נראה כי שנת 2011 תהיה זכורה כשנת הטאפאס (או שוק. או טאפאס. לא, שוק. טוב, טאפאס). עוד ועוד מסעדות טאפאס / טאפאס -ברים נפתחות בעיר ומגוון מנות קטנות מוגשות לקהל הרעב. האם טאפאס היא מילת קוד למנות קטנות במחירים גבוהים? האם צריך לשבוע מהמנות או שהמטרה לנשנש אותן? יצאנו לבדוק!
ב"1 העם טאפאס" ביקרנו כבר בעבר, אלא שהפעם החלטנו לרדת לעומקם של דברים (כאמור לעיל). מדובר במיזם נוסף ממטבחו של השף יונתן רושפלד ("הרברט סמואל", "יבנה מונטיפיורי"). נשמע מבטיח?
המסעדה מאוד, אבל מאוד, צבעונית – באריחים, במפות השולחן, בכלי ההגשה ועוד ועוד. באופן אישי, יכולתי להסתדר עם טיפהל'ה פחות צבעוניות, כי לי זה קצת הכאיב בעיניים, אבל זה בהחלט מתאים לטאפאס בר "ספרדי".
היינו רבים ורעבים (זוכרים את עלילות "הזחל הרעב"?), אז הזמנו הרבה מנות. פתחנו בלחם ומבחר סלסות (מסאבחה, יוגורט עם קישואים, סלט חצילים חריף) שהיו נהדרות. לא התאפקנו והזמנו את הקוקטייל היומי, שהיה גם הוא מצוין. אמנם מתקתק, שזה לרוב פחות הסגנון שלנו (תותים וכל מיני), אבל עשה לנו טוב טוב בראש להמשך.
סביצ'ה בורי עם עגבניות ועשבי תיבול היה מצוין והוגש על לוח שיש מכוסה גרגרי מלח גס. היו סועדים שחסו על הדקורציה, אשר נזרקת לפח בתום ההגשה. לבבות ארטישוק על הפלנצ'ה עם גבינת עיזים רכה שהייתה זכורה לנו לטובה מהביקור הקודם. מנה יפה וטעימה, אם כי סוף עונת הארטישוק הורגשה. כל כך הרבה נכתב ברשת על סלט העגבניות של יונתן רושפלד, שהיינו חייבים להזמין. ובכן, נחמד. לא ברור למה דווקא היא זכתה להצלחה כה רבה.
זכרנו מהביקור הקודם מנה מופלאה ממש של חצילים על האש, גם היא הוגשה על לוח שיש, וכללה פס קליפה שחורה טחונה של החציל, עם טעמים עדינים מעושנים. זה היה מעדן וציפינו לשחזור כשהזמנו את מנת החציל בלאדי על האש. קיבלנו סלט חצילים חרפרף, טעים, אבל, מה לעשות, לא מרשים ויוצא דופן כמו המנה ההיא. ברור לנו שיש תחלופה של מנות ושקשה לעמוד ברף הזכרונות ובכל זאת, התאכזבנו.
לא בכינו. פשוט המשכנו הלאה.
עדיין היינו רעבים, אז הזמנו קרפצ'יו בקר עם פטריות שימג'י, שהיה טעים, אם כי יכולתי לוותר על מעט מהחרדל ששמו עליו. אני אוהבת להרגיש את טעם הבשר. ספריבס AAA היו לא פחות ממעולות, שילוב של מתוק וחריף עם בשר עסיסי עושה לנו את זה. מהתפריט היומי בחרנו בשיפוד עוף רומנסקו, עם ציפוי של בוטנים וסאטה, שהיה נחמד. גם "סטייק דקה" שהוזמן, נטרף בדקה.
עדיין היינו רעבים וחשבנו שפחמימות יעזרו לנו לסגור את החור בטן. פטטאס בראווס היו חמודים בשביל קוביות צ'יפס ומנת ניוקי עם פטריות ספ וכמהין בציפוי שבבי פרמזן היתה מצוינת.
לסיכום, הבטיח וקיים. המנות היו באמת טעימות ולא נרשמה "נפילה" מיוחדת על אף מנה. המחיר? לא ממש זול. אבל השאלה החשובה – האם עדיין היינו רעבים? הצד הגברי של החבורה בהחלט. הצד הנשי פחות. בכל זאת, את הקינוח בחרנו להזמין בגלידה "אייסברג" ליד (אלנבי פינת רוטשילד).
האם מהזחל הרעב יצא פרפר יפהפה לאחר הארוחה הזו? תצטרכו ללכת ולבדוק בעצמכם. אנחנו לא בעניין של ספוילרים.
השוונץ:
- "טאפאס" הוא מושג ותיק המגיע אלינו מספרד. בדומה ל"מזה" מיוון, מדובר במנות קטנות המוגשות לצד שתיה חריפה – זיתים, גבינות, נקניקים (חמון, חמון), דגים ופירות ים. משמעות המלה Tapa היא "מכסה". במקור נהגו להניח פיסת קלף או צלוחית על כוסות משקה, כדי למנוע מזבובים לצלול לתוכו, ועם הזמן השתרש המנהג להניח על המכסה פיסת מזון קטנה (ותודה לויקיפדיה).
- חייבים לזכור שטאפאס אוכלים בבר ולכן המטרה בראש ובראשונה היא לשתות אלכוהול והמנות באות רק ליד. אולי זה מסביר מדוע לא חייבים ממש לשבוע מטאפאס. זה לא אמור להחליף שניצל ואורז בצהריים. זה תאכלו בבית.
- מדריך טאפאס מצוין נכתב על ידי שגיא כהן ב"הארץ". מומלץ לקרוא עם משהו קטן לאכול ליד.
