האוכל הכי שווה במילאנו

טל עירוני זנחה את השווארמוות והפלאפלים המקומיים, טסה לאכול באיטליה וחזרה עם שפע המלצות לריזוטו, פיצות, פסטות, גלידות ועוד

פיצה

בחיי שתכננתי לכתוב טור על אוכל רחוב במילאנו, אבל מה לעשות שכשאני נוחתת באיטליה המוח שלי נמס ואני שוכחת איך אומרים "לא" כשלוקחים אותי למסעדה?! אז תאלצו לסבול קצת המלצות על מסעדות במילאנו ובצפון איטליה, אבל מבטיחה, בסוף מחכה הפתעה של דוכן רחוב מדהים.

Pinin: בגלל הריזוטו

Pinin. "אחד הקרפצ'ואים הכי טעימים שאכלתי אי פעם"

זה לא שהיה לי זמן לחשוב אפילו, חבורת הטורפים אספה אותי מהשדה היישר לטיול באזור של לאגו מג'יורה "כי יש כאן איזו מסעדה עם ריזוטו נורא מפורסם שאת חייבת לטעום!".

הגענו לעיירה יפהפייה בשם Pombia  ובקצה הגבעה חיכתה לנו מסעדת Pinin המפורסמת. לאחר ויכוחים מה להזמין המלצר הציע שניקח את מבצע טעימות האנטיפסטי שלהם, כ-20 צלוחיות ואחר כך נחליט לגבי העיקריות.

הגיעו עשרים צלחות ענקיות עמוסות בכל טוב – נקניקים, סרדינים, גבינות, סלטים ועוד ועוד, ובינהם אחד הקרפצ'ואים הכי טעימים שאכלתי אי פעם. אחרי השחיתות הזו נשאר מקום רק לקצת פסטות וכמובן לריזוטו המפורסם והמהמם.

הלכנו על מנת ניוקי ביתיים אפויים בתנור עם שכבות של בשמל ו"זולה" (גבינת גורגונזולה) ורביולי ברוטב שמנת וטרטופו. הניוקי היו אלוהיים, הרביולי לא היה משהו כי זו לא עונת הכמהין ומילוי התרד לא כל כך מסתדר. יחד עם שלושה סורבטים שנעשים במקום ובקבוק יין נפלא של ברברסקו יצאנו עם חשבון של 40 יורו לאדם, לא רע בכלל.

http://www.ristorantepinin.it/

.

Cantina del rondo: בגלל הפלאן האיטלקי

Cantina del rondo. הפלאן המהמם של פרנקרלו

למחרת נסענו לצד השני של מילאנו, לאזור של בארולו וברברסקו ושם, בעיירה קטנה בשם Neive אכלתי את אחת הארוחות הטעימות ביותר אי פעם.

את Cantina del rondo הקימו זוג בשם פרנקרלו ואמנואלה, זאת קריירה שנייה לשניהם וזוגיות לא ראשונה (אמנואלה סרבה לספר כמה פעמים היתה נשואה לפני כן אבל חייכה ואמרה שהיא היתה ילדה רעה…), כך שהם הגיעו כבר בשלים ומנוסים עם חלום של שחזור הטעמים של האזור מכל הכיוונים.

אמנואלה מבשלת ופרנקרלו עושה לבד את היינות, הם גם מגדלים לבד ירקות ופירות ואת הגבינות קונים אך ורק מחוות מקומיות. אני, שכבר הרגשתי לא טוב מכמות הבליסה הלא אנושית של אמש (חסכתי לכם עוד כמה מקומות בהם אכלנו לפני כן), תכננתי להסתכל על כולם אוכלים ולקנא, אבל פראנקרלו אמר שלא בא בחשבון והביא לי קונסומה בקר וירקות עם ענני בצק ופרמזן שנאפים בתנור, מתכון שהיה שמור למלכים באיטליה לפני כמה מאות שנים והביא אותי להחלמה מיידית ופלאית.

על המפה פוזרו להם מקלות גריסיני ולחם שנאפה במקום, וגם מתכונים מקומיים בלבד שהיו כל כך טעימים, שקשה להאמין שאין בהם מלח. הזמנו מיד את אחד היינות של פרנקרלו והזמנו לראשונות פלאן אספרגוס, סרדינים בחמאה, וביצת שליו עם קוויאר מקומי (דבר מאד נדיר מאחר והקוויאר האיטלקי נכחד, אבל פרנקלו חבר לחוות דגים קטנה וביחד הם התחילו לייצר כמויות קטנות). כל מנה מגיעה עם יין שמתאים לה ולחגיגות הצטרף גם בקבוק פרוסקו מדהים שחובה לשתות עם הקוויאר.

לעיקריות הזמנו חוגלה שניצודה באזור ויש לה טעם מאד בשרי, באה ברוטב תפוזים. פסטה טריה ודקיקה שבושלה בציר בשר, הוטבעה מיד בחמאה איכותית ועל זה גורדה פרמזן מדהימה שיושנה שנתיים. אבל גולת הכותרת היתה מנה של לחי בקר שבושלה שעות ביין לבן ואדום (יש לי את המתכון ואני לא מתכוונת לחלוק אותו!), מונחת על פירה שאמנואלה נשבעה לי שאין בו טיפת שמנת.

עוד לפני שחשבנו בכלל על קינוחים פרנקרלו הוציא לנו כמה צלחות עם גבינות מקומיות, אחת מהן, רוביולה של כבשים, היתה שלמות בהתגלמותה וכמובן שגם האחרות היו מדהימות.

לקינוחים קיבלנו יין קינוח שפרנקרלו מכין לבד, Gilli, רק חמישה אחוז אלכוהול, טעם של תותים שהשתלב מדהים עם ג'לי תותים ופירות יער שהזמנו, קרם ברולה שהגיע עם עוגיות פולנטה וגולת הכותרת מבחינתי – פלאן שוקולד (מולרונה 70%). לא טעמתי בחיים דבר כל כך מהמם!

רק שתדעו, לא מדובר בפלאן הדרום אמריקאי שאנחנו מכירים אלא במנה צפון איטלקית שקיימת כבר מהמאה ה-13 וידועה גם בשם Bonet.

סיימנו בסיור בקנטינה ורכישה של כמה ארגזי יין, חיבוקים ונשיקות וכן המתכון של הפלאן. יצאנו עם חשבון של 50 יורו לאדם, הייתי מוכנה לשלם הרבה יותר על הארוחה הזו…

http://www.cantinadelrondo.it/

.

פיצה OK: בגלל, ובכן, הפיצה

פיצה OK. צבעונית וקלילה

הפיצה האהובה עלי במילאנו היא פיצה OK. היא ממוקמת בין Citta Studi, שזו השכונה האוניברסיטאית שבה גרתי לפני עשרים שנה, ורחוב בואנוס איירס, שפעם היה רחוב חנויות שוות במיוחד והיום הפך יותר לזיבליאדה.

בפיצה OK אכלתי לאחרונה לפני עשור. בעל הבית השמן ישב אז בכניסה ליד הקופה, המלצרים כבר היו בני 70 והעיצוב היה ביתי ומיושן. תארתי לעצמי ששום דבר לא השתנה, אבל מתברר שבעשור האחרון השכונה הפכה להיות גיי פרנדלי, כל הפאבים והמועדונים של הגייז מרוכזים שם וגם פיצה אוקי הפכה לצבעונית וקלילה. כל העיצוב שונה, כל המלצרים גייז בני עשרים ובעל הבית לא נראה באופק.

הפיצה, לעומת זאת, לא השתנתה. זאת עדיין אחת הפיצות הכי טעימות בעולם, ובשנים האחרונות הם גם זכו בהמון פרסים ואפילו פתחו שני סניפים נוספים. אנחנו אכלנו בפיצה המקורית, ברחוב Lambro, המחירים נשארו סבירים, פיצה מתחילה ב-8 יורו והיא מד-הי-מה!

http://www.pizzaokgroup.it/

.

פסטה מאדרה: בגלל הטעם הצפוני

פסטה מאדרה. מרנג ממולא בפרפה פירות יער. חובה!

