לזחול לנקניקיה

יעל מוריס בונה מפת זחילה בין מוסדות הבשר של רח' אבן גבירול. מהנקניקיות בוויטרינה, לפיתות של אייל שני ושיפודיית האחים החדשה

גמבות

חג שמח ביום של חול
אוטובוסים יוצאים במחול
בין בטון וענן כחול
סמבה אבן גבירול

את השיר הזה, שכתבו בשותף יענקל'ה רוטבליט, מיקי גבריאלוב, קורין אלאל ועטרה אופק, שמעתי בבוקרו של יום עבודה לפני כשבועיים. לא שמעתי אותו לדעתי יותר משני עשורים, והוא החזיר אותי לפעם הראשונה בה נחשפתי אליו, בשנים הראשונות של תוכנית הטלוויזיה החינוכית (שאז עוד קראו לה לימודית) "זהו זה", קורין אלאל ומיקי גבריאלוב יושבים על שרפרפי בר גבוהים, משודרים בשחור ולבן. אני לא יודעת על איזה סמים היו חברי הרביעייה הזו כשהם כתבו את השיר, אבל גם בלי סמים השיר הזה עושה סמבה בלב. ומאז היום ששמעתי אותו, הוא לא מפסיק להתנגן לי בראש.

….

מזמן אני זוממת לבדוק את המקומות החדשים שנפתחו באבן גבירול, כולם מאוד חו"ליים, מתאימים לצהרי יום חול, ולכן קשה לי מאוד לפקוד אותם. בינתיים הרשימה הלכה וגדלה וחלק מהמקומות נהיו כבר לא כל כך חדשים. אז החלטתי לקחת גשר בין חג השבועות לסוף השבוע ולעשות לעצמי "חג שמח ביום של חול". וכמו שהאנגלים עושים לעצמם "Pub Crawl" זחילה שיכורה מפאב לפאב, עם מתווה שלעתים מגובה במפה, כך אני הכנתי לי מפת "Meat Crawl", לזחילה בין מוסדות הבשר של אבן גבירול. אל החגיגה הצטרפה אלי בשמחה פיית העוגיות, ויחד חגגנו את יום הולדתנו המשותף, השנה רק בחודש איחור (בניגוד לשנה שעברה בה חגגנו באיחור של חצי שנה).

תחנה 0 – מאנה 11

כבר שנים רבות שאני גרה בשכנות לרחוב דיזינגוף, אבל פעם מזמן גרתי ברחוב מאנה, כמעט פינת אבן גבירול, שם התחילו חיי התל האביביים. למרות שבין שתי הכתובות הללו מפרידים עשרות מטרים בודדים, מדובר בתל-אביב אחרת, זו של דיזינגוף וזו של אבן גבירול. אז המסע הקולינרי הזה לווה גם באלמנט נוסטלגי עבורי.

תחנה 1 – מכולת גבינות

רק כדי להיפרד יפה מחג השבועות (שאני עוד מקווה לחזור בעתיד ולספר לכם איך ביליתי אותו ובעיקר מה אכלתי), התחלנו את המסע במכולת גבינות. למרות שהיעד שלנו היה חגיגת בשרים, היינו שמחות אם היה מתאפשר לנו לרכוש צלחת טעימת גבינות, כמו בשוק הגבינות ליד אמסטרדם (תמונה), אבל לצערנו לא הציעו. זה כמובן השאיר לנו מקום ליותר בשר בהמשך, אז אולי טוב שכך. ובכל זאת, חבל.

מכולת גבינות
אבן גבירול 53, פינת נצח ישראל
תל אביב
אתר הבית
פייסבוק

תחנה 2 – ויטרינה

ויטרינה היא מקום של נקניקיות מיוחדות מאוד. קראתי עליו לראשונה אצל ניימן ידידי ואחד מהבלוגרים האהובים עלי. מדובר בבר קטן וחביב, עם בעלים מאוד ידידותי ויצירתי, שיש לו תספורת של ראש דשא. אחרי שבדקנו את הויטרינה, בה מוצג מגוון הנקניקיות, כולן קרויות על שם ערים בעולם, בחרנו שני סוגי נקניקיות וביקשנו לקבלן בלי הלחמנייה, כי אנחנו רק בראשית המסע.

במדף למעלה מצאנו אוסף צנצנות שכל אחת מחמיצה בתוכה ירק אחר וכל אחת מבטיחה ברכה אחרת – אהבה, תקווה, יופי, שלום, בריאות ועוד.

הבעלים עמל על הכנת קישוט הצלחות שלנו, האחת בלוגו ויטרינה והשנייה בילד וילדה מתנשקים. ההכנה המרתקת הורכבה מ- I. מריחת הצלחת בדבק אכיל (חרדל) דרך שבלונה, II. פיזור פפריקה על הדבק, ו-III. ניפוי השאריות באמצעות אויר שמוזרם מבקבוק. כמה גאוני וכמה מקסים.

את הנקניקיות קיבלנו על מצע של כרוב כבוש, בצל מקורמל ופלפל קלוי. האחת אקפולקו – בשר בקר, כמון וצ'יפוטלה, והשנייה פריז – עוף, כבד אווז וצימוקים. שתיהן טעימות ולא כבדות מדי. עוד קיבלנו ממרח צ'ילי קון קרנה מעולה, שנוכל לטבול את האקפולקו.

שמענו דברי הלל גם על הצ'יפס – שילוב של ציפס זהב וצ'יפס כתום (תפו"א ובטטה) שמכוסה בגרידת לימון, אבל ניסינו להימנע מפחמימות בשלב המוקדם הזה של המסע, ונאלצנו לוותר. יש בשביל מה לחזור.

קיבלנו לקינוח קוביות שוקולד עם הפתעות, ישר מהקופסה.

עלה לנו יחד 50 ₪.

ויטרינה
אבן גבירול 54, מול פינת אמבר
תל אביב
אתר הבית
פייסבוק

תחנה 3 – פרנק

פרנק מאוד סקרן אותי. קראתי שפתח אותו זאב טנא, שהוא כבר כמה עשרות שנים מוזיקאי אלטרנטיבי עצמאי שהיה מהנדס מזון בעברו. כל זה יצר אצלי סקרנות גדולה לפגוש את האיש. לכן רבה היתה אכזבתי לגלות שמדובר ברשת מזון מהיר לכל דבר, שכבר יש לה שלושה סניפים (מלבד זה של אבן גבירול, יש גם בהרצל ובבן יהודה). גם פרנק, כמו ויטרינה, מתמחה בנקניקיות, ומכאן שמה (מנקניקיות הפרנקפורטר). אבל כאן מסתיים הדימיון בין השתיים.

בעוד שבויטרינה שירת אותנו הבעלים של המקום, בפרנק קיבלו את פנינו שני ילדים, כיאה לרשת מזון מהיר, שאחד מהם לא הפסיק לרקוד באקסטזה רבה. בעוד שבויטרינה מבחר נקניקיות רב שמוצג לראווה בויטרינה וכן על לוח וגיר, בפרנק מגוון מצומצם, שמופיע על לוח מודפס. רק בשביל לא לפגוע בתוכניות המקוריות של המסע, לקחנו מנה של נקניקייה בראט-וורשט קטנה, וגם כאן ויתרנו על הלחמנייה. קיבלנו את הנקניקייה פרוסה על מצע של כרוב כבוש. היה בינוני ביותר. ובכל זאת משהו טוב יצא מהביקור – גיליתי שזאב טנא מופיע ב-16.6 בתמונע, ואני מקווה ללכת להופעה, כי כבר מזמן רציתי. יש לו קול נפלא ושירים מקסימים.

עלה לנו יחד 21 ₪.

פרנק
אבן גבירול 23, פינת קפלן
תל אביב
אתר הבית
פייסבוק

תחנה 4 – מזנון

ממש בשכנות לפרנק, קיר לקיר, שוכן המזנון של אייל שני. כל החיסכון בפחמימות נועד להשאיר מקום לפיתות של שני. כי במזנון, מה שלא אוכלים, זה תמיד יהיה בפיתה.

כל המקום הוא בר גדול (יחסית למקומות הקודמים. הכל יחסי כמובן), שפונה אל מטבח פתוח. גם פה התפריט על לוח וגיר. המקום ססגוני, וכיאה לשני, נותן מקום של כבוד לעגבניות ולכרוביות.

בעודנו מתלבטות מה להזמין, קיבלנו כל אחת סירה של קליפת תפוח אדמה עם עגבנייה מרוסקת, פלפל חריף ושמנת חמוצה. באופן מפתיע זה היה טעים מאוד. זו דוגמה ראשונה לשימוש מוצלח של המקום בשאריות. הפנים של תפוחי האדמה הלך לתבשילים אחרים.

פיתות כבר יותר קשה לחלוק, אז כל אחת מאיתנו עשתה בחירה משלה, ובכל זאת טעמנו גם מהשנייה.

הפייה לקחה "סטייק עם eggs" ואני לקחתי "פיתה עם כבד של תרנגולת" שהגיע גם עם הרבה בצל ירוק. הכנת המילוי הנבחר מתבצעת במטבח מאחור, וכשהמנה יוצאת אל הבר, הברמנים מעמיסים אותה לפיתה, בתוספת של עגבניות, מלפפונים, רסק עגבניות, טחינה, ובטח עוד כמה דברים ששכחתי בדרך.

כן, אז אם אתם חושבים לכם שזה עוד סתם רעיון מפולצן, אז אתם טועים. הרכות של כל החבילה הזאת היא בלתי נתפסת. זה כנראה שילוב מנצח של פיתה באיכות בלתי מתפשרת ושל בשר משובח, שעשוי במידת עשייה מדוייקת, עם ירקות טריים ומשובחים. אין ספק שזה נפלא.

ואם חשקה נפשכם בקינוח, תוכלו לקחת שורה אחת. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני כשקראתי שורה דמיינתי שטר כסף מגולגל, תחוב בנחיר. כן, כנראה שראיתי יותר מדי סרטים אמריקאיים. אבל השורה של המזנון היא דוגמה נוספת לניצול מוצלח של השאריות. השורה היא הראש של הפיתה, שחותכים ממנה כדי ליצור בפיתה פתח. בדוכני פלפל נהוג לטגן את השורה הזאת, והלקוחות מנשנשים עם זה עד שהמנה מוכנה. במזנון אפשר למלא אותה בביצה קשה עם שמנת חמוצה כמנה ראשונה, או בשוקולד השחר ובננות כמנה אחרונה. אנחנו עוד לא היינו ערוכות לקינוח, ואני בכלל סולדת מבננות, אז שמרנו את המקום בבטן לקינוח לשלב מאוחר יותר. אנחנו עוד לא שם…

עלה לנו יחד, בתוספת של שני בקבוקי מים, 86 ₪.

המזנון
אבן גבירול 23, פינת קפלן
תל אביב
פייסבוק

תחנה 5 – שיפודיית האחים

האחים היא "שיפודיית גורמה" כפי שהגדיר אותה עמית אהרונסון בפינה שלו אצל גיא פינס. הגענו לשם, יש לציין, שבעות (אני מניחה שאתם תמהים איך לא שבענו עוד קודם, אבל בכל זאת מדובר בשתי בחורות קטנות עם הרבה מקום בבטן). אבל המקום כל-כך חמוד, שהיה קשה שלא להיכנס. חוץ מזה, הוא היה חלק משמעותי בתוכנית, והוא נפתח לפני פחות מחודש, אז הוא לא יכול להישאר מחוץ לסמבה שלנו. המקום מעוצב במין שילוב של אלמנטים של רחוב ורטרו של שנות ה-70. גם כאן יש בר, ואם על הקודם אמרתי גדול, אז על זה אני כבר צריכה להגיד ענק, אבל למרות זאת, כאן הבר הוא לא העיקר, אלא, כיאה לשיפודיה, יש הרבה שולחנות.

לראשונה במסע הסמבה שלנו היום, קיבלנו תפריט מודפס, והפעם על הלוח וגיר רק כמה מיוחדים – מימין רשימת המשקאות, כולם וריאציות על ערק, ומשמאל כמה הצעות מיוחדות של בשרים. הראשונה בהן היא "אבי אסולין" טחול ממולא, שנקרא על שם אבי הטחול מהסדרה "הבורר". למרות שטחול זה חלק הפנים היחיד שממש לא מעורר בי חשק (זו דרכי העדינה לומר שהוא מעורר בי גועל), המנה יצרה בי סקרנות. אבל בשלב השובע בו היינו מצויות, הוצאה של 70 ₪ למען טעימה נשמעה מופרכת, וזו גם לא נשמעת כמו מנה שכדאי לבדוק על בטן מלאה.
….

עוד במיוחדים ראינו "ואגיו" שהמלצר הסביר לנו שזה בשר מפרה שמגדלים ביפן בתנאים מיוחדים מאוד, היא שומעת מוסיקה קלאסית ועושים לה מסאג'ים, מה שנקרא – פרה מפונקת. בגלל זה היא עולה 68 ₪. מאותה סיבה למעלה, גם עליה ויתרנו.

החלטנו לקחת "שיפודי פירות ים – שאל את המלצר". שאלנו את המלצר והוא אמר שאין. בינתיים, בזמן שעבר כשהתלבטנו רבות, התפנה לנו קצת מקום, אז לקחנו מאותו לוח מיוחדים "שרשרת פילה בקר". ולמרות שמה, הסביר לנו המלצר שזה הבשר שליד הפילה, ולא הפילה עצמו. קיבלנו שיפוד עם חמישה נתחים מעט שומניים ומאוד טעימים. יכולנו לבחור לזה תוספת, ובחרנו בפירה עם שומן אווז ובצל מטוגן, שלמרות שנשמע יוצא דופן, היה לו טעם די רגיל, וזה בהחלט לא נאמר לרעתו. הוא היה מעולה והוא חוסל. קיבלנו גם שני בצלים בטעם מדוייק של ל"ג בעומר, והם היו יותר טעימים אפילו מהבשר והפירה.

מציעים שם קינוחי שיפודיה סטנדרטים – מלבי או בווריה. אנחנו העדפנו לקנח אחרת, אבל לא סירבתי לקפה השחור שהציעו לי.

עלה לנו יחד 36 ₪.

שיפודיית האחים
אבן גבירול 12
תל אביב

תחנה 6 ואחרונה – Sugar daddy

והרי אי אפשר לעשות חגיגת בשרים עם פיית עוגיות מבלי לקנח בקלאסה. אני מודה שבחרתי במקום הזה רק בזכות שמו, וללא ספק המיקום שלו התאים למסלול שהתוויתי. כך הגענו למקום שנפתח רק לפני שלושה חודשים, עם איש שלא יכול היה למצוא לעצמו שם קולע יותר מאשר שוגר דדי, וכולו על טהרת העוגיות. נשבעת שלא ידעתי שזה מה שנמצא שם. ועוגיות, חשוב לציין, זה הקינוח המועדף עלי.

איך שנכנסנו מיד קיבלנו לטעימה 2-3 עוגיות. מיד ידענו שאנחנו נשארות לשבת שם. לקחנו לנו "קפה ועוגיות", שזה קפה ו-3 עוגיות, אבל אני די משוכנעת שהיו שם יותר. בין העוגיות שאכלנו היו: פולנטה והדרים, למון גראס וג'ינג'ר, שוקולד צ'ילי, דובשניות ריקוטה ותמרים ועוד. כולן נפלאות. לא יכולנו לבקש לעצמנו דרך מוצלחת יותר לסיים את החגיגה שלנו.

עלה לנו יחד 28 ₪.

שוגר דאדי Sugar daddy
אבן גבירול 8
תל-אביב
אתר הבית
פייסבוק

חג שמח ביום של חול
אוטובוסים יוצאים במחול
בין בטון וענן כחול
סמבה אבן גבירול

כל החגיגה לקחה לנו כשלוש וחצי שעות מופלאות על כ-100 מטרים וכ-110 ₪ לכל אחת מאיתנו.

לבלוג של יעל מוריס

יעל מוריס
לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh