חצי יום חופש עם אבא: הרבה אוכל ומעט היסטוריה

חגית אברון, שבדרך כלל מפנקת את אמא שלה בבילויים, לקחה הפעם את אבא לבילוי טעים ומחכים במסעדת בשרים ובמוזיאון הפלמ"ח

מסעדת רק בשר,

מתוך האתר של חגית אברון

"למה את תמיד לוקחת רק את אמא לימי כיף?", קבל בעדינות אבא שלי. ובאמת, תהיתי ביני לבין עצמי, אם זה בשל העובדה שאופי בילויי הם יותר נשיים, או שמא אני נמנעת מבילוי אינטימי עם האדם שאחראי, באופן חלקי לפחות, למי שאני כיום. ובכלל מה עושים עם אבא ביום כיף? הולכים ללונה פארק? לסרט? אבל מכיוון שיום המשפחה מחר, בכל זאת מגיע גם לאבא בילוי עם בתו.

"טוב, אז נלך למסעדה", הכרזתי. נבחרה מסעדת קרניבורים כראוי לרומני שזקוק להרבה חלבון רווי שומן בתפריטו. אבל אבא שלי דרש גם פעילות תרבותית/היסטורית, כזאת שתהפוך את היום שלנו לבעל ערך ולנושא שיחה. וכמובן, שיוכל להשוויץ לחברים שבפנסיה שהבת שלו לקחה אותו.

חבר טוב סיפר לי, שמוזיאון הפלמ"ח, החבוי מעין ברמת אביב, הוא המוזיאון הכי מרגש בארץ, בה' הידיעה. סמכתי על המלצתו, תיאמתי את הביקור כמעט חודש מראש (הביקור בקבוצות ואורכו כשעה וחצי וחובה לתאם מראש), וכך מצאתי את עצמי מובילה את אבא שלי, מי שהוביל אותי במשך כל שנות ילדותי, עם סולם עד השמיים.

גנבנו קפה קטן לפני הסיור, עשינו סקירה קצת מעציבה של חבריו הטובים שנפרדו השנה, אבל אבא שלי אופטימי מטבעו, ומיד עבר לדבר על דברים משמחים, וקצת גסים אפילו, שהעלו סומק בלחיי.

מוזיאון הפלמ"ח: מרגש גם לדור הצעיר

מוזיאון הפלמ"ח: מרגש גם לדור הצעיר

הסיור התחיל בדיוק בשעה הנקובה. קבוצה של לוחמים צעירים הביטו בתמונות של אלה הוותיקים, והסיור החל, לא מסגיר במאום את החוויה המרגשת המצפה לנו.

"למה האחרונים תמיד בסוף", גער ברמקולים קולו של מפקד הפלמ"ח הראשון בפקודיו המשתרכים, והצעירים שבקבוצה השתנקו מצחוק. הזמנים והטכנולוגיה אמנם השתנו, אבל ההווי והבדיחות והצ'יזבטים, כדברי ימי הפלמ"ח, יהיו חלק מהמורשת לנצח.

במוזיאון הפלמ"ח הבינו כנרא, שכדי להמחיש היסטוריה לדור הצעיר, צריך טכנולוגיה, חוויה מהירה ואינטראקטיבית כמו גם שימוש במסרים קצרים.

הלא ייאמן קרה. במשך שעה וחצי של הסיור, עמדו בני ה-18, קבוצה עם פוטנציאל רעשני, דוממים, קשובים, חלקם פעורי פה ויכולתי אפילו להישבע שראיתי דמעה או שתיים שזלגה במורד לחי מחוספסת.

המוזיאון מציג את סיפור הפלמ"ח באופן כל כך מיוחד, חווייתי ומטלטל, ששעה וחצי חולפות להן ביעף, ונותרים המומים, כואבים וגם שמחים ומלאי הוקרה.

מסעדת רק בשר: נתחים משובחים

מסעדת רק בשר: נתחים משובחים

פסענו משם מהורהרים למסעדה. "רק בשר" היא מסעדה המגישה, כמתחייב משמה, מיני עלים ירוקים. אבל לא באמת.

כוסית יין הוגשה לנו מיד לאחר השלום הלבבי של המלצרית, ומיד לאחר מכן פסענו אל עבר הוויטרינה לבחור נתח משויש כהלכה של אנטריקוט לאבא, ונתח קצבים לילדה.

על השולחן הונחו גלון של יין לשתייה חופשית ונתחים צלויים של פיקוניה, ואבא שלי אמר, שהפלמ"חניקים, שאכלו לוף ושתו מי שוחות, היו גאים.

ניהלנו שיחה מעודדת על האנטריקוט המדמם כהלכה ועל הנתח המשובח שלי, שחייב לעיסה מרוכזת, כדי שהחיך יספוג את כל טעמי נתח הקצבים. "אנחנו מגש הכסף, שעליו לך ניתנה מדינת היהודים", הוא לפתע ציטט מתוך אלתרמן, ואני רשמתי ליום הצלחה.

תגיד שחגית:

מוזיאון הפלמ"ח: רחוב חיים לבנון 10, רמת אביב טל: 03-6436393. חובה לתאם את הביקור מראש.

רק בשר: רחוב ראול ולנברג 14, רמת החייל. טל: 03-6444822. בצהרים יש עסקיות משתלמות.

חגית אברון
אני אוהבת טיולים, בילויים ואת החיים הטובים. שנים שימשתי כמקור להמלצות שונות ומשונות לחברי ולבני משפחתי והבנתי שזה הזמן להגשים את החלום: לחוות את חדוות הגילוי של מקומות קטנים בצידי הדרכים, כאלה ששווה לרדת מהכביש בעבורם, למצוא יקב מופלא ונידח, לנסוע עד רמת הגולן כדי לראות את הכנרת מזווית שאף אחד עוד לא ראה ולדהור עד קצה העולם בשביל בית קפה נסתר. מחברת הספרים "יום חופש" ו"שישי בבוקר".