בגלל שאנחנו בצפון איטליה, היה חשוב לי לאכול בעיקר אוכל מקומי, בין אם קלאסי ובין מודרני, העיקר לא ללכת על המטבח הדרומי היותר נפוץ ולהתרכז במקומות עם דגש מילאנזי/לומברדי/פיימונטזי.

פסטה מאדרה הוא אחד המקומות הללו. הם מרכזים מטבח ישן עם חדש, דגש על טעמים צפוניים ודגש עוד יותר גדול על בצקים. פסטות טריות, לחמים וקינוחים – בהכל הם אלופים.

למנה ראשונה לקחנו ריקוטה חמה עם אספרגוסים ברוטב פסטו וחמוציות, מנה מדהימה ועוד עם הלחם שהם אופים במקום והיין המקומי שבחרנו, שילוב מנצח.

לעיקריות הלכנו על פסטות טריות, אני בחרתי פננה עם פסטו פול, שקדים וגבינת פקורינו. הטורפים האחרים לקחו חונקי כמרים עם עגבניות שרי וריקוטה, וספגטוני עם אנשובי.

שלוש המנות היו נהדרות ואם מישהו עד היום תהה מה ההבדל בין פסטה טרייה, ועוד כזו שאלופי פסטה מכינים, לבין הטרייה שעושים בשוק או לבד, זה המקום להבין את ההבדל הכל כך משמעותי הזה.

ולקינוח נתרכז רק באחת מהמנות, למרות שכל הקינוחים שלהם מאד מגרים, המנה הזו מגמדת את הכל. מדובר במרנג ממולא בפרפה פירות יער. מנת חובה! יצא לנו בערך 25 יורו לאדם יחד עם היין.

http://www.pastamadremilano.it/

.

Pasta Eat: בגלל הטריות

Pasta Eat. לבחור את הפסטה היומית

אם בשלב הזה אתם כבר קוראים לי משה והאורנג'דה, אתם לא טועים. כך זה הרגיש, אבל מה לא אעשה בשביל לחשוף אתכם לטעמים בלתי נשכחים. כזאת נשמה אני. ובגלל שבמקור הטור הזה נכתב על אוכל רחוב, עכשיו נתרכז בכמה דברים שקרובים לזה ובמחירים סבירים ביותר.

Pasta Eat הוא מקום שלקח את עניין הפסטה למקום של פאסט פוד, אבל שלא תתבלבלו לרגע עם סבארו או רשתות שכאלה, הפסטה כאן היא טרייה. צריך לבחור את הפסטה שמכינים באותו היום עם הרטבים שמכינים באותו היום, מגישים במגש אלומיניום בשביל התחושה ה"פאסט פודית", אבל הטעם הוא ביתי לחלוטין. הלכנו על ניוקי עם גבינות וחונקי כמרים בחצילים, שתי המנות היו מצוינות, היין שם יחסית לאיטליה יקר והזמנו כוסות של גוורצטרמינר מקומי (5 יורו לכוס), סך הכל 30 יורו לזוג.

http://www.pastaeat.com/

.

פרינצ'י: בגלל הבצקים

פרינצ'י. הלחמים, הפוקאצ'ות, הסנדוויצ'ים ואפילו הקנולי מדהימים

ואם כבר דיברנו על רשתות ועל פאסט פוד, אז פרינצ'י היא רשת מאפיות ובתי קפה שתגרום לכם לשקול מחדש את הקונספט ואפילו לדרוש מהרשת הקבועה שלכם להעלות את הסטנדרטים.

העיצוב של המקום מדהים, המאפים שלהם, הלחמים, הפוקאצ'ות, הסנדוויצ'ים וכן, אפילו הקנולי מדהימים. הם סוגדים שם לבצק ומחמצות, ואפשר לשרוד כל היום על כמה סנדויצ'ים שלהם.

יש לפרינצ'י מספר סניפים בעיר, ויש אפילו סניף בלונדון.

http://www.princi.it/

.

