אֵם כָּל הָרְגָעִים – אמירה לידר

" אֵם כָּל הָרְגָעִים" הוא ספר השירים הראשון של אמירה לידר שיצא לאור לאחר שנות כתיבה מרובות ל"מגירה" .

אֵם כָּל הָרְגָעִים – אמירה לידר

הוצא' ספרי צמרת. 2016 . 49 עמ'

73349314_2843448885673778_7568881648670867456_o

" אֵם כָּל הָרְגָעִים" הוא ספר השירים הראשון של אמירה לידר שיצא לאור  לאחר שנות כתיבה  מרובות ל"מגירה".

הספר מחולק ל"שערים/פרקים" ומכיל  55 חמשירים וכ- 20 שירים ארוכים יותר.

קראתי בערב אחד את כולם, קריאה ראשונה. ואז חזרתי להתחלה, לקרוא שיר או חמשיר, כל פעם קצת.

מאד אהבתי את החמשירים.

יש ביניהם את אלה שמיד נכנסים ללב ויש את אלה שפחות, ובכל פעם שקראתי מצאתי עוד ועוד משפטים מעוררי מחשבה, אמיתיים ומרגשים.

"חֲבָל שֶׁלֹּא בֵּרַרְתִּי,

כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ

אֶת כָּל הַפְּרָטִים

בְּכָל הָעִתִּים

עַכְשָׁו, כֻּלָּם כְּבָר מֵתִים"

השירה של אמירה שופכת אור על המציאות, לפעמים היא מחויכת ולעיתים מכמירת לב. היא מזהה מצבי חיים יום יומיים, מתארת במילים שאין בהם התייפייפות או תחכום מטאפורי את השגרה בהתנהלות האנושית כמו בשיר "הדברים השניים" ובעיקר את השגרה הנשית.

 

"כָּל אַחַת אוֹהֶבֶת

אֶת הַלְּבַד שֶׁלָּהּ,

הַבְּיַחַד שֶׁלָּהּ,

הָאִמָּא שֶׁלָּהּ.

הָאַחַת, הַגְּדוֹלָה שֶׁאִכְפַּת לָהּ" (מתוך "אמא")

קשת הנושאים בהם היא עוסקת רחבה – הרהורים על מהות האושר, דברים שמעציבים אותה, דברים שמשמחים אותה,אהבה לנכדים, לידה, בעיות בריאות,העשור הששי לחייה…ועוד.

"מַבּוּל רוֹפְאִים בְּיוֹמָנִי,

בְּדִיקוֹת מִתְרוֹצְצוֹת בֵּין הַשּׁוּרוֹת

בִּמְקוֹם פְּגִישׁוֹת,

בִּמְקוֹם חֻפְשׁוֹת,

בִּמְקוֹם סְתָם לִהְיוֹת." (מתוך "בראשית השדרה הששית)

היא פונה באופן די אינטימי אל אלוהים:

" תַּגִּיד אֱלֹהִים, אַתָּה לֹא מִתְגַּעְגֵּעַ, לֹא מִשְׁתַּגֵּעַ…  (מתוך "וידוי")

או

"אֱלֹהִים – לְךָ אֲנִי מוֹדָה

עַל כֹּל הַשְּׁאֵלוֹת עֲלֵיהֶן לֹא עָנִיתָ,

מִשְׁאָלוֹת שֶׁלֹּא מִלֵּאתָ, בְּעָיוֹת שֶׁלֹּא פָּתַרְתָּ בַּעֲבוּרִי,

לִמַּדְתָּ אוֹתִי לַחֲשֹׂב, לִפְתֹּר, לְהִסְתַּדֵּר לְבַדִּי

וְלוֹמַר תּוֹדָה".  (מתוך "עובדת קשה")

 

תחושת השלמה עם השנים שחלפו והשנים שנוספו:

"יֵשׁ נֶחָמָה פּוּרְתָּא בְּלִהְיוֹת

אַחֲרֵי הָאֲסוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים,

עָבַרְנוּ אוֹתָם,

יָכֹלְנוּ לָהֶם,

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ חַיִּים אִתָּם." (מתוך "בראשית השדרה הששית)

ועם הזדקנות הגוף:

"רִאשׁוֹנִיּוּת וּצְעִירוּת

לֹא נִתַּן לְשַׁחְזֵר,

וְהָרִפְיוֹן

הַדִּלְדּוּל הַמָּרוּט

הוּא כָּאן עַל מְנַת לְהִשָּׁאֵר.” (מתוך "בראשית השדרה הששית)

לא מצאתי בשירים רחמים עצמאיים, או התכנסות בסבל ובכאב. יש השלמה עם המציאות, מחזור החיים מלידה עד מוות, הזדקנות הגוף , כשלאורך השנים מלווה הגעגוע, ליד מלטפת, לאלה שאינם.

יש בשירים אופטימיות, דבקות בחיים וברגעים הפשוטים והקטנים מהם מורכבים חיינו, רגעים בעלי משמעות שמתארים מצבים שונים בחייה, אך אין אלה מצבים פרטיים בלבד אלא מצבים בהם נתון כל אדם… תיאורי העולם שבתוכה,רגשותיה כלפי הזמן החולף, ההזדקנות או האנשים הקרובים אליה – אמנם משקפים התבוננות אישית ופרטית אך הם נאמרים בצורה מפורשת כך שכל אחד יכול להתחבר ולא אחת להזדהות.

ונושא הרגעים הרגעיות הם מוטיב חוזר בחלק מהשירים,שמתחבר לשם הספר " אֵם כָּל הָרְגָעִים ".

"החיים קורים בחטף.

מוטב לחשוב פחות

ויותר לחוש,

זה נותן כוח,

מנוחה למוח,

עטיפה לכאב וחיזוק ללב." (ללא ניקוד במקור. מתוך "החיים קורים")

שמחתי לקרוא את שיריה של אמירה לידר. הספר אמנם אישי מאוד אך בחלק משיריה זיהיתי חוויות , רגשות או מצבים שהם לא רק שלה אלא כאלה שכל מי שיקרא אותם ימצא בהם נגיעה לחייו.