אגדת ברונו ואדלה של אמיר גוטפרוינד

מותחן. אפשר לישון בלילה בלי סכין מתחת לכרית כי מה שבאמת רוטט בספר הוא הרובד שמתחת למתח

בחורה עם מחשב נייד

הספר הראשון של אמיר גוטפרוינד שיצא לאור הוא שואה שלנו.

שואה שלנו הוא אחד מחמישה הספרים הכי אהובים עליי.

אלו הן העובדות.

אגדת ברונו ואדלה
אז מה נסגר עם השם של הספר?

על פניו סיפור מתח קליל והומוריסטי, יוצא מנקודה א' כדי לאזוק את הרוצח ב-ת'. אבל אין דבר כזה, רובד אחד, אצל אמיר גוטפרוינד, ושום סיפור הוא לא רק הסיפור עצמו. לעולם, מידע אקסטריטוריאלי יכול, או יכול שלא, לשפוך עוד אור על הסיפור האמיתי של הספר, שהוא לא בהכרח סיפור העלילה.

אמיר גוטפרוינד מעיד על עצמו שהוא "…מהאנשים שחושבים שספרות צריך או לקרוא, או לכתוב…  ניתוחים, רעיונות ומחקר, הם כמעט מיותרים…"

אספר על חווית הקריאה בספר: היה מורכב. לקח לי זמן. קראתי והפסקתי, התנתקתי וחזרתי, ובאופן כללי ביליתי זמן ניכר בהרכבת סיפור קוהרנטי ושוטף משברי מקומות, אנשים וזמנים. אני לא מדברת על פענוח המותחן, אלא על הבנת מהות ורוח הספר. ורק אחר כך, כשהספר שקע קצת, חשבתי שאולי המותחן הוא סיפור כיסוי לסיפור אחר, עמוק יותר, שלא נהיר לגמרי לקורא התמים. כי גם אני, כמו זואי, שאלתי את עצמי …"מה כל זה היה קשור לברונו שולץ?" באפילוג יש תשובה חלקית.

אז קראתי קצת על ברונו שולץ ושמעתי את אמיר מדבר עליו, וחשבתי שכנראה, אולי יש קשר בין ברונו שולץ האדם והמושג, וחווית הקריאה בספר. וישנה גם שאלת האדלה: מי היא? האם היא דמות אמיתית בעולם של הספר או יציר דמיון של כמה מהדמויות? האם הבנתי נכון ושמה של המשרתת של ברונו-שולץ-האדם-האמיתי היה אדלה, ואיך זה קשור? שם הספר מוסיף מבוכה ברוכה לשאלות האלו.

נדמה לי שאמיר גוטפרוינד הוא אדם ששוטח טקסט רק לאחר שהפך וניער וטפח ואיבק אותו ויש לו תשובות לבחירות שעשה. והיו כמה שהטרידו אותי, למשל; למה להתעכב על שאלת המיניות של הדמות הצדדית ראי. למה לדגור על קופונים כמאפיין של רב-פקד יונה מרלין. ונגעלתי מהערפול בנוגע לשאלה איך השפיעו רגליה הארוכות של נערה בת 17 על רב-פקד יונה מרלין.

אבל השפה! אני מוכנה לעבור עמודים ארוכים, מערכות יחסים תמוהות והתעכבויות לא מובנות כדי לצאת עם משפטים כאלו:

"…הצחיקה אותו, האמונה. הניסיון לשים משקולת על ערמת דפים דקיקים. הצחיקה, אבל גם הפחידה. הדרך אל האמונה האמיתית נראתה פתוחה לפניו, ללא מכשול. איך אפשר להסביר כשלון כשבינו לבין המטרה לא מפריד דבר, גם לא מורד או מתלול. אבל מעולם, אף לא לרגע אחד בחייו, לא הצליח להאמין שיש אלוהים, או שיש איזו משמעות לחיים או איזו אידיאה שצריך לחתור אליה. כלום."

ברונו שולץ. שוב. כי אם כוונת המשורר היא להאריך את זכרו, ולו רק בשעת זיכרון נוספת, אמיר עושה את העבודה היטב, כי לפחות אדם אחד הוא סחף קצת פנימה

 

שנה טובה

מרב

מרב שני
צורכת ספרים לוורידים. עורכת לשון. מילים מוגבלות כל כך אבל כשהן מצליחות לדייק לרגע, זה אושר אחד קטן.