אקסלסיור: בגלל קומת האוכל

גבינות ולחמים מקומת האוכל באקסקלסיור

אם יש לכם רק שעתיים במילאנו ואתם רוצים חוויה מדהימה, לכו לאקסלסיור, נמצא לא רחוק מפיאצה סן באבילה, ליד הדומו. מדובר בכלבו ששייך לרשת הכולבואים האיטלקית Coin אבל מדובר בחוויה על חושית עיצובית מעולם אחר לגמרי.

מאחר ואנחנו טור אוכל נתרכז בקומת האוכל. הכניסה לשם היא דרך חנות יינות, שרק המקררים שם הם יצירת מופת בתחום העיצוב התעשייתי. משם יורדים לסוג של סופרמרקט עם דוכנים של פירות, בשרים, נקניקים וגבינות, אוכל מוכן, תבלינים וכל מה שרק אפשר לדמיין.

איך אסביר את זה כדי שתוכלו להבין מבלי לראות? אם עד היום בכל מקום קראתם המלצות על קומת האוכל בכולבו המפורסם ליד הדומו, הרינשנטה – האקסלסיור גורם לו להיראות עלוב.

אבל הבטחתי אוכל רחוב ובזול אז נתרכז בזה – האקסלסיור מוכרים קופסאות מיני של דליקטסים משובחים. קנינו שתי קופסאות של גבינות שונות, ושני לחמים טריים, סך הכל 10 יורו ביחד.

ליד הקופות יש עמדות של כלים חד פעמיים וקופסאות קטנות לרטבים, אפילו השמן זית והבלסמי מאיכות מעולה. לקחנו לפארק ועשינו פיקניק גורמה. את אותו הדבר אפשר לעשות גם עם נקניקים או כל מה שבא לכם שם, ויבוא לכם, תאמינו לי שיבוא לכם.

http://www.excelsiormilano.com

.

Officine Del Gelato: בגלל הגלידה

Officine Del Gelato. אם לאכול רק גלידה אחת במילאנו – אז כאן

ואחרי פיקניק שכזה, איך אפשר בלי גלידה?! תשכחו מכל המקומות המפורסמים ואם תאכלו גלידה אחת בלבד במילאנו, Officine Del Gelato זה המקום! הם נפתחו רק לפני כמה חודשים, עושים הכל לבד, כולל את הארטיקים והקסטות, הכל טרי ועונתי ומושלם.

המלצות שלי: פונדנט שוקולד, פיסטוק מלוח וסורבה אפרסקים. מצד שני הכל שם פשוט טעים ולא תפספסו עם שום טעם.

http://www.officinedelgelato.com/

.

Ape Bistrot: בגלל הצדפות והשמפניה

העגלה של Ape Bistrot. מתי בשדרות רוטשילד?

הבטחתי לסיים עם אוכל רחוב אמיתי והפתעה אמיתית ואני בחורה שעומדת במילתה אז הנה: ברחוב Monte Nero עומד לו מעין טוק טוק אדום ויפהפה ששייך לרשת מסעדות יוקרה במילאנו. למיטב הבנתי הוא עומד לפעמים במקומות אחרים אבל זה הלוקיישן העיקרי שלו.

הם מוכרים כאן שני דברים בלבד: צדפות טריות שמגיעות מצרפת בכל בוקר ושמפניה. התענוג לא זול, 50 יורו לזוג אבל קחו בחשבון שמדובר בצדפות הכי איכותיות שיש ובשמפניה אמיתית ולא סתם קאווה.

יש גם אפריטיבו לכל מי שאוכל, צלוחיות עמוסות בנשנושים טעימים והכל כל כך יפה וטרי ונעים. ובקיצור, אני מחכה שכבר מישהו יעמיד כזו עגלה בשדרות רוטשילד.

http://www.apebistrot.it/

טל עירוני
עוסקת בשיווק דיגיטלי, ניהול תוכן, ניהול קהילות ומדיה חברתית. מתמחה בעיצוב, אופנה, אדריכלות, אומנות, שופינג, לייף סטייל, מוזיקה, אוכל, יין ואלכוהול, מלונאות, תיירות, פמיניזם, אופניים, אופנועים, קולנוע, טלביזיה, טרנדים ברשת. כל השאר - תנו לי שבועיים בנושא כלשהו ואני אלופה בו.