איפה אתם בעצם רוצים להיות ביום ראשון? תנו לי לנחש – לא כאן.
לא בעבודה, לא בדרך לעבודה, לא מחליפים בין רשת ב' לגל"צ, לא מרפרשים את הפיד המטרחן בפייסבוק. אתם רוצים להיות בחופשה, עדיף על חוף הים עם אופציה לשופינג משקם, ועדיף כמה שיותר רחוק מכאן. כרתים זה כבר לא מספיק. מה עם הודו? אבל הודו רחוקה מרחק 800 דולר ומעלה עכשיו, והבטחתם להיות אצל הצד שלו בחג.
במקום להתבכיין בראשון (כמוני) – הביאו את הודו אליכם. והדרך לליבה של הודו עוברת דרך הבטן, ובמקרה הזה – דרך הערבים ההודיים של טאיזו בימי ראשון.
כבר כמה שבועות שהשף יובל בן נריה מלביש בימי ראשון את טאיזו בסארי מרהיבים וצמידים מרשרשים, עמודי תבלינים צבעוניים ועלי כותרת רכים. על ערבי ה-Indian Fest האלו אמונה יחד איתו סג'ידה בן צור, שפית הודית שחיה בישראל. המהלך של ערב הודי מיוחד במסעדה נראה די טבעי – הטעמים ההודיים אינם זרים לטאיזו, שמטבחה מתבסס על מנות רחוב אסיאתיות, באינטרפטציה המדויקת והאסתטית של בן נריה כמובן. ואכן, מי שכבר ביקר במסעדה, יזהה בתפריט המיוחד לימי ראשון כמה ממנות הדגל של טאיזו, בראשן הלחמניות המאודות, ההר גאו סקאלופ והקלמארי טנדורי.
שף יובל בן נריה ושפית סג'ידה בן צור (צילום: איליה מלניקוב)
שתי המלצות לפני שנסקור את המנות:
המלצה למבקרים – אם אתם מגיעים כזוג, הזמינו מקום על הבר. השולחנות במרכז המסעדה הם מלבניים יחסית ולא מאפשרים קרבה שמאפשרת שיחה.
והמלצה למסעדה – מוזיקת פופ הודית רועשת לא מתאימה למסעדה ברמתה של טאיזו. לכו על מוזיקת פאנק הודית מהסבנטיז, על סיטארים כמו של ראווי שנקר או אפילו על ביטלס בהשראה הודית.
אפשר להזמין?
משמאל, פאקורה ירקות (32 שקל) – ירקות מטוגנים בבלילת קמח חומוס, כמון וזרעי כוסברה, מוגשים בקונוס עיתון, מקושטים בכוסברה ולצידם צ׳אטני תמרינדי מוצלח וצ׳אטני עשבים. סופר מפנק.
מימין, הלחמניות המאודות המפורסמות.
משמאל, שרימפס כורכום (86 שקל) – שרימפס עם מיני קישואים, תרד, שום ובוטנים, פיסטוק מסאללה וכורכום כמובן. למרות העלים הירוקים, לטעמנו הייתה זו מנה מעט כבדה כך שאם אתם מתלבטים בינה ובין הקלמארי טנדורי (78 שקל), לכו על הקלמארי מבלי למצמץ.
מימין, הר גאו סקאלופ (62 שקל) – מנה אגדית שאסור לפספס. סקאלופ עשויים במידה מושלמת, עטופים בכיסונים מאודים ומטוגנים קלות, ומונחים בבריכה של קרם קוקוס, שורש כורכום, מחית צ'ילי וקשיו מקורמלים ומעליהם ביצי דגים שחורים (קוויאר? שיהיה). חובה.
הבאטר צ׳יקן שהזמנו, הגיע במליחות גבוהה מדי לחיך שלנו, שהחזרנו אותו. בדיעבד, זו הייתה החלטה שהיטיבה עם הקינוח ונתנה לו את המקום הראוי לו: פרפה מנגו ברוטב תה ירוק, שהיה לנו העונג לחסל.
לסיכום:
שווה ת’כסף? יש משהו שיכול לכסות על עוגמת הנפש של ימי ראשון, וזה האוכל הזה. במובן זה, בן נריה הוא לא רק שף, הוא סוג של אוצר מטעמים מהמזרח הרחוק – והעלות בהתאם.
קינוח או לנוח: הפיתוי להמשיך להזמין עוד מנות הוא לא פשוט, אבל חשבו היטב את גודלן של המנות, כי את הקינוחים ממש חבל לפספס.
מדד האינסטגרם: התאורה רכה ואדמדמה והמנות יפייפיות – צלמו משהו לילדים.
ומה ללבוש: לא שחור.