אבא, מה זה זונה פמיניסטית?

מה אתם יודעים? מתברר שהסקנדינבים יודעים לכתוב גם ספרים שאין בהם ולו רצח אחד. "שרלוטה איסבל הנסן" מצליח לקחת נושא שנשמע כמו עלילה די בנאלית של קומדיה לכל המשפחה ולהגיש אותו בצורה רעננה ומקסימה

בחורה עם מחשב נייד

"ירלה קלפ, חוקר צעיר ומבטיח במחלקה לספרות באוניברסיטת ברגן, היושב לו במגדל השן האקדמי ומנהל במקביל חיי הוללות סטודנטיאליים, מקבל זימון מהמשטרה לבדיקת רקמות. הוא לא מבין איך זה קרה לו, אבל מתברר שהוא אב לילדה בת שבע – שרלוטה איסבל הנסן. עוד בטרם הספיק לעכל את הידיעה, הילדה נוחתת לביקור ומערערת את כל אורחות חייו, ובמיוחד מחייבת אותו להתנתק מהתיאוריות ולנסות לחיות במציאות. בעל כורחו מתחיל ירלה להתבגר ולהפנים את השינוי העצום שהתחולל בחייו".

הציטוט שלמעלה הוא הטקסט שעל גב הכריכה האחורית של ספרו של הנורבגי תורה רנברג, "שרלוטה איסבל הנסן". זה לא שהוא לא נכון, אבל אני מודה לאלוהים שלא קראתי אותו לפני שקראתי את הספר. כי בניסוח הזה זה נשמע כמו קומדיה מתקתקה לכל המשפחה, כזאת שאפשר לנחש מראש מה יקרה בה, בעוד שספרו של רנברג הוא השוקולד עם צ'ילי של העלילות המתוקות. כלומר כן, זה חמוד ומקסים, אבל מדי פעם, ללא אזהרה, נתקלים בחריפות מענגת שהופכת את הכל להרבה יותר טעים.

זה מתחיל עם פרקי הספר. יש להם שמות! מתי בפעם האחרונה נתקלתם בשמות של פרקים מחוץ לספרי ילדים? בטח לא במותחנים הסקנדינבים שהפכו לטרנד הכי חם בשוק הספרים בשנתיים האחרונות. ולא רק שיש שמות לפרקים, אלא שהשמות הם לגמרי לא מה שאפשר לצפות מדבר כה מכובד ובעל אחריות כשם של פרק. הדוגמה הכי טובה היא שם הפרק שבכותרת – "אבא, מה זה זונה פמיניסטית?" – שפשוט גרם לי להתאהב בספר עוד בטרם קראתי מילה אחת בו (או ליתר דיוק – אחרי שקראתי את חמש המילים האלה).

לכאורה זה ממש לא ספר בשבילי, כי הוא מתרחש בשני עולמות – עולם האקדמיה ועולם ההורות – שמאחד מהם ברחתי אחרי זמן קצר ולשני אין לי שום כוונה להיכנס. ואולי דווקא הסתירה הזאת בין הפלצנות האקדמית לבין חייהם של ילדים, שמעצם הווייתם לא מסוגלים לחירטוטי שכל, היא זאת שעשתה לי את זה בספר.

זה, והעובדה שיש שם מלא זיונים.