חלק 2 – Good Bread Bakery – תרשיחא
אז אחרי שביקרנו בבית המצוייר בשלומי, והוקסמנו מהעבודה האמנותית יוצאת הדופן של עפיה הגיעה העת להכניס דבר מה לפה, אבל עוד לפני זה בדרך אל האושר, החלטנו לשחק את את משחק הטרמפיאדה והחלפנו מקומות ברכבים על מנת לנסוע ממקום למקום כל פעם בחברה חדשה ולהכיר אחת את השנייה יותר.
היעד הפעם היה תרשיחא, אותה תרשיחא שצמודה למעלות וחולקת איתה עירייה משותפת, כמו תל אביב יפו. מחוברות אבל לא.
את תרשיחא הכרתי מהסרט 'גחלים לוחשות' (או בשמו בעת שצולם, 'מחכים לסלאח הדין' ) שצולם בכפר מלא האנשים הנפלאים הזה.
הכרתי וזכרתי באהבה, אבל ההפתעה הייתה מעל ומעבר.
נלקחנו למקום חדש בשבילי, מלא קסם, שיכול בקלות להיות בתל אביב, או בפריז ולהתקבל בכל שכונה כבית הקפה השכונתי שכולם רוצים לשבת בו.
בינות לסמטאות הנפלאות, באווירה קסומה וארופאית משהו, עצרנו אצל שהין לקפה ונישנושים מופלאים ומלאי טעמים אירופאים קסומים.
שהין שהין בן ה 37, בעל המקום והחזון, חזר לכפר אחרי שנים שלמד והשתלם בעולם.
כשטייל ועבד באירופה, נגנב לדבריו מהפשטות.
שהחליט לחזור לכפר הבין שהוא רוצה להביא את אותה הפשטות איתו.
בעשייה, וליצור לחם, שהוא בעיניו הבסיס לקיום וליצירה. ומקשר בין בני אדם, בפשטות.
לדבריו הוא לא מנסה לעשות משהו מיוחד, והאפייה לדבריו היא פעמון שמזכיר להאט את הקצב.
באחד מהסרטים שעבדתי הם סיפר הבמאי שמתי כספי פעם אמר "לצ'יפס לא אומרים נו",
דהיינו יש תהליכים שאי אפשר לזרז, והם לוקחים את הזמן והקצב שלהם.
שהין שהין הבין שללחם יש את הזמן שלו, ולבצק שעשוי מעשה ידיו ממחמצת, ייקח את זמנו בתפיחה ובזמן הכנה, והזמן הזה יזכיר לאנשים להאט את הקצב. לעצור וליהנות.
החברה והאנשים מסביב חשבו שזה הזוי.
במשך שנה אפה את לחמיו בבית, ויום אחד בשבוע יצא על אופניו (שחונות עד היום בחוץ) לחלקו למזמינים.
לאט לאט ובאהבה, לקח לו זמן להביא את התרבות לכפר ואל ליבות האנשים. ומאז הוא שם במאפייה הקטנה שלו שלצידה בית הקפה הקטן בו ניתן היום לרכוש או לטעום את מעשי ידיו.
המאפייה בשבילו ובשביל לקוחותיו משמשת כבית חם מזמין ועוטף בתחושה של חזרה לנשמה.
המקום פועל משעות הבקר ומציע מלבד לחמי מחמצת גם מאפי בקר מופלאים, פוקצו'ת מלאות כל טוב וטעמים של בולנג'רי צרפתי.
המקום משרת אנשים שבאים לקחת לחמים הביתה או לשבת על מאפה וקפה במקום על שולחנות עץ קטנים כאילו שהמאפייה שוכנת בנווה צדק כאן בתל אביב. או בשכונה אחרת בפריז.
אבל כשהמאפים שנאפו לאותו היום נגמרים בסביבות 12:00 (מקסימום 13:00), שהין ועובדות המקום מסיימים את משמרתם וסוגרים את הדלתות עד ליום למחרת.
"אין לי צורך להתעשר או לגדול, רק לעשות באהבה ולהמשיך" הוא אומר לנוכח מבטינו המשתהים.
הוא ממוקד בעשייה, "הפרנסה באה מאלוהים", הוא מוסיף וכמו כל אמן גדול אין לו שמץ של מושג בצד הפיננסי וברווחים של המקום.
הוא מאמין בכח המשיכה של המקום כי האמת שלו נמצאת שם בפנים.
אז אם אתם בסביבה, עשו לעצמכם טובה, ולכו לשבת בנחת ולטעום ממטעמי המקום הקסום הזה.
פרטים:
רחוב האמנים 1-3 מעלות תרשיחא
טלפון: 054-6588445
לטובת מי שרוצה לקרוא את חלקו הראשון של הפוסט, להלן הקישור – ארץ הגליל חלק 1 (לחצו עליו ותוכלו להכנס)
