ועכשיו ברצינות: לפני מספר ימים נסעתי לרעננה, אחרי זה פניתי שמאלה, ימינה, שוב שמאלה ושוב ימינה, והגעתי לגבעת חן, כי גם עכבר עירוני כמוני זקוק לפעמים למשב רוח כפרי, לריח רפתות מעודן, לקצת ירוק בעיניים ולהתחבר אל אמא אדמה. כיוון שכל דבר בחיי מתחבר באמצעות הצ’אקרה הקולינארית, בגלל ששמעתי המלצות רבות על ‘חנדלה’ הכפרית שגם תל אביבים אוהבים ומשום שהמרחק נראה לי סביר, יצאתי לעבר ההרפתקה הקולינר-כפרית השנתית שלי, בליווי צמוד של ‘מישהו שמכיר’.
נסענו בין הפרדסים והחממות, לפתע האוויר התחיל להיות ריחני והשמים קיבלו צבע לילי עמוק. למרות שהכביש היה מפותל ולא מואר, וריח הטבע כמעט והצליח להשכיח מאיתנו את הסיבה שבגללה באנו, השילוט הקפדני לקח אותנו בבטחה לשביל עפר עם פנסים קטנים משני צידיו, שמסתיים בחניה בחיק הטבע שכל עסק תל אביבי היה מת להשיג, ממש באמצע הלולים והחממות. הרגשתי שהכפר מברך אותי במסלול כניסה רחב ידיים ועוטף אותי בחמימות סתווית שיכולה להיות רק כאן אצלנו.
חנדלה, אח חנדלה. מכירים את המקומות האלה שאתם נכנסים וישר מתחשק לכם להכות שורשים, לבנות בית, להקים משפחה ולחיות באשר ועושר עד אחרית הימים? כזה מקום בדיוק הוא ה’חנדלה’! הוא מתחיל בטרסה עם דק ושולחנות, האפופים בריח קסום של טבע ונוף מהפנט לשמי לילה שזורים בכוכבים, וממשיך בחלל ענק עם תאורה חמימה ונעימה, ומוזיקת רקע שעושה ממש טוב למערכת העיכול ולאינטימיות בין הסועדים. זה היה יום שני, השעה הייתה 21:30 וכמות הסועדים היתה יכולה להיות משאת קינאתם של כל מסעדה תל אביבית מכובדת. למרות התפוסה הכמעט מלאה, חנדלה היתה נטולת רעש, צפיפות, או כל אי נעימות אחרת שיכולה להיגרם מעודף קהל, והמלצריות ריחפו בקלילות בצורה בלתי מורגשת, כמו ברבורים אלגנטיים.
חלומות עגלגלים
אני הלכתי על תפריט המיוחדים, בן זוגי, הקלאסי בטעמו, בחר במסלול ה"מוכרים והבטוחים" ותפרנו לנו חוויה גסטרונומית כפרית דשנה. למנות ראשונות הזמנו מרק עגבניות עם עדשים שחורות וגבינה בולגרית מגורדת (26 ₪), מנה עצומה של רעננות סמיכה ועזה שהיתה יכולה להיות ארוחה בפני עצמה,
וניוקי גבינות צאן (36 ₪).
עכשיו אני מניחה את ידיי לצידי המקלדת, עוצמת את עיניי ומגלגלת במוחי את טעמם של החלומות העגלגלים האלה, ממולאים בתערובת גבינות, מעוטרים בחופן צנוברים קלויים וטבולים ברוטב שמנת וחמאה קטיפתי, עם נגיעות טימין וחצאי עגבניות שרי.
צמודה לתאוותי הכפרית, הזמנתי לעיקרית מנה ‘מיוחדת’ של קדרה מנתחי אנטריקוט נימוחים ופרוסות שמנמנות של צ’וריסוס פיקנטיים, שהיו מכורבלים יחד ברוטב עשיר בניחוח בישול ארוך עם גלגל של פירה בטטות אוורירי מסביב (79 ₪), מנה חורפית עשירה בירקות וניחוחות, שהזכירה לי מאוד את הנזיד הריחני של סבתא שלי.
הסועד שעמי הסתפק בפרגיות על הגריל בסילאן ויין אדום (63 ₪), שלטענתו הוא טעם בעבר לא פעם ושאף פעם לא אכזבו. קלאסי. הפרגיות היו עסיסיות, רכות, מתובלות נפלא, בעלות חריכה זהובה של צלייה והוגשו יחד עם אותו כתר פירה כתמתם ואוורירי שקיבלתי אני.
מאוד נדיבים ב’חנדלה’. מנות כאלה לא יצא לי לראות הרבה ואני תל אביבית שמאוד מתפנקת במסעדות התחרותיות של העיר הגדולה. המנות במקום הכפרי הנפלא הזה הגיעו גדושות ועשירות מאוד – לא חוסכים שם באף אמצעי שיגרום לכם להתאהב ולרצות לחזור שוב ושוב.
מגזרת הקינוחים בחרנו לטעום את שוויצריה הקטנה, שהיתה מנת אושר גדולה – שפיצים מושחמים של קרם מסקרפונה בטעם עדין של קפה ועם רמיזות קלילות של שוקולד, וקרם ברולה זהוב בעל חלקלקות קרמית ומתיקות קרמלית, שהגיע מעוטר בפירות יער וקצפת צחורה, והיה חגיגה לעיניים.
נדיר לראות מקום שיש בו אווירה חמימה ומרווחת למרות העומס, ושהמלצריות מפזרות חיוכים כנים של ‘ילדות טובות רעננה’ ומחלקות מחוות קטנות של נדיבות לכל עבר. כולן לבושות בקפידה עם שיער אסוף כמו אפרוחים קטנים ואדיבים. הרגשתי שנחתתי בכוכב לכת שהשירות בו מתקיים בספרה אחרת לגמרי.
כשסיימתי את החוויה הקולינר-כפרית שלי, השמיים נפרסו מעליי והאוויר הכפרי הנפלא עטף אותי בשיכרון חושים שלקחתי איתי העירה, בתקווה שאצליח לשמר אותו כמה שיותר. כששיתפתי בהתלהבותי את חבריי, גיליתי לתדהמתי שאני כנראה התל אביבית היחידה שלא ידעה על קיומה של ‘חנדלה’.
