מאת: יעל סלור
אני זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי נסיכה מהאגדות – זו היתה היפהפייה הנרדמת ופגשתי אותה בספר עם איורים מרהיבים. חיבבתי אותה, למרות – ואולי בגלל – שמעולם לא פגשתי נסיכה ומעולם לא פגשתי ילדה או אישה שנראו כמותה. חוץ מהשיער המבריק, המותניים הבלתי אפשריות והעור החלק והמושלם, היא היתה מופת של התנהגות "טובה". היא לא צחקה בקול רם, לא היו לה התקפי זעם, היא דיברה בנימוס מופתי, לא היו לה תשוקות או חלומות אלא רק שהנסיך יתאהב בה.
הסיפור אודות היפהפייה מהאגדות נתן לי להבין שכדי להיחשב טובה ולזכות באהבה כדאי לי להידמות ליפהפייה הנרדמת. כשהצלחתי, זה היה במחיר של להתרחק ממי שהייתי באמת כילדה, להשתיק חלקים בתוכי ולמנוע מהם לבוא לידי ביטוי. כשנכשלתי, חשתי תסכול עמוק ואשמה שאני לא מספיק טובה. וככה ניהלתי יחסים מורכבים, שנמשכו מילדות אל חיי הבוגרים, