תביא שלוק: המשקאות שליוו את ילדותינו

אם ניסיתן לשרוק כמו בפרסומת של זיפ, אם חיכיתם לשבת רק כדי ללגום תותית, אם תהיתם איפה אפשר למצוא אורנג'דה, הכתבה הזו תזכיר לכם את המשקאות הגדולים של הילדות

שוקו חם

אז איזה זיפ שותים היום?

[youtube nRMiLtyBil4 nolink]

אמרתם זיפ – אמרתם 'איזה זיפ שותים היום'. לזיפ היה טעם לוואי, מעין תחושה של שאריות קמח צבעוניות על הלשון, אבל לא היה בית בלי זיפ, בעיקר כי לא היה משהו אחר. אח, איזה ימים קסומים של חוסר מודעות, אהבה מוגזמת לצבעי מאכל ובכל מטבח – קופסת פח עם ציור הקשית עם הפסים. על הדרך כולנו ניסינו לשרוק את השריקה המפורסמת וחלקנו (כן, אני) בחוסר הצלחה משווע. עד היום אני בקושי יודעת לשרוק, שוקלת לתבוע פיצוים מזיפ! אגב, על הלחן של הג'ינגל שמרגע שתיזכרו בו הוא לא ייצא לכם מהראש אחראי המוזיקאי קובי אושרת שהלחין נכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית ובראשם "הללויה" ועל הרבה שירי ילדים מיתולוגיים שעד היום אנחנו אוהבים לזמזם.

מה הקשר? בירה נשר!

בירה שחורה של פעם

לא הצלחתי (ובחיי שניסיתי) למצוא את שמו של הקופירייטר הגאון שהמציא את הסלוגן הזה שילידי העשורים הקודמים נוטים לחשוב שזה סתם סלנג של פעם (הוא לא). הוא כל כך טוב, שאני ורבים בני גילי (הייוש, בני 30 פלוס) משתמשים בו עד עצם היום והכתבה הזאת. היי, רק היום עניתי כך לבן שיחי שסירב להבין את מה שניסיתי להסביר וחזר ואמר "אבל מה הקשר". וכשעניתי "בירה נשר", הוא עדיין לא הבין אבל לפחות חייך. פעם מאלט היה נחשב ל"בירה של הילדים", אבל היום הוא הפך למשקה לכל המשפחה, למעשה, כשחושבים על זה, בירה שחורה נשר היא המשקה היחיד ששרד כל כך הרבה שנים, והטעם הנוסטלגי הזה מלווה אותנו שנים ארוכות.

המשקה הכתום של 1984

[youtube 7kcO-nmtEPk]

בקיץ הייתי עם חברה טובה באילת ויצאנו למסעדה. כשהחברה, נקרא לה מ', הלכה לדבר בטלפון לרגע, נעניתי להצעת המלצר לנסות גזוז צונן משקה נוסטלגי בפני עצמו. כשהגיע המשקה בצבע הכתום הזרחני לשולחן, מ' כבר חזרה וקראה בשמחה: אורנג'דה! לכל אורך הארוחה היא התעקשה לקרוא לגזוז (שאגב היה בטעם מנגו בכלל) אורנג'דה ואני חייכתי. כי מספיק להגיד את המילה "אורנג'דה" כדי להיזרק לזכרונות של ילדות מתוקה, אי שם בשנות השמונים העליזות ובמערכון של דודו טופז "משה והאורנג'דה" שהפך את המשקה התוסס בטעם תפוז, למשקה אהוב בכל בית.

תותית, אין דברים כאלה!

המשקה הוורוד התוסס הזה היה להיט בשנות ילדותנו העליזות אך נעלם עם השנים מהמדפים. הוא היה מתוק להחריד, וורוד להחריד ואני הייתי מכורה אליו. ההורים שלי היו קונים משקאות תוססים רק בשבת ואני הייתי מחכה להם בשמחה גלויה שגרמה להם להשתעשע ואף לאיים – לא תהיי ילדה טובה, אין תותית! בדיעבד, איזה מזל שכילדה לא ממש העסיק אותי הצבע המזעזע של המשקאות הללו והייתי מרוכזת כולי בהנאה מהתוסס של שבת. אגב, הלוואי והייתי זוכרת איך נגמלתי בסופו של דבר ממלכודת הסוכר האימתנית, מי יודע אולי זה היה יכול לעזור לי להיגמל גם היום מסוכרים אחרים, מזיקים לא פחות.

שוקו חם עם הר קצפת

שוקו חם וטעים של פעם (צילום: שאטרסטוק)

בשנות ה-80 העליזות וחסרות המודעות, אהבנו להתענג על מאכלים עתירי סוכר ושומן בלי להניד עפעף. אחד מהם היה כוס שוקו חם ועליה מגדל קצפת מתוקה מתוקה. הקרירות הנעימה של הקצפת בשילוב המשקה החם והמתוק היו תמיד רגע של עונג מושלם. היום, אין סיכוי שאני אצליח לסיים אפילו חצי כוס, רגשות האשם יהרגו אותי לפני. ובכל זאת אני מודה בעובדה שאין כמו כוס שוקו איכותי כדי לחמם את הגוף ביום חורפי גשום, קצת נוסטלגיה מתוקה שמזכירה ימים שמחים.

 צילומים: שאטרסטוק, יח"צ, יוטיוב