ח' הוא החבר הגרגרן שלי, זה שמוכן לעזוב עסקה חשובה בעבור הבטחה כמוסה לאוכל טוב. אז לקחתי אותו לסיור של הפתעות בשוק התוסס של עכו. כשני פולנים שנולדו עם בלוטות טעם חיוורות, לבש לבנו חג ברגע המפגש עם קשת ריחות צבעונית שאיימה לבקע את ארובות האף ולפצח את החיך המשתוקק.
יש משהו אמיתי בשוק של עכו. אותנטי בזכות התמהיל המדויק והלא מתיימר של הדוכנים המציגים את שפע אוצרות אדמת הגליל והדגה הטרייה שמגיעה ישירות מהחכות והסירות. ואולי בזכות העובדה שחרף האיומים מכל עבר, מצליחה העיר לשמור על מארג עדין ולא מוחצן של חיים יחד, ועל תחושה ידידותית ומסבירת פנים שאינה נגועה בחנופת יתר.
פגשנו את מי שעתיד להוביל אותנו בסיור הטעמים בנמל לצד הגלים. היא, נורית פורן, מדריכת תענוגות יהודייה מכפר ורדים, והוא, אוסאמה דלאל, שף ערבי צעיר שגדל בין הסמטאות. יש מי שיגיד שהגורל זימן לשניים הללו ליצור יחד מיזם קולינרי תיירותי ומרתק, כזה המציג את תרבות האוכל המקומית ללא יותר מדי הגדרות ותוויות.
השניים הכירו כשנורית חיפשה מישהו שישלים אותה בסיורי האוכל שטוותה בעכו. באחד מימי החיפושים התיישבה בטאפאס בר הזערורי של אוסאמה דלאל בבזאר הטורקי שבשוק. הוא פיתה אותה בביסים של דגי ים נאים, ואת המשך החיבור בין השניים מרגישים בסיור המשותף.
פצחנו בליקר מתוק מפרי וברחת לוקום משכם. דלאל מספר בעברית של אלתרמן על אודות משחקי ילדות בין הסלעים, דגים וסיגלים שנהג לשלות ממעמקים. ילדות מאושרת חווה בסמטאות החומות, רכש השכלה, למד מנהל בתי מלון ושאף ליצירת דבר מה חדשני משל עצמו. בת זוגו לחיים שכנעה אותו שייעודו טמון בין אצבעותיו, וכיום הוא רוקח דבר מה חדשני באותם סיורים יפים, המסתיימים אצלו בבר הדגים.
עצרנו אצל הדייגים כשדלאל על כמה דגים שמעולם לא הכרנו, מהרהר בתשוקה מה יעשה לאותו דג עת יחוש במגע ידו. המשכנו לטייל בין הרחובות הצרים, אבני החומות סחופות הרוח, מפטפטים בנחת על החיים בעכו, בגליל ובכלל, מריחים את ריחן של פיתות אפויות בתנורי עץ של פעם. עצרנו לטבול כדורים ירקרקים נימוחים של פלאפל בעל קרום מתפצח בחומוס חם.
בדוכן של עבד הדייג עצרנו לפטפוט ולראות מה הניבו הגלים. זה היה דג פלמוד בעל מבט חודר, שפולט בזריזות במקום, תובל במיני פירות, עשבים ותבלינים והוגש אל פינו בריכוז ובתשומת לב של אדם שייעודו נהיר לו.
בדוכן ירקות הסמוך הקימה נורית מהומה עליזה. שלפה נייר מרשרש, הערימה ירקות ופירות ודחפה ידיים לסלט של דלאל. זה היה סלט "מה שמתחשק" – צבעוני ומתפקע מטריות האדמה. גם אותו אכלנו בביסים שהתעקש דלאל להגיש לנו דרך היד, כדי לוודא שכל רובד הטעמים יתערבלו להם בפה.
נורית הפתיעה בכוסית של סחלב, ביס גדול מעסיס הכנאפה ובעצירה בחנות תבלינים מעולה. הצטיידנו באשכולות סומק ארגמניים, בראס אל חנות מפולפל ובתערובת תבלינים ייחודית לדגים שרכשנו. נדחקנו סביב השולחן הפרחוני במסעדונת של דלאל, מחכים לעוד קסמים שיגיחו ממטבח האהבה הקטן שלו.
לדלאל אין תפריט וגם לו מלאי. מסעדת שוק, במקרה שלו, אינה גימיק שיווקי אלא כורח המציאות. את הדג שנמשה מהחכה הוא גרר למטבחון, שם ביצע בו דבר עבירה טעימה שהגיעה לשולחן בצלחת של סבתא, על קרם של חומוס, תלולית קטנה של לבנה ובזוקת סומאק. גם מרק עדשים שחורות בטעמים מעושנים בא אל פינו, חצילון קלוי באריסה ביתית ולהדרן סינייה מסורתית של דג ים, עם פיתול יצירתי של בצל שבושל בתה יסמין. את הגשת המנה ליווה אוסאמה בטפטוף של ניחוח פרחי יסמין והדר על פרק כף היד. ואנחנו חשבנו שראינו הכול.
כמה שעות טובות אחרי ששבנו למרכז, עוד הדהד הריח על פרק כף היד. ריח צרוף עונג ושל מארג עדין שנרקם בין שני אנשים.
תגיד שחגית:
סיורי אוכל בשוק עכו: נורית פורן – 052-8283022 – בתיאום מראש.
דלאל: הבזאר הטורקי, עכו – 052-4306976, מומלץ להזמין מקום מראש.
