פישרמן: דייג אוהב דגים?

הדס בשן והדר לוי הלכו לאכול במסעדת פישרמן. הן פצלחו, כרסמו ליקקו ומקץ שלוש שעות יצאו עם כמה תהיות ותובנות וצער על שלא ניסו את הבורי

טרם הספיקותי לעיין לעומק בהמלצות דו"ח טרכטנברג, אבל נדמה לי שאין שם פרק המיוחד למסעדות. חבל, הפרופסור החביב מארגנטינה ודאי מבין משהו בעל-האש, אבל ככל הנראה הוא בחר להתמקד בנושאים כמו חינוך ודיור, והזניח במשהו את הסברה שאני מחזיקה זה זמן לא מועט – שפשוט אין מספיק מסעדות למעמד ביניים בתל אביב.

קחו את הסמל של מחאת מעמד הביניים – שדרות רוטשילד בתל אביב – ותראו כיצד הפער החברתי הוא גם קולינרי, לפחות ברחוב הזה. יש אופציות לאוכל מאוד יקר – כמו בקנטינה או בשולחן; יש מזללות שדרה אפקטיביות, סושי זול וכמובן הפיצריה טוני וספה; אבל מסעדת ביניים מכובדת שלא פוערת חור בכיס לא הייתה בנמצא עד לאחרונה.

פישרמן, מסעדת הדגים החדשה שנפתחה ברוטשילד פינת הרצל, אולי תשנה את זה, לפחות בכל הקשור לערך תמורת הכסף. יש בה שלשה מסלולים סבירים של מסעדה עסקית (49, 59 ו-79 שקל), אך אני בחרתי דווקא בשעת ערב להצטייד בחברתי ובעלת הטור בסלונה הדר לוי ולבדוק.

היה זה אחד הערבים האחרונים בהם מזג האוויר היה לא ברור, ומרוב בלבול אם חם לנו או קר – בחרנו לשבת במרפסת, מתחת לפטריית חימום יפה, ולהשקיף על סוף השדרה. העובדה שרפאל, המלצר שלנו, לבש חולצה קצרה גם היא הקשיתה על ההחלטה אם החורף נגמר כבר. "אני לא באמת כאן כדי לשרת אתכם, רק להתחמם", הצטחק איתנו רפאל כשמיקם את עצמו מתחת לפטרייה, וסימן בכך מערכת יחסים מאוד מספקת בין שלושתינו.

רפאל הבטיח לנו שקודם כל אנחנו חייבות לנסות את פלטת הסלטים שגם ככה מגיעה ביחד עם העיקרית (אם תזמינו אותה לבד היא תעלה 18 שקל), ולמרות שהאמנו לו שהריפיל מהיר ותזזיתי כמוהו, הרגשנו חמדניות ועיבינו את השלב הראשון גם בהזמנת סלט חלומי בגריל ועגבניות (44 שקל).

סלטים וסלט חלומי בפישרמן. אפשר להסתפק באחד מהם

.

כל אלה החלו להיערם על השולחן במהירות ולהוסיף לו צבע חיים – סלט בורגול רימונים, ציזיקי, חציל ביוגורט, סלט סלק ואגוזים וזיתים מתובלים. את הגזר החריף השארתי להדר, והיא אמרה שהוא לא מספיק מבושל, אבל בכללי זו פלטת סלטים מקורית, טרייה וכיפית.

לצערנו הרב, לא רק הסלטים התחלפו במהירות הבזק אלא גם הלחם הטרי והטעים. כמה רעבות שבאנו, כך הרגשנו שאנחנו הולכות ונסתמות והדר בקושי טעמה מהחלומי. התמודדתי איתו לבד, אבל לא יכולתי לו. הגבינה המטוגנת הייתה צמיגית משהו, אבל עגבניות השרי עם הכוסברה התגלו כתוספת מבריקה לחלוטין. אם צריך לבחור, אני מעדיפה את פלטת הסלטים, אבל אפשר לנסות גם את סלט החלומי בתור מנה ראשונה – רק באמת, אין צורך בשתיהן.

"את מסוגלת לאכול עוד?", שאלה הדר בעצב רגע לפני שהגיעו העיקריות. באמת חבל שהגזמנו כל כך. אבל הנה הן מגיעות, נסו אתם לעצור את האנרגיות של רפאל – מיקס פירות ים על מגש אחד (99 שקל, מגיע עם סלטים למנה ראשונה ללא תשלום), פילה לוקוס (32 שקל ל-100 גרם) של 300 גרם עם אורז וירקות בגריל על האחר. הדר התחילה להתחרט שלא לקחנו את הבורי המטוגן שרפאל דיבר כל כך הרבה בשבחו, והיא פיתחה תיאוריה שמאכלי ים צריכים להיראות ככאלה.

מיקס פירות ים בפישרמן. לפצלח, לכרסם וללקק

.

לי זה לא הפריע. אני מוכנה לזלול דג מפולט או סטייק דג בשמחה. גם העובדה שאין גלים מתנפצים על מזח מולי לא הפריעה, להפך, יש מחסור במסעדות דגים "קרקעיות" בתל אביב. אבל בדבר אחד שתינו מסכימות – איזה כיף היה עכשיו אם היינו רעבות.

ובכל זאת הצלחנו להתמודד עם המשימה. מיקס פירות הים אמנם עצום ממדים, ויכול אפילו לספק שני אנשים – אבל צלחתי חלקים גדולים ממנו. פצלחתי סרטנים, כרסמתי את חלקיהם הבשריים המעולים, ליקקתי מאצבעותיי שאריות שרימפס, ונעזרתי ברפאל כדי להבחין בין סתם קלמרי לתמנון. הכל, אם לא היה ברור עד עכשיו, טעים בטירוף.

עם הלוקוס היה קצת יותר קשה, אבל רק כי הוא ענק והדר קטנה. לי דווקא היתה אנרגיה לחפור בתוך המנה הזו ויחד הצלחנו לגמור חצי. נהנינו מהטריות והקריספיות, מהאורז המתובל כהלכה ומהירקות בגריל, שרוככו לשמחתי עד למידה הרצוייה.

רפאל חשב שלמרות שאנחנו נראות גמורות, יש לנו מקום לקינוח. וכן – אין כאן הפתעה גדולה – הוא שוב צודק. כנאפה מתקתקה (24 שקל) הוצבה בין שתינו והתמסרנו אליה בשמחה. הדר ציינה שהגבינה רכה יותר מאשר נהוג בכנאפה בדרך כלל, "זה מין כנאפה-בלינצ'ס", היא אמרה, ויש משהו בדבריה. אבל כנאפה חמה ומעוצבת כמו זאת בכל מקרה לא אמורה להיות זהה למה שאנחנו רגילים לקבל בשוק. מצאתי את מידת המתיקות שלה הולמת, עם מי ורדים בדיוק בדיוק במידה הנכונה ונהניתי גם משברי הפיסטוקים.

כנאפה. חמה ומעוצבת

.

שלש שעות עברו מאז שישבנו במסעדה, ועד שהיינו מסוגלות להפרד מהמקום. איך הן עברו כל כך מהר? תהינו עם היציאה, וכרגיל להדר ולי אין תשובות, רק עוד שאלות: למה אכלנו כל כך הרבה? בטוח היינו חייבות את מנת הלחם הנוספת? איך נראה הבורי? דייג אוהב דגים? והכי חשוב: האם רפאל יתגעגע אלינו?

פישרמן, שד' רוטשילד 9, תל אביב, 03-5171715. שעות פתיחה: כל השבוע 12:00-24:00