מסעדות רומנטיות. יש כל כך מעט מהן. יש יותר מתוחכמות, יש מספיק עממיות, הרבה משפחתיות, אבל רומנטיות? לא במיוחד. ולא, מסעדת טאפאסים שממוקמת מול הים זה לא מספיק. אבל מסעדה אחת במיוחד לוקחת כבר שנים את תואר המסעדה להחזיק בה ידיים ולצאת מתנודדים אחרי בקבוק יין – מל ומישל.
כשהיא ממוקמת בלוקיישן המאתגר בעליל, בן יהודה בין ארלוזורוב לז'בוטינסקי, מל ומישל מצליחה להיות אי קסום ובודד בין ערפיח של מוניות קו 4 ואוטובוסים ארורים. איך? היא לא נותנת לרחוב להיכנס פנימה. היא שומרת על מקצועיות ועל פשטות. המלצריות שלה מתוקות ואדיבות. המוזיקה נעימה. ויש גם את העניין הזה של האוכל האיטלקי.
למל ומישל הגענו אני וארי (שם בדוי, אבל לא בדיוק) לרגל חגיגות שבע שנים למסעדה, כדי להתנסות בתפריט המיוחד שהרכיב השף והבעלים ניר ויימן – "קלאסיקה מודרנית" שמו. בתפריט מוגשות מבחר מנות שמככבות בפנתיאון המטבח האיטלקי, כאשר כל מנה מוצעת בשני אופני הגשה – האחד מסורתי והשני עכשווי. התפריט, שהושק בחודש יוני, מוגש עד סוף אוגוסט במסעדה לצד התפריט הקבוע של מל ומישל.
סיגרו פלאפונים, הדבר היחיד שצריך להתעדכן בו הם הספיישלים, וגם ככה אי אפשר לצלם באור העמום. בואו נתחיל.
אלכוהול. המפתח לכל ארוחה נהדרת ומה שבאמת צריך להיות כתוב תחת הכותרת "מנה ראשונה" בתפריט. כנראה שגם ויימן חושב כמונו – בלי יותר מדי דיבורים הוא הניח על השולחן שתי כוסיות קוקטייל ירוקות קטנטנות עם שפריץ אפרול – ליקר אפרול, אחיו המתוק של הקמפרי, מעורבב עם יין לבן וסודה ומתובל בדובדבן מסוכר ששוקע לתחתית. מיד הזמנו עוד סיבוב של שפריץ אפרול והתחלנו להתעמק בתפריט.
לחם. בארוחת מוזמנים מסוג זה, תמיד כדאי להיזהר עם הלחם בהתחלה, אבל אצל מל ומישל זו הייתה משימה בלתי אפשרית. מנת הפוקצ'ה שלהם חמה, מנוקדת באוכמניות, מרוחה במעט דבש וחרוכה משני צידיה. ההתעלמות מהפוקצ'ה נחלה כישלון חרוץ.
סלט קפרזה מהתפריט המודרני. חוסל ביחד עם הפוקצ'ה (צילום: דניאל לילה)
מהתפריט המודרני. בחרנו בקפרזה המודרנית, שהגיעה עם עגבניות שרי קלופות, סקאלופ צלוי על הגריל במידה המדויקת וקרעי גבינת מוצרלה עשירה ורכה. אהבנו את העובדה שהסלט היה מלוח באופן מאוד מעודן. שני הגיע הקרודו – דג ים בקרמל הדרים חריף ולבנה צאן. דג המוסר לא היה חתוך כהלכה והכיל מעט סיבים, ובאופן כללי המנה מומלצת לחובבי האוכל המתוק בלבד – יש בה נוכחות של קרמל ושל נקטרינות שהיוגורט לא ממש מצליח לאזן.
אספרגוס מילנזה מהתפריט הקלאסי. עונג (צילום: דניאל לילה)
מהתפריט הקלאסי. אסור לוותר על האספרגוט מילנזה – אספרגוס חלוט, ביצת עין, פרמז'ן וגרמולטה. מיד לאחריו התגלתה המנה המנצחת של התפריט הכפול – טורטליני קלאסי – טורטליני תוצרת בית רכים ונימוחים ממולאים בתבשיל ציידים וברוטב לימונה. ללקק את האצבעות ואת הצלחת. אחרונה מהתפריט הקלאסי: סקלופיני עוף אורגני בתנור עם פרושוטו ומוצרלה בלימונה. הסקלופיני העסיסי נח על בלסמי מצומצם והרגיש כמו המנה הכי מושחתת בתפריט.
טורטליני מהתפריט הקלאסי. המנה המנצחת (צילום: דניאל לילה)
ואחת מהתפריט הקבוע. מרכיב אחד נעדר מהתפריטים המיוחדים – פולנטה, וחבל, כי פולנטה היא טעם החיים וזו של מל ומישל מצוינת. בקשו מהתפריט הקבוע את מנת הארטישוקים הצרובים על פולנטה רכה ופירורי לחם סיציליאנים. המנה הזו עולה לראש.
קינוח. קיללתי את הפוקצ'ה בלב כשאמרנו למלצרית שקינוח זה כבר באמת טו מאץ'. כמה טעינו. אי אפשר לומר לא לטירמיסו שמוגש לשולחן, בטח לא כשהוא אוורירי כזה. לה דול'צה ויטה, גרסת בן יהודה.
אני אמרתי לא לטירמיסו? (צילום: דניאל לילה)
.
לסיכום:
שווה ת’כסף? הדייט הכי מוצלח, נעים ואינטימי שיהיה לכם.
קינוח או לנוח: אל תנסו אפילו לסרב לקינוח. יש לכם עוד מקום.
מדד האינסטגרם: פלאש חובה, ואתם לא צריכים אותו עכשיו מול הפנים. תתרכזו באוכל.
ומה ללבוש: שמלה של דולצ'ה גבאנה וליפסטיק אדום עמיד. יאמי.
.