איך השגנו זוגיות מדהימה

חודשים של מריבות מי ישטוף את הכלים הסתיימו כשחן אייל ובעלה רכשו סופסוף מדיח כלים. כי יש דברים שעובדים טוב יותר מטיפול זוגי

מדיח בוש

אומרים שכל זוג חייב מכונת כביסה, שאין כמו הרטט שלה בסחיטה לשיפור ה"יחסים". למדיח הכלים אמנם אין את אותה הילה סקסית ושובבה, אבל אנחנו, בעלי ואני, חייבים לו בענק. נכון, הוא לא רוטט, ואולי משום כך, הצליח לחסוך מאיתנו ריקוד על מדרגות הרבנות.

לא מזמן פרסמה אחת הבלוגריות בסלונה, שהיא גם יועצת זוגית, פוסט שנשא את הכותרת "4 הכללים לזוגיות מדהימה". לו אני הייתי כותבת את הפוסט הזה, הכלל ה-5 היה: קנו מדיח כלים.

לפני שנתיים, צעירים ואוהבים, נכנסנו לדירתנו החדשה, הטובלת במשכנתה ובהלוואות. אבל מה שחנק אותנו יותר מהתשלומים ומהשיחות מהבנק שלא הפסיקו להגיע, היו מריבות בלתי פוסקות. היתה מן פנקסנות כזו, שהשד יודע איך היא התחילה, ואף אחד מאיתנו, גם לא השד, ידע איך לחסל את הנגע. הוא טען, שאני לא שוטפת כלים כי אני חסה על המניקור היקר שלי, אני צרחתי עליו בתמורה, שהוא בכלל לא יודע איפה שומרים את נוזל השטיפה.

ערימת הכלים שנערמה מדי ערב בכיור, היתה גבוהה כמו ממפלס החשדנות והעוינות שהתגבהו ביננו. קשה להבין למה דווקא עניין כל כך יומיומי ומטופש שחק אותנו לגמרי. אבל עובדה: המריבות הללו הפכו לעניין שבשיגרה, כמו גם השיחות מהבנק, על האוברדרפט המצטבר.

בגלל שיגרת השיחות המעיקות מהבנק, כמעט התעלפנו כשבוקר אחד צלצל הטלפון ואפי, סגן המנהל, היה (שוב) על הקו. כבר התחלתי לשלוף את רשימת התירוצים וההתנצלויות כשאפי קטע אותי בחדות ואמר: "נכנס לכם כסף. 27 אלף שקלים, מה אתם רוצים לעשות?". "לא יכול להיות, אפי", אמרתי לצורר, "זו טעות שלכם, תבדקו איך קורה דבר כזה ואל תבואו אלינו בטענות אחר כך".

"זו לא טעות", השיב האיש שמירר את חיי באותה תקופה לא פחות מהויכוחים עם בעלי. בצהריים התבררה התעלומה ביחד עם הוכחה ודאית לקיומה של השגחה עליונה: מקור הכסף ההתגלה כהחזרי מס הכנסה + ריבית שהצטברו בשנה החולפת.

בערב, אחרי שחזרנו מהעבודה, העפנו מבט בערימה שחיכתה בכיור, התיישבנו זה מול זו, מיואשים, אוהבים ומאושרים וסיכמנו פה אחד: מדיח כלים.

מדיח מתוצרת Bosch

למחרת יצאנו לקניון. אחרי כיסוי האוברדרפט, הסכום הספיק בדיוק למכשיר קטן, ממוצא גרמני (אין מה לעשות, כל הקרובים והחברים נשבעו, שאלה הכי עמידים ואם כבר קונים – שווה להשקיע בדגם הכי יקר). כעבור שבוע הוא הגיע: לבן, בוהק, מלא כפתורים וחשיבות עצמית. הצלע השלישית במשפחה. יותר נקי מכלב, פחות תובעני מילד.

בעלי היקר, שמתגאה תמיד בחוש הטכני שלו אבל אין לו שמץ מושג איך מפעילים שואב אבק או מכונת כביסה, התיישב לקרוא את הוראות ההפעלה. זו היתה אהבה מקריאה ראשונה, ומרגע זה ואילך, הפך מדיח הכלים שלנו לידידו הטוב ביותר של האדם. מאז, מדי בוקר, האדם קם בחדוות נעורים, מפזז למטבח, מפרק את הכלים הנקיים לארונותיהם, תוך כדי הכנת כוס קפה, ומעמיס את המלוכלכים שהצטברו במהלך הלילה (זה אולי לא מדעי, אבל אני נשבעת לכם שכלים מלוכלכים מתרבים בכיור בלילות). הוא אומר שזה במקום פעילות גופנית.

אני מאושרת, הציפורניים המטופחות שלי מאושרות לא פחות. כשאנחנו חוזרים מדי ערב הביתה, אנחנו מעיפים מבט צוהל בכיור הריק, שיחד עם מפלסו היורד, נמך גם מפלס הוויכוחים ביננו. ורק אפי מהבנק ממשיך להתקשר ולהתלונן. אז אולי תקנה כבר מדיח כלים, אפי, תמצא את האושר, ותעזוב אותנו בשקט?