב"רטורנו"

 

 

שיא הביקור היה מפגש עם נערה שמתמודדת עם גמילה מהתמכרות לסמים ואלכוהול. היא חשפה את סיפור חייה ואיך קרה שבגיל 14 הגיעה להבנה שהיא מכורה וזקוקה לטיפול.

סיפורה האישי המטלטל נגע בכל אחת ואחת מהילדות שלי, כי גם כשאת שומעת על סיפורים שכאלה בתקשורת זה לא כמו לשבת מול נערה בגילך שמספרת בגילוי לב על עצמה. את מיד משליכה את הסיפור שלה על עצמך ומבינה שזו יכולה להיות את או חברתך הטובה.

בנות קבוצת הריצה במפגש ב"רטורנו" לפני שבע שנים.
בנות קבוצת הריצה במפגש ב"רטורנו" לפני שבע שנים

 

 

אחרי יומיים עמוסים בחוויות חזרנו הביתה, לחיים שלנו. המשכנו להתאמן בריצה, לקיים מפגשים חברתיים ותרבותיים,השתתפנו במירוצים והמשכנו לטפח את הקבוצה שלנו שמזמן הפכה להיות משפחה. החודשים חלפו, השנים עברו והבנות שלי לא הפסיקו להיזכר ולהזכיר את הביקור ב"רטורנו".

כולן בגרו, סיימו בית ספר, חלקן בחרו ללכת למכינות קדם צבאיות, חלקן התגייסו לצבא וחלקן עשו שירות לאומי. לכולן היה חשוב לשרת ולעשות תפקידים משמעותיים בעלי תרומה למדינה ולחברה. מדריכה בפנימייה לנערות בסיכון, משקית ת"ש, מפקדת ביחידה לחילוץ והצלה, מפקדת בנות עולות  בבסיס מחווה אלון ועוד .

לפני מספר שבועות שוחחתי עם איתן בטלפון וסיפרתי לו על ההצלחות של הבנות שלי ועל כך שהביקור ב"רטורנו" הווה נקודת ציון משמעותית בחיים שלהן.

איתן סיפר לי שיש בכפר מסגרת מיוחדת וסגורה לנערות שעוברות תהליך גמילה, והוא ישמח אם אבוא עם הבנות שלי לערב השראה ואולי אף להקים מסגרת ספורטיבית בדומה לקבוצת הריצה שלנו. כשסיפרתי לבנות שלי על השיחה עם איתן, הן מייד הסכימו להצטרף למפגש ב"רטורנו" והשבוע זה אכן קרה. הגענו למפגש השראה.

סלנט, בירקה וייזנו בנות ה 22 ואני הגענו ל"רטורנו" מרוגשות וקצת חוששות מהמפגש הצפוי לנו. עם הכניסה לכפר שמענו את תפילת השלווה בוקעת מאחד החדרים, אותה תפילה ששמענו לראשונה בביקורנו לפני שבע שנים.

"אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם. את האומץ לשנות את אשר ביכולתי. ואת התבונה להבדיל בין השניים". זה היה רגע מצמרר, נעמדנו כולנו והתרגשנו ביחד מהדרך הארוכה שעשינו ביחד ומהדרך שכל אחת ואחת עשתה עד היום.

את המפגש עם בנות הכפר פתחתי בסיפור על הקבוצה שלנו, איך הכל התחיל ואיך לאט לאט עם הרבה רצון והתמדה הפכנו למשפחה קטנה אוהבת ותומכת שגם רצה. מהר מאוד העברתי את השרביט לבנות שלי וכל אחת סיפרה על עצמה ואז זה פשוט קרה.

כל המחסומים נעלמו, המפגש הפך לשיחה שנמשכה ונמשכה בין נערות צעירות ובוגרות על החיים, על התמודדות ועל קבלת החלטות.

מה שחזר ועלה במפגש הזה היה הרצון להבין איך בוחרים נכון. איך נערות צעירות, עולות חדשות שיכלו לבחור בין מה שיש לרחובות יפו להציע להן בחרו להתמודד, לא לוותר, לדעת שגם כשקשה יש מטרה ואליה מכוונים ובסוף גם מגיעים.

אני, ישבתי בצד, כמעט ולא השתתפתי בשיחה רק הקשבתי. וכשזו הסתיימה נשארנו לשבת בחצר. הבנות של "רטורנו" המשיכו בשיחות אישיות עם הבנות שלי כמו רוצות לגמוע מהן עוד ועוד. לקבל מהן כוחות למסע האישי שהן עושות.

הבנות ואני בערב השראה ב"רטורנו"
הבנות ואני בערב השראה ב"רטורנו"

 

יצאנו מ"רטורנו" בהחלטה שנחזור לשם ונקיים חוג ריצה. איתן שוב צדק, הוא הרי מבין דבר או שניים באיך לגעת בנשמה של אנשים.

הפוסט הזה נכתב לפני הבחירות, כנראה לא במקרה. אין בו פוליטיקה אבל יש בו המון בחירה. בחירה לשנות, להסתכל לאנשים באשר הם בעיניים ולצעוד איתם, במקרה שלי זה לרוץ איתם במירוץ החיים.

#קבוצת הריצה של החצר הנשית

#רטורנו

#להרבות טוב בעולם