ספר התענוגות של עמוס קינן, שנפטר בדיוק לפני שנה, מונח אצלנו במקום החשוב הזה, שבו יש זמן להתעמק בכל הדברים שאנחנו רוצים לדעת או לעשות כשיהיה לנו קצת זמן. כבר מזמן אין אנו מתייחסים אליו כאל ספר בישול בלבד, אלא מן ספר הגיגים, המשלב גם מתכונים (די רבים, יש לציין). אלא שלאחרונה נפל דבר והספר… נעלם! (כאן מגיעה הפניה הנרגשת – אם מישהו לקח לנו את הספר, יואיל נא ויחזיר אותו). לא נותרה בידינו ברירה ונאלצנו לרכוש אותו שוב והפעם – במהדורה חדשה! זו האחרונה מלאה איורים צבעוניים של עמוס קינן עצמו, כך שנראה שהרווחנו מהקניה הנוספת (הלא ברור שנמצא בסוף את הספר הישן יותר).
המהדורה הראשונה של ספר התענוגות יצאה בשנת תש"ל, 1970. ללא ספק ספר יוצא דופן בנוף ספרי הבישול של התקופה. ראשית, אין הוא מנוסח בגוף שני נקבה (בחשי, ערבבי, אפי), אלא מדבר בשפה חופשית יחיד או רבים. שנית, המרכיבים הבלתי כשרים בעליל המתוארים בו, כדוגמת פירות ים, בייקון, האם, חזיר (דבר אחר) אינם דברים שבשגרה, גם היום בארץ-ישרואל. ושלישית, הספר מדיח את הקורא לבזבזנות ולאי-מוסריות ולועג לחסכנות.
"בקיצור, מי הוא הקורא היקר שלנו? הוא את עלמתי, גבירתי הנאוה, אישה לא מוסרית, מוזה למשוררים, אמא רעה שאינה מקריבה את חייה למען ילדיה ומאמינה שהילדים יגדלו מוצלחים גם ללא הקורבן הזה, שהוא קורבן שווא…. כן אנו מתכוונים לאישה שיש לה סקס-אפיל בכל גיל, שאצלה הבישול אינו חובה בלתי נעימה של סיפוק מזון לחיות הטרף המתגוררות איתה, אלא אמנות, תענוג ובילוי זמן נפלא…. והגבר שלנו? זה אחד שיכולה להיות לו אשה אהובה, אוהבת ונבונה".
נו, ממש תאור מדויק שלי ושל העזר, נכון?
ארוחת הערב המסתמנת לימים טרופים ומטורפים אלה, בהם חם ולח ברמות שלא יאמנו גם ע"י זקני ת"א, יכולה להיות לקוחה מתוך הפרק:
"24 מיני מזה, או יותר":
"איש תחת גפנו ותחת תאנתו. בלי מיזוג אויר, בגן או במרפסת. אולי התאנה אינה כל כך נוחה היום, אבל הגפן. לשכב על ספסל של אבן, בצהרי יום לוהט, תחת הגפן המציצה אליך באשכולות רעננים, מה יכול להיות יותר טוב מזה? וצפחת המים למראשותייך, וההרים שמסביב, ובשמיים אין עב קל. ואז? אז ראוי לו לאדם, שתהא המזה על שולחנו. המזה אינה אלא תקרובת קטנה, משהו לשובב בו את החך לקראת הארוחה הטובה, והיא רווחת באגן הים התיכון מאז ימי תרח. מגישים אותה בקעריות קטנות של חרס מצופה באמייל, וכל המרבה הרי זה משובח".
- זיתים. ירוקים או שחורים, גדולים או קטנים, מפולפלים מאוד ומבוקעים, או שלמים ורכים.
- סלט טחינה עם פטרוזיליה. את הטחינה בוחשים במיץ לימון, מוסיפים שום כתוש. בתחילה נעשית הטחינה צמיגה, נדבקת לכף העץ, אחר כך היא מלבינה. מוסיפים מים עד שמגיעים למידת הסמיכות הרצויה. קוצצים הרבה מאוד עלי פטרוזיליה דק-דק, מוסיפים, מערבבים. הסלט חייב להיות ירוק לגמרי.
- לימון כבוש. מפלחים את הלימון לפלחים, משרים למשך כמה ימים בתערובת של שמן זית ותבלינים: מלח, פלפל, כוסברה, פלפל ריחני, תימין.
- צנונית ברוטב. חותכים צנוניות טריות לפלחים דקים. מכינים רוטב המורכב משמן זית, שום כתוש, מיץ לימון או חומץ, מלח ופלפל. משרים ומגישים. אחד ממיני המזה המפתיעים, המגרים ביותר!
- כרישה ברוטב ויניגרט.
- לבבות של ארטישוק ברוטב ויניגרט.
- אנשובי.
- סלט של טונה: טונה, בצל ירוק, רסק עגבניות, פלפל.
- מלפפונים בשמנת.
- קותל חזיר מגולגל סביב אספרגוס. מעין טיפה של מיונז יצוקה על האספרגוס.
- חציל מטוגן אחד, ברוטב עגבניות.
- קישוא מטוגן, כנ"ל.
- פטריות בנוסח יווני.
- סלט מחצילים צלויים.
- שרימפס.
- בצלים כבושים. משרים בתערובת של מיץ לימון, שמן, קצת חומץ, מלח, 24 שעות.
- מקרלים ביין.
- דג מבושל או מטוגן, קר, ברוטב פיקנטי: רביכה מפולפלת, קצת שום, חומץ, רסק עגבניות.
- חמוצים (לפת, מלפפון, עגבניה, חציל, פלפל).
- דג מלוח כבוש.
- דג מעושן או צלופח מעושן, או לקרדה.
- קונכיות של בצק עלים אפוי, ממולאות בפטריות, בצלים, מיונז, קותלי בשר חזיר, תבלינים וכו'.
- בננות עם בייקון. מקלפים בננות, חותכים אותן לשניים לרוחב ועוטפים כל פלח בפרוסה דקה של בייקון. מחברים בקיסם עץ. מניחים בתנור, מתחת לגריל חם, ל-5 דקות.
- אספרגוס עם האם. מקלפים את האספרגוס, מרחיקים את החלקים הקשים. מבשלים במי מלח רותחים 5 דקות. מספיגים במגבת נייר. על כל פרוסת האם מניחים 6 גבעולי אספרגוס. מגלגלים ומחזקים בקיסם עץ. מניחים בתבנית, מפזרים גבינת גרוייר מרוסקת, מניחים כף חמאה על כל גליל, מכניסים לתנור ל-10 דקות."
ולקינוח, עוד שתי פנינות קולינאריות של עמוס קינן (ויש עוד – לכו קראו בעצמכם):
- "לטעם אין כמות והטעם אינו רכוש והטעם אינו ניתן לאגירה".
- "מי שאמר לך להסתפק במה שיש, אתה יכול לירוק בפניו. החוכמה היא להתגעגע למה שאין… בקיצור, נוצה בוושט, אין טוב ממנה לאחר ארוחה דשנה. בן אדם שגמר לאכול במסעדה ואינו מסתכל בקנאה במה שנשאר בתפריט ואינו חושב על מה שיכול היה לאכול אילו היה רעב, אינו יודע געגועים מהם."
השוונץ:
- אם שיבחנו את האדון, מדוע שלא נפרגן לגברת? למי שטרם הספיק (וכבר קנה או שלא), מומלץ בחום לקרוא את הספר של נורית גרץ (אשתו של) – "על דעת עצמו", על עמוס קינן, שילוב של מציאות ובדיה והרבה היסטוריה של השנים הראשונות לפני ואחרי הקמת המדינה (לא כל כך מזמן) .
- אי אפשר שלא להזכיר גם את הבת, רונה קינן, מהזמרות הצעירות שאני הכי אוהבת, אשר לקחה על עצמה פרויקט לא פשוט כמו סיפור החיים של אביה ושרה באלבום "שירים ליואל" על הרגשות הכי כמוסים שלו/שלה. את הציורים לדיסק וגם אלה שבאתר שלה, ציירה אחותה, שלומציון קינן (ובכך הזכרנו כבר את כל בני המשפחה).
