מתוך הבלוג של לימור לניאדו תירוש
כבר חודש אני שואלת את חסן הירקן: נו, הגיעו כבר משמשים? עוד לא, הוא עונה במבט תמה, ומנסה למכור לי אפרסקים. אני די בטוחה שהוא חושב: מה יש לה עם משמשים? שואלת אותי עליהם כאילו הם זהב, לך תבין.
האמת, פחדתי לפספס אותם כי עונתם קצרה. מרגע שהמשמשים מפציעים בשוק ועד שהם נעלמים עוברים רק שבועות ספורים, הם מגיעים בהבזק, נערמים בערימות ענק בשוק, ובתוך חודש לכל היותר לא נותר להם כל זכר. חששתי אם כך שגם השנה לא אספיק להכין את המדור הזה, על ריבת משמשים שהיא סוג של אוצר.
לכן, לפני שבועיים, כשחסן הוציא קופסה קטנה במחיר מופקע ואמר לי, הנה, הגיעו הראשונים, עכשיו זה יקר, תחכי קצת, לא הקשבתי לו. קניתי, ועוד איך קניתי — ורצתי להכין את הריבה.
ריבת משמש היא מסוג הדברים שמשדרגים את המזווה באחת. אני מורחת אותה על עוף עם שמן זית, מיץ לימון ופלפל שחור וצולה בתנור, או מקפיצה אותה עם נתחי פרגיות, סויה, רוטב צ'ילי מתוק, צ'ילי טרי וג'ינג'ר; משלבת אותה בטארטים, עוגות בחושות, עוגות גבינה ועוגיות; הילדים לוקחים אותה לבית הספר בתוך כריכים עם גבינת עזים, ואם יש אורחים אני מניחה כף כזו על גלידת וניל, זורה מעל שקדים קלויים ומגישה — תענוג.
ואיך מכינים? בוחרים משמשים בשלים ורכים במידה, שוטפים, חוצים ומגלענים (בכל שנה אני שומרת את הגוגואים לילדים ובכל פעם הם מסתכלים עלי במבט מוזר ולא מבינים מה אני רוצה מהם). מניחים את המשמשים החצויים בסיר בשכבות עם סוכר לבן, מכסים ומשהים במקרר לילה. למחרת מתבלים במה שאוהבים: וניל, ג'ינג'ר, עלי קפיר־ליים, לוונדר, זרעי שומר או קינמון, סוחטים קצת לימון ומבשלים. מעקרים צנצנת גדולה, מוזגים את הריבה החמה ומאחסנים. הריבה הזאת נגמרת עוד יותר מהר מהעונה עצמה.
מתכון: ריבת משמש וקפיר ליים – צנצנת גדולה
מתכון נוסף של לימור לניאדו תירוש:
