לאורך שנות נעוריי והלאה, מימונה התפרשה וסומנה אצלי כ-"מסיבת האינדיאנים": מין מסורת לא ברורה שלא ידעתי את פשרה. אנחנו כטריפוליטאים לא חגגנו את חגיגות המימונה, כך שלא ממש גדלתי ליד זה . מה שלא ברור זה איך זה נהפך למסיבה גם אצל הפולנים? איך זה שכולם בישראל או בגולה הישראלית כמו לוס אנג'לס, יודעים עליה. וממש מבקשים להיות מוזמנים?
נראה לי שהיום השילובים של שני העדות הם המנצחים.
אני לא מעורבת- אני ילידת תל אביב, בת להורים יוצאי טריפולי. לאבא שלי היתה הטלוויזיה הראשונה ברחוב בשנת 1964, והוא זה ששמע את אום כולתום האגדית ופאריד אל אטרש, ואני רציתי למות מבושה. זה היה ממש דוחה אותי, השירים בערבית, כאילו היו מסמנים אותנו כבית של אינדיאנים. חשבתי בבוז שהורים שלי מזרחיים, ומשהו בי שיכנע אותי ש"אני שונה". מה זה היה, חוסר פירגון למקורות? לא יודעת. אולי כמות הפולנים בסביבה שלנו היוותה ניגוד להוויה המזרחית של משפחתי.
אז מה שבכל זאת רציתי לספר זה שבבוקר של חגיגות המימונה, זיוה חברתי היקרה מלוס אנג'לס העלתה סטטוס בפייסבוק שמתייחס לחגיגות בערב בבית שלה. צלצלתי להזמין את עצמי- נו, אני מכירה אותה שלושים שנה, שאני אעשה לה חשבון? ממש לא! היא סיפרה לי שהיא תלבש לבוש מסורתי. חיפשתי בארון משהו שמתקרב. עליתי על "אל"ף" מרוקאי, הכי קרוב שיכולתי למצוא והלכתי לבית משפחת גולדשטיין.
נא לא לתת לשם המשפחה להטעות ,זיוה היא מרוקאית אסלית…
\
וכפי שאתם רואים היה מדהים.
אז נחמד לשמור על מסורת מעניינת, צבעונית ומשמינה כמו המימונה. דרך אגב, אני חייבת לציין שהמופלטה ממש לא עשתה לי את זה. היו שם מטעמים הרבה יותר "מזיקים" וטעימים.
אז רק בשמחות, ותיהנו מהזמרת האלג'יראית המדהימה הזו, סועאד מסי:
