49 מיליון בועות

שמפניה צרפתית משובחת היא המשקה היחידי המשאיר את האשה יפה. זה די פשוט כש-49 מיליון בועות מתפוצצות לך בפה. ככה משיקים ספינות

כוס שמפניה

אומרים ששמפניה הוא היין היחיד המשאיר את האישה יפה. בדקתי ומצאתי שאכן כך כי אין שום דבר אחר שיסביר את היופי והשמחה שעוד נשארו איתנו אחרי ששתינו כל-כך הרבה. הסיפור הזה יימשך יותר מרשומה אחת אבל אם אתן רוצות את השורה התחתונה כבר עכשיו נא להדפיס את הפסקה הבאה, להדביק על השמשה של אדם קרוב ולא לשכוח לחתום:

אם תרצה לגרום לאישה החתומה מטה תחושת אושר משמחת, לעורר בה פרצי צחוק בלתי נשלטים, לצפות בפליאה כשהיא מתנהלת ללא מעצורי היומיום הרגילים, סקרנית, ערנית, יפה, מרגשת ומתרגשת – היה נדיב: שמפניה צרפתית משובחת, מקום נחמד לשבת בו יחד עם הבקבוק, לחם, חמאה, קצת מזון צנוע לרפד בו את החיך וזהו. אם תרצה להזמין גם כמה חברות שלה, האמן לי שלא תצא נפסד – ההיפך הוא הנכון. כל מה שיישאר לך לעשות הוא לשבת איתן ולצפות בהשתאות בפלא העולם.

הברז נפתח

נו, אני קוראת את מה שכתבתי ושוב צוחקת לזכרון ערב הטעימות ההוא – שמפניה ומבעבעים – שם כימי שלא מסגיר את החוויה, כמעט. בכל זאת יש למילה שמפניה איזה כוח עלינו, אפילו יותר מקברנה סוביניון. עולם מופלא בחיי ומירה דאגה למצוא לנו מדריך ראוי שיוליך אותנו צעד אחר צעד ובקבוק אחר בקבוק לתוך עולם הבועות.

המקום: ‘הברז’, ממש מאחורי בית הכנסת הגדול באלנבי, תל אביב. בר חדש וזעיר עם ברז בירה יחיד המוכתר בתואר "אביר" ושלל בירות בוטיק הנושאות שמות עבריים כמו "מלכה" "גולדה" "בזלת" "החיטה המחוצפת" ועוד כינויים סקסיים למכביר. האיש והאגדה: יוסי בוזנח. למה שאני אספר לכן? לכנה לפגוש מישהו שנהנה ממה שהוא עושה בכל דקה ביום ומשמח בפריילוף את כל מי שסביבו בעזרת הידע, הלב, הנדיבות והחיוך. ‘הברז’ אני מניחה הוא אח ל’שישקו – חמארה בולגרית’ מקום ותיק יותר עם אווירה נכונה לבר ואוכל מהסוג ההוא, ממש ליד. לשבת שם, לשתות שמפניה ולהסתכל על בית הכנסת מעורר בכופר הגדול ביותר מחשבה שאולי קיימת הוכחה בדבר קיומו של האל והיא נמצאת בכוס היין שלו ממש באותו רגע.

כבר הודעתי מראש שעל המפגש הזה אכתוב יותר מרשומה אחת ולכן אני פטורה כרגע מציון פרטי פרטים לעניין המשקאות ועשייתם – יגיע בהמשך. מה שנשאר לי לחלוק אתכן זה את טעם החוויה. ידעתן שבבקבוק שמפניה יש 49 מיליון בועות קטנות, רכות ונימוחות? לשתות את המשקה דנן עושה הרגשה של ריחוף על בדיוק אותו מספר בועות שאפילו את המשקל שלי הן סוחבות מעלה מעלה ללא קושי, בחן, בנינוחות ומתוך תענוג גדול. אם האושר נוסע ב80 קמ"ש, אני רוצה לנסוע על שמפניה.

כל מה שקשור ברקיחה הזו מופלא בעיניי ונגוע באותה נחת: את הבקבוק בכלל לא צריך ולא כדאי לנער כי חבל על כל לגימה, את הפקק משחררים בעדינות וגם אז הוא נותן אות חזק מספיק כדי להשיק ספינה או להכריז על ניצחון, המזיגה נעשית באיטיות כדי להשאיר את הבועות בכוס ולא לאבד אותן, עולם חסר אגרסיות.

המשך יבוא אבל לא אשאיר אתכן בלי המלצה אישית: אם אתן רוצות להרגיש Louis Vuitton במחיר המתאים אז Veuve Clicquot. אם אתן רוצות לשמוע בעצתי ממש אז בנוסף גם Bollinger – מי שלא קראה את הציטוט של אותה גברת ברשומה של מירה, שתקרא עכשיו. אם נכונה לכן התמיכה ברוקחות כחול-לבן אז Brut של כרמל ואם אתן מעדיפות מתוק יותר ויקר פחות תצטרכנה להמתין לרשומה הבאה.

>> הכתבה פורסמה בבלוג לא אובייקטיבית