"אבא של אפרת"

 מהרגע הראשון זה היה ברור לכולם,את ילדה של אבא.

נולדת קטנה מאוד ואותי זה הרתיע,

הלבשתי אותך תמיד שכבה אחת יותר,את היחידה שהתעקשתי להניק…

איפה שהתקשתי ופחדתי בעלי התנדב לעשות במקומי.

הכי פחדתי לקלח אותך,הוא עשה זאת במקצועיות.

הוא היה מניח את ראשך על כף ידו,גופך הקטנטן על אמתו ,הוא היה מקלח ומנענע את ידו בו זמנית,אני זוכרת שלי זה היה נראה כמו תרגיל לולייני ,זה הרשים אותי שהוא לא מפחד.

המון דברים הוא הבחין לפני,

אני זוכרת שבחרתי אותו כי הבנתי שהוא יהיה אבא טוב,לא העלתי על דעתי כמה טוב באמת הוא יהיה.

יש לו רקורד מרשים מאוד,הוא היה מעין הורה שלישי  לתינוק רך כבר בגיל 15.

הילד הזה שגידל היום כבר בן 23 והוא מחזיר לו אהבה דרך אהבתו לאחייניו.

בעלי היה הראשון להבחין שאפרת זקוקה למגע תמידי,שהיא אוהבת מים,שיש לה שפה משל עצמה ושהיא זקוקה למחשב כדי להרגיש אושר.

האמת ,היו חודשים שרק הוא היה מבין אותה

היא היתה ניגשת אליו בבוקר ,מסתכלת בעינייו ומלמלמלת משהו.

הוא מיד היה אומר:

"אהההההה,את רוצה שוקו?"

כולנו היינו בהלם איך רק הוא מצליח לתקשר איתה ולהבין אותה.

הוא היה שם לצידי להלחם על זכויותיה,הוא היה שם איתני מתמיד שהתנו את טיפולה בקשר עם הרווחה.

הוא היה נער חוסה ומתנגד לכל קשר עם הרווחה.

בגללו מצאו דרך לתת לך את כל מה שמגיע לך בלי החתימה שלנו באלוט,הוא דירבן אותי להשאיר אותך בבית עד שיהיה מאבטח בפתח הגן ושכל התנאים המגיעים לך יתקיימו בהסעה.

הוא גם היה זה שפשוט העלה אותך להסעה בפעם הראשונה גם כשאני מיררתי בבכי.

הוא זה שמרים אותי כל פעם שאני נשברת,הוא לימד אותי להפסיק לצעוק במיוחד שאני רואה שזה לא עובד.

הוא אף פעם לא מתרשם מאנשי מקצוע שנותנים לנו טיפים שעובדים עלייך

הוא תמיד טוען שלא גילו לו דבר ושזו ההתנהגות הנורמיטיבית לכל אדם,גם אם אינו מיוחד,הוא בעצם אומר שכולנו מיוחדים ולכולנו מגיע יחס הולם ומכבד,גם אם אנחנו מתקשרים.

בעלי לימד אותי להודות על הזכות שנפלה בחלקנו לגדל ילד מיוחד.

תמיד מזכיר לי להודות בתפילה על ארבעת ילדיי

הוא אומר שאפרת תעשה את כולנו לאנשים טובים יותר בחברה שרק הולכת אחורה,אני תמיד מוסיפה על דבריו שזה התפקיד שלנו ההורים של היום לשנות את כיוון הדרך שתלך קדימה .

בעלי אף פעם לא התבייש באפרת,תמיד סיפר לכל חבר חדש שיש לו ילדה מיוחדת,הוא כמוני הוא בוחן אנשים לפי איך שאת מגיבה אליהם.

מיותר לציין שחברי האמת שלו הם אלו שאת הכי אוהבת.

בעלי רוצה עבורנו עתיד טוב יותר אך מדקלם באוזניי ובאוזניי הילדים שכל דבר בעיתו וצריך לעשות את הכי טוב שיש מהמצב הקיים.

כל בוקר בזמן שהוא עוד מנמנם אני מכינה אותך להסעה,מכינה לך את כריך השוקולד ורק אז מעירים את אבא.

התפקיד שלו בשגרת הבוקר הוא לחכות איתך להסעה.

הוא עושה את זה טוב מכולם.

כשהוא מספר לי על הרגעים האלה שלכם לבד אני מתמוגגת.

הוא מספר שאתם יושבים על הספסל, מתפקסים איזה יום היום ומה תוכנית הלימודים,נושמים את האוויר של הבוקר,מקשיבים לציפורים שרות,לפעמים אתם שרים איתם.

כשההסעה מגיעה הוא מברך את כולם לבוקר טוב,כל אחד בשפתו,מוודא שאת רגועה וקשורה,נותן את הממתק שלך למלווה ומזכיר לך לא להוציא את החגורה.

כשהדלת נסגרת הוא מחכה כמה רגעים מנופנף לך מהחלון ורק אז מתחיל את יומו.

הוא עולה שוב הביתה מנשק אותי ואת הילדים ויוצא לדרך לעוד יום על מנת להעניק לילדיו כל מה שהוא רק יכול.

אז לסיכום,

אם יש לך ילד מיוחד ואתה שותף פעיל ,קודם כל כל הכבוד,זה לא מובן מאליו,בדרך כלל יש התרחקות של האב ורתיעה וקצת חוסר אונים וכל הטיפול נופל על האם.

מאידך,אני מכירה אבות שהם ורק הם מטפלים בילד המיוחד כי אין לאמא כוחות נפשיים לזה.

חשוב לי להגיד לא ממקום של שפיטה,אם אתה לא מעורב בטיפול היום יומי אז לפחות תהיה אבא גם לילד המיוחד,גם אם נראה לך שהוא לא מתקשר בכלל,הוא צריך לדעת שאבא פה ואוהב ומתעניין בעולם הקסום שלו.

גם האם זקוקה לך לתמיכה נפשית גם אם אתה לא עוזר פיזית,היא גם עייפה,גם שבורה נפשית ואם נוצר ריחוק בגלל העובדה שיש ילד מיוחד זה פוגע רק בילד.

תנסו להזכר איך אהבתם לפניי הילדים ולהחזיר את האהבה לחייכם כי זכיתם במתנה שזקוקה לשניכם וזקוקה לראות אותכם  אוהבים ומתקשרים.

אשר יייייחחלל

yaelvaqnin
שלום לכולם,אני יעל ,בת 36 אמא לארבעה שאחת מהן על הספקטרום האוטיסטי. כתבתי עליה ספר שנקרא "בעולם שלה" מרגע הלידה ועד כיתה א ,זהו ספר ראשון מסדרת ספרים שאכתוב עליה כככל שתגדל . בגלל שאני מתקשה כלכלית להוציאו לאור החלטתי לפתוח בלוג בנושא כדי לתת לכם נקודת מבט אחרת על העולם הקסום של בתי ועל השקפת העולם של משפחתי בנושא. בבלוג אחשוף קטעים מהספר. מקווה שתהנו.