סבתא בישלה סיפור

חברת הסיעוד דנאל הפיקה לכבוד פסח ספר עם מתכונים וסיפורים של לקוחותיה. מתוכו, קבלו את המתכונים והסיפורים של שרה כרמל

סבתא בישלה סיפור

חברת דנאל, שמעניקה שירותי סיעוד מגוונים יצאה לכבוד פסח ביוזמה מקסימה: ספר בישול וסיפורים (שאותו ניתן למצוא ברשת) של לקוחות החברה, ובו ניתן לקרוא סיפורים על כל אחת מהבשלניות, וגם הרבה מתכונים – מהמון עדות ובהמון סגנונות. מתוכם בחרנו לתת לכם את סיפורה ומתכוניה של שרה כרמל.

שם: שרה כרמל

סגנון בישול: אוכל תימני

שנת לידה: 1936

מקום וארץ לידה: כפר קטן על הר במרחק שעת הליכה מצנעא, תימן

שנת עלייה: שנות ה-50'

עיר מגורים: כפר סבא

מצב משפחתי: נשואה+5 ילדים, 14 נכדים

עצה לחיים: "אלוהים ברא לכם ידיים? אז מדי פעם תאכלו עם הידיים. אל תדפקו חשבון. ככה האוכל יותר טעים"

זיכרונות ילדות

שם אבי היה סאלם (שלום), שם אמי חממה (יונה). אמא הולידה 9 ילדים אך רק 6 נשארו בחיים. אבא היה מייצר סנדלים, אמא הייתה עושה הכל: חוץ מעבודות הבית הייתה תופרת, מיילדת, מכינה כלים מחרס וקולעת אביזרי נוי מראפיה. בתימן הייתה לנו שלוות חיים, הכל התנהל בנעימות, בלי לחצים. אני זוכרת למשל שחתונה נמשכה שם שבוע ימים, ובמשך כל הזמן הזה לא הפסיקו לשיר ולרקוד. היינו דתיים אדוקים, כמו כל היהודים בכפר. שבת הייתה שבת, חג היה חג, הקפדנו בכבוד ההורים. הבית היה עשוי חימר ובו כמה חדרים. נהגנו לישון על שמיכות עבות. השירותים היו בחוץ. בחוץ הייתה גם באר, כי מים זורמים לא היו. במחסן היה לנו טאבון עצים עליו אמא בישלה מרק קובאנות. אבא נהג לייבש ענבים עד שהפכו לצימוקים. אם נכנסת לחדר בו הניח את אשכולות הענבים, רק מהריח יכולת להשתכר.

פסח

בכל החגים ובפסח בפרט הקפידו בכפר שלא יחסר דבר, לאף אחד. לפני החג שחטו פרה או עגל וחילקו בין המשפחות. אבא היה רוכב על חמור לצנעא וקונה שם בד, ממנו רקמו לנו שמלות ומכנסיים. ליל הסדר עצמו היה עליז ומלא שמחה. אמא הייתה מנגנת על תוף גדול וכולנו רקדנו.

עלייה לארץ

עלינו ברגל וחלק מהדרך עשינו על חמורים. הערבים שגרו במורד ההר בכו כשעזבנו, בינם לבינינו נרקמו קשרי ידידות הדוקים. אני זוכרת שאמא, שהפליאה לנגן בתוף, הוזמנה לא אחת לנגן בשמחות שלהם. זיכרון חזק נוסף שלי קשור בחמורו של אבא: זה היה חמור שחור וזקן שליווה אותו במשך שנים ושמו "אסווד" (שחור). החמור נשא את מטלטלנו וצעד יחד איתנו עד מחנה המעבר בחאשיד. כשהיה עלינו להמשיך הלאה, אבא פנה אל החמור במילים והסביר לו שכאן נפרדות דרכינו. לפתע החלו לזלוג דמעות מעיניו של החמור. דמעות של ממש! עגולות וגדולות. לעולם לא אשכח את המראה הזה.

משפחה

כשקיבלתי את הצו ללכת לצבא, אבא שלי אמר "זה הזמן להתחתן". הייתי בת 16. היום כנראה לא הייתי שומעת לו, אבל אלו היו זמנים אחרים ומסורת אחרת. התחתנתי עם סעדיה (דרור) ונולדו הילדים, 3 בנים ו-2 בנות. כל השנים עבדתי במשק בית.

הייתי רוצה

בכפר בתימן היה בית כנסת אבל נשים לא הורשו להיכנס אליו. בכלל לא הייתה בו עזרת נשים. גם ללמוד נאסר עלינו וכך הגעתי לארץ ללא ידיעת קרוא וכתוב. החיים והשנים עברו, ולצערי לא השלמתי את החסר.


שרה כרמל מכינה פתות לפסח. צילום: בן פרג'

.

פתות לפסח

("פסח בלי פתות זה לא פסח")

המצרכים:

3 מצות

1 כף מלח

2 כוסות מים רותחים

חלב

1 כף סאמנה (חמאה תימנית מזוקקת) או 1 כף חמאה רגילה

2 ביצים

אופן ההכנה:

– משרים את המצות כעשר דקות במים הרותחים עם המלח.

– מפוררים את המצות ומכניסים לסיר בינוני, מוסיפים חלב שיכסה את המצות.

– מבשלים על אש נמוכה עד שהחלב מעלה אדים.

– מוסיפים את הביצים והחמאה.

– מערבבים עד שהביצים מוכנות ומגישים.

המרק התימני של שרה כרמל. צילום: בן פרג'

.

מרק תימני

("שבזכותו קיבלתי טיפולי שיניים חינם מרופא שיניים רוסי")

המצרכים:

עוף מופרד לחלקיו

גרון הודו טרי

1 בצל

2-3 תפוחי אדמה

1 כפית כורכום

1 כפית חאוויג'

1 כפית כמון

פלפל שחור

צרור פטרוזיליה שטוף

צרור כוסברה שטוף

1 כפית אבקת מרק עוף

אופן ההכנה:

– מחממים מים בסיר ומכניסים לתוכו את הבצל מקולף ושלם.

– טוחנים ביחד חאוויג', כמון, כורכום ופלפל שחור ומוסיפים לסיר אחרי שהמים רתחו.

– מוסיפים את העוף והגרון, הפטרוזיליה, הכוסברה ותפוחי האדמה.

– מנמיכים את האש ונותנים למרק להתבשל כ- 3/4 שעה. לקראת סוף הבישול מוסיפים את אבקת המרק ומוציאים את הבצל ואת העלים. מגישים עם חילבה.

לצפייה בספר המלא

צילום: בן פרג'
אוכל
מדור האוכל של סלונה. חדשות, מתכונים, ביקורות וכל מה שטעים