עמליה, נגה, נחמה ומליסה

את קפה עמליה, הפינה הכי אירופאית במתחם נגה היפואי, כבר הכרתם? יעל מוריס התארחה לארוחת בוקר שהיא כליל השלמות

קוראסונים

על קפה עמליה קראתי בבלוג של עמית אהרונסון, מדבר מהבטן והוא עשה לי חשק לעזוב הכל וללכת לשם באותו רגע. לצערי לא עשיתי את זה, אבל ביום שישי הראשון אחרי כן חיפשתי את מי לגרור איתי – אך זו חולה, זו לומדת, זו בסידורים וזה ישן. שבוע לאחר מכן, עדיין זו חולה וזו לומדת. כך יצא, ובסוף לקחתי איתי לשם מישהי שאני בכלל לא מכירה.

זוכרים את אורי מסדרת החינוך הקולינארי של אורי? אז אותו אורי, הקרוב היקר שלי מאמריקה, שכבר בביקור ההוא הפך אותי למדריכה הקולינארית שלו ושל ידידתו האמריקאית קיילנדי, ביקש ממני לחלוק את החוויות הקולינאריות שלי גם עם ידידתו האמריקאית מליסה, שבאה לישראל במסגרת פרויקט תגלית. מאחר ומליסה התארחה בבת-ים, יפו היה מקום מפגש מצויין.

ידעתי שקפה עמליה נמצא במתחם נגה, וגם ידעתי שהוא ברחוב נחמה, אבל לא הבנתי איפה בדיוק זה יוצא. מהתקופה שעבדתי כסדרנית בתיאטרון נגה (בשנים שלפני שהוא הפך לגשר), זכרתי שכל הרחובות מסביב נקראים בשמות נשים של פעם, ושכל השמות דומים – נחמה ורוחמה, תרצה ודיצה (טוב, אולי את דיצה המצאתי ברוח הדברים). רק כשהתחלתי להסתובב בין כל השמות האלו הבנתי שעמליה שוכנת ממש בסמוך לתיאטרון, בדיוק במקום בו היתה אז מזמן מסעדה פשוטה בה נהגתי לקנות פיתה עם צ'יפס כדי לשכך את רעבי.

קבענו בשעה 9:00, שעה שבה תל-אביב עדיין לא ממש מתעוררת, אבל קפה עמליה כבר שקק. התרחקתי מעט כדי להכיל את הכל. מדובר בפינה מקסימה של בניין מדהים, וקפה עמליה הרבה יותר מחמיא לה ממה שהיה שם בתקופתי.

לתדהמתי, באמצע אוגוסט, היה נעים מאוד בחוץ. המון צל ורוחות חזקות, ללא שמץ של לחות. בחרתי שולחן והתיישבתי. אבל בכל זאת, לא התאפקתי והצצתי לראות מה קורה בפנים. גם שם לא התאכזבתי.

באתי לארוחת בוקר ובכלל לא הייתי צריכה לקרוא את התפריט, כי המנה הראשונה שהוצעה בו ענתה לכל תשוקותיי. ארוחת בוקר עמליה, 56 ₪ ליחיד או 98 ₪ לזוגית. לקחנו את הזוגית. הארוחה הזוגית כוללת סלסלת מאפים מדהימים, מלוחים ומתוקים, והכל בסלסלה כפול.

עוד בארוחה, סלט אישי וגם מגש עם המוני צלוחיות של סלטים קטנים – סלט ביצים, סלט טונה, טפנד, סלט חצילים (עם יותר מדי נענע), טחינה, קוטג', קוביות גבינה מלוחה וריבה.

חוץ מזה, ארוחת הבוקר מאפשרת ביצים עשויות לפי בחירה, או שקשוקה או פריטטה עם תפוחי אדמה, בצל ותרד. שאלתי את מליסה אם כבר זכתה לאכול שקשוקה והיא השיבה בשלילה. אז הצעתי לה להתנסות במה שהיא עדיין לא מכירה, ומבלי לשאול במה מדובר היא הסכימה. רק כשהיא קיבלה את המנה, היא ביררה במה מדובר והתענגה על הטעמים. אני לקחתי פריטטה, כי אני לא יודעת להגיד לא לתפוחי אדמה ובצל.

את הארוחה פתחנו במיץ תפוזים סחוט טרי וקינחנו בקפה, שהגיע עם עוגיית גרנולה מצויינת ובמאפים המתוקים ששמרנו לסוף – עוגות בחושות אישיות, עוגת קינמון ועוגת גזר מדהימה, מהטובות שאכלתי עד היום.

מליסה הבחינה שברקע מושמע הפסקול של הסרט אמלי Amelie. הסברתי לה שאמלי בעברית זו עמליה, ותמהנו אם זו אך מקריות או שיש בזה התכוונות. כך או כך, זה היה נעים. אבל לשמות בעברית תמיד יש גם משמעות עברית, וכך עמליה היא לא רק אמלי, היא גם עמלו של אלוהים. ואחרי עמלו של אלוהים צריך לנוח. לשם כך יש את השבת. אז שבת שלום.

קפה עמליה: נחמה 2, מתחם נגה, יפו  03-7167351

פייסבוק

>> מתוך הבלוג של יעל מוריס – לא סוגרת ת'פה

צילומים:

יעל מוריס

יעל מוריס
לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh