מאת: אושרת חזיז
באמת שעשיתי הכול כדי לרדת במשקל. ניסיתי כל טרנד של דיאטה – החל מיועצי תזונה וספירת קלוריות, דרך הפרדה של פחמימות מחלבונים, ועד דיאטות מוזרות כמו "ארוחה אחת ביום". אין משהו שלא ניסיתי כדי להשיל את הקילוגרמים העודפים, אך למרבה הצער שום דבר לא החזיק מעמד לאורך זמן. בדיאטות בהן נרשמה בימים הראשונים ירידה במשקל, אי אפשר היה לשמור עליה לאורך זמן, ובמשך שנים מצאתי את עצמי – יורדת במשקל ועולה את הכול בחזרה. אני מגדירה את עצמי כאישה חדורת מטרה ועקשנית, ודווקא בעניין המשקל נכנסתי למין לסחרור שהתקשיתי לצאת ממנו.
לא הייתי ילדה שמנה, ועודפי הקילוגרמים החלו להצטבר לאחר השינוי של הגוף בהריונות. יש לי 4 ילדים – בהריון הראשון עליתי 9 ק"ג, בהריון השני הוספתי 11 ק"ג, בשלישי – 25 ק"ג ובאחרון נוספו להם 30 קילוגרמים. אומנם בין ההריונות הצלחתי להיפטר מחלק מהמשקל העודף, אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי סוחבת משקל עודף שהביא איתו המון עצב לחיי.
כל-כך הפריע לי שאני שמנה. זה העסיק אותי כל הזמן והיו תקופות שלמות של בכי. ממש נמנעתי לצאת מהבית ונמאס לי שהבגדים צמודים או לא עולים על הגוף. לא אהבתי את מה שראיתי במראה ולא הצלחתי לקחת שום דבר שקשור למשקל בקלות. כל הערה על המראה החיצוני פירקה אותי וגרמה לי להגיב בקיצוניות. לא היה בי קמצוץ של הומור עצמי. לא האמנתי איך הגעתי לסיטואציה הזו, ולבטח לא ניחמה אותי העובדה שזה קרה אחרי לידות. נשאבתי ל"מעגל קסמים" של דיאטות, אך ההצלחות היו מעטות והכישלונות מהדהדים. היה בי כעס עצמי והמון רגעי שבירה. העדר ההצלחה גרמה לאכזבה, מפח נפש, הלקאה עצמית וצורך עז לפיצוי – שבא לידי ביטוי באכילה רגשית. בתקופות לחץ? אוכלים אפילו עוד יותר. תקופות לימודים ומבחנים הפכו לשעות על גבי שעות של בולמוס, כל הזמן הפה שלי לעס. היום אני יודעת שזו אכילה רגשית ושיש כלים להתמודד איתה. באותם ימים, פשוט לא יכולתי לשלוט בזה.
כאמור, לא התמודדתי בצעירותי עם בעיית משקל, לא הקניטו אותי ולא היו לי שום עכבות מיוחדות. גם אחרי ההריונות מעולם לא הפכתי ל"הר אדם". בתקופת השיא – שקלתי 80 ק"ג. ובכל זאת, מאוד לא אהבתי את עצמי והרגשתי שמנה. אדם לא חייב להיות עצום וגדול ממדים כדי להרגיש לא בנוח עם עצמו. לא הסכמתי לוותר, אומנם לא חיפשתי להיות דוגמנית, אבל כן רציתי לחזור להיות אושרת שאני מכירה.
לצד המון דיאטות שונות ומשונות לא חששתי לנסות כמעט כל הליך. אפילו עשיתי "בלון" – פעולה כירורגית בה מחדירים לקיבה בלון שמתמלא בנוזל ואוויר ויכול לשהות בגוף עד שנה. הבלון נותן תחושת שובע ומצמצם את כמות המזון הנצרכת בכל ארוחה. השיטה עבדה בחודשיים הראשונים, אבל בפועל המשקל כמעט ולא זז- ירדתי כ 5 ק"ג בסך הכל. ואם לא די בכך, התגלה בקיבה חיידק והרופאים נאלצו להוציא את הבלון. שוב חזרתי לאותו מצב.
אחרי שנתיים של עליות וירידות במשקל, ואינסוף ניסיונות דיאטה כושלים, החלטתי לעשות ניתוח מתוך תקווה למצוא פתרון אחת ולתמיד. עשיתי מתיחת בטן היקפית, שאיבת שומן, הקטנה והרמת חזה. הכול במטרה לשפר את המראה החיצוני כתוצאה מעליות וירידות במשקל. זה עולה הרבה כסף ושואב המון אנרגיה אבל הייתי בטוחה שאשאר רזה לנצח. ברגע שקצת 'שחררתי', עליתי במשקל. מספיקים כמה קילוגרמים בודדים כדי להרגיש שהרסתי את כל מה שהניתוח הצליח להשיג. בתוך תוכי חשתי כישלון. הרגשתי שלא אצליח לצאת מזה, לא משנה מה אעשה.
סיבוב הפרסה של חיי קרה ממש במקרה. נתקלתי ברשתות החברתיות ב"המרכז הרפואי לטיפול בהשמנה בניהולו של ד"ר רז הגואל". באותה העת, המדדים שלי כבר הדליקו נורות אזהרה – למעלה מ 40% שומן. ברור היה לי שעודף המשקל הוא לא רק עניין אסתטי אלא בעיה בריאותית של ממש. כשישבתי מול ד"ר רז הגואל, שחווה קשיי משקל בעצמו בעברו, זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שמישהו מבין את מה שאני חווה, שמישהו יכול להזדהות עם הקשיים שלי.
התחלתי להבין שכדי להצליח בתהליך הזה אני צריכה לפעול בכמה חזיתות ולקבל עזרה וסיוע מכמה גורמים מקצועיים שונים יחד. הפעם – בניגוד לעבר – הפנמתי שזה יהיה תהליך, לא "זבנג וגמרנו". החלטתי לנער מעצמי את הרחמים העצמיים ולהיכנס לתהליך עם המון מוטיבציה. כישלון פשוט לא היה אופציה מבחינתי. לאורך כל הדרך ליווה אותי בעלי היקר שבעצמו עבר לפני מספר שנים ניתוח לקיצור קיבה. כאחד שמבין את הקושי בהתמודדות עם המלחמה במשקל, הוא תומך ומעודד. נכנסתי לתוכנית טיפול ששינתה את חיי, ולא פחות חשוב מזה – שינתה את האופן בו אני חושבת על אוכל. הותאמה לי תכנית תזונה בשילוב טיפול תרופתי, עם ליווי צמוד של רופא ודיאטן קליני. הטיפול התרופתי מסייע לייצר תחושת שובע, בעוד הליווי התזונתי שינה ושיפר לי את הרגלי התזונה היומיומיים. השילוב הזה עשה את השינוי.. הליווי האישי כלל גם אימון לאכילה רגשית והוא מסייע להבין וליישם את המושג 'אכילה מודעת'. למדתי לעצור כשאני ניגשת בצורה אימפולסיבית למקרר, ולבחור מזון בצורה מושכלת. פיתחתי את היכולת לזהות ולהבדיל מתי הרצון לאכול נובע ממצב רגשי ומתי מתוך צורך אמיתי של רעב גופני. זה החזיר לי את השליטה על האוכל, במקום שהאוכל ישלוט בי.
לאורך כל הטיפול, ראיתי את היתרון המשמעותי של לעבור תהליך כזה עם ליווי ותמיכה אישית של צוות רב תחומי, ובייחוד רופא, שמפקח ופותר בעיות בזמן אמת כדי לא להפסיק את התהליך. הזמינות בכל יום ובכל שעה לצרכים שלי, הם אלה שהפכו את התהליך למשהו אחר מכל מה שניסיתי בעבר.
בתכנית האישית ירדתי 15 ק"ג. מבחינתי, השינוי הכי משמעותי הוא לא המספר שמופיע על המשקל, אלא השינוי התפיסתי. הראש לא פחות חשוב מהגוף. כל חיי שנאתי פעילות גופנית וכיום, כשאני מתעוררת בבוקר אני לובשת בגדי ספורט. אני רואה את התוצאות לאורך זמן, והתחושות הטובות מול המראה דוחפות אותי להמשיך. זו תחושה נהדרת להרגיש בריאה יותר, כשהגוף גם מתחטב אז האושר הוא עילאי. אני אוהבת לאכול, אבל המזון כבר לא "אישיו" מרכזי בחיי. כיום אני לא מתקשה להתמודד עם חגים, חופשות בחו"ל ומיציאה מהשגרה.
חלק מהשינוי שעברתי בשנים האחרונות כלל גם את ההיבט התעסוקתי. בתור מישהי שהתמודדה עם הקושי, אני יודע שעם הכוונה נכונה אפשר לחולל שינוי. הייתי מורה לחינוך מיוחד וכיום אני מדריכת הורים ומאמנת אישית. אני מעודדת כל אחד לשאול, כשם שאני עושה בעצמי, 'מה מונע ממני לגעת באושר?' אני מאמינה שלא צריך לעבור משבר בחיים כדי לעשות שינוי והיכולת לעשות אותו ביחד עם אנשי מקצוע, יכולה להביא לתוצאות הרצויות.
