אני זוכרת את הפעם הראשונה שאכלתי סושי. את הילת הקסם שהייתה סביב הדבר המגולגל הזה, את ההתרגשות התמימה של ילדת פריפריה שנפעמה מכל חלקיק חמצן שנכח בסביבה באותו רגע מהפנט. הצ'ופ סטיקס נראו לי אז כמו המצאה מהחלל החיצון, מרק מיסו הטיס אותי בדמיוני ישר לעולמן הקסום של גיישות והסאקה היה המשקה הכי משכר בעולם כולו.
מאז חלפו הרבה חורפים, עברתי לעיר הגדולה, העיר הגדולה גילתה את הסושי, אימצה אותו, התלהבה ממנו, התרגשה געשה ונחנקה. היום יש סושיה ציונית זולה בכל שכונה ועוד 2 בינוניות בכל רחוב, אנחנו מזמינים סושי לעבודה, אוכלים אותו בארוחות צהריים עסקיות ואפילו מכינים לנו אותו לחתונה. היום סושי הוא לא מה שהיה פעם, מאכל מרוחק יקר ויוקרתי שהתמזל מזלך אם יצא לך לטעום לכבוד אירוע גרנדיוזי כלשהו. המבחר העצום והשובע המופרז הביאו אותי להתחיל בחיפוש אחרי הרעיון היפני הבא, משהו קליל, טרי, קריר ואיכותי שיחליף את המגולגל בתוך האצה ויחזיר אותי אל חיקן של הסושיות הרבות שפזורות כאן.
ערב אחד באמצע חודש החגים הלאומי הגעתי עם חברתי ל-OKINAWA, סושי וסאקה דיינר או סושייה שכונתית של נווה צדק. מעוצבת באלגנטיות קלילה היא עמדה לה שם כמעט לגמרי ריקה' דוממת' מאופקת וצנועה. המקומות החיצוניים שממוקמים ממש על רחוב שבזי הזכירו לי משום מה בית קפה, לשבת על הבר של המקום ולהיות עם הגב לכל המתרחש גם לא ממש רציתי אז התמקמנו על השולחן הגבוהה שצמוד לחלון הראווה. גובה של בר, נוף של רחוב, יחיה מי שהמציא את הפטנט הזה!
אחרי שהצלחתי לשכנע את החברה שלי שגם סושי זה משמין בגלל כל האורז שתקוע בו, הזמנו 2 קוקטיילים מתפריט המיוחדים של המקום (כי אלכוהול הרי לא משמין בכלל). הקוקטייל שלי היה חמצמץ ובצבע ירוק זרחני שהגיע בכוס מרטיני על רגל דקיקה ואלגנטית וחברה שלי קיבלה משקה מתקתק עם ליצ'י שוחה בתוכו. שני הקוקטיילים עלו 32 שקל – אי של שפיות בתוך גיהינום המחירים המופקעים של השכונה.
אני חולה על סלמון בכל צורותיו, במיוחד כשהוא מוגש נע ומעוטר בפסים לבנים של טריות. אצבעות סלמון אפוי ברוטב חלב קוקוס וסויה שהזמנו היו ההתעלות הקולינארית על כל מה שסלמון יכול להיות. 5 אצבעות רכות כל כך שלא הצלחנו להעמיסן על הצ'ופ סטיקס, היו ענוגות, מעוטרות על ידי שומשום שחור ועלו 32 שקלים.
דמיינו לכם שילוב בין שרימפס וספירלה. דמיינו שרימפס שמנמנים עטופים בסלילי תפוחי אדמה פריכים בצורת שערות דקות שבזכות הטיגון יצרו מסביב לשרימפס מעטפת שבלולית זהובה וקראנצ'ית. מנה מצוינת שמציעה תחליף מקורי לשרימפס טמפורה המוכר לכולנו. מחיר המנה 31 שקלים.
בזמן שפטפטנו, השתעשענו עם העמסה של הסלמון לתוך הפה והתענגנו מהמראה החינני של גלילי השרימפס, המסעדה התמלאה לאט לאט. בחוץ ישבו כמה סלבס "חמים" וסביבנו על הבר לא נשאר מקום אחד פנוי. הייתה שם אווירה שהזכירה קצת בר, השתלבה נפלא עם אוכל קליל, כוסות של קוקטיילים יפים וקהל הלקוחות הCOOLי היה לתפאורה מגניבה לקיר יפני עם דלת הזזה שמובילה למטבח.
סלט סשימי היא אחת המנות האהובות עליי גם בגלל שאני מכורה לדגים טריים וגם בגלל שעל פיה אפשר לזהות בקלות את טיבו של המטבח. אם הדגים טריים ופרוסים נכון הרי שזהו מעדן ואם משהו משתבש בדרך שעושה הדג מהים אל הצלחת, שום תוספת לא תעזור להסוות זאת. סלט סושיני של אקינאווה הגיעה בצלחת "כף" עמוקה ויפה ועם תוספת מקורית של אטריות צלופן, בצל סגול ופטריות שיטאקי אבל היה קצת תפל בטעמו. הדגים היו מאוד טריים אומנם והאטריות השתלבו בקלות במרקמן עם שאר המרכיבים, אבל הייתה חסרה לי מליחות, עוקצנות או משהו אחר שיזהה את המנה הזאת עם המזרח הרחוק. מחיר המנה 42 שקלים.
טעמנו גם מנה חדשה שמציעים בגזרת המיוחדים של אוקינאווה – סביצ'ה של סלמון וילוטייל שמוגש על מצע של אורז וירקות קצוצים. מנה יפה שמגיע בצורת עוגה אישית עגולה בעלת שילוב טעמים מעודנים וקלילים אבל שוב, גם כאן בכיף הייתי מוסיפה קצת טעמים מחוספסים.
לקינוח, כדי לסגור את פינת המיוחדים של אוקינאווה, הזמנו שתי מנות מיוחדות של סושי. הראשונה עונה על השם SUNSHINE ROL – אינסייד אאוט עם שרימפס טמפורה ומקל בשר סרטנים בפנים וטונה טרייה מעוטרת ברוטב וואסאבי מבחוץ שהיה לחגיגה של טעמים בפה, כמעט ולא הרגשתי שזה רול של סושי. המנה השנייה זכתה לשם FUNKYCUBE וגם היא הייתה אינסייד אאוט אבל מרובע עם סלמון בפנקו, סלמון סקין פריך, אבוקדו, בטטה, ירקות ילוטייל ונגיעות של רוטב טריאקי, דבש ואננס מלמעלה. שתי המנות עלו 42 שקלים כל אחת והסבו לי עונג רב.
אוקינאווה נתנה לי תקווה כי יש חיים אחרי הסושי, שיש סושיות שכונתיות שמקפידות על איכות ומקוריות ושאפשר לשלב בין המושגים דיינר, בר, סאקה וסושי, למקם את התוצאה ברחוב שבזי בנווה צדק ולהצליח להפתיע. סושיות, HEAR I COME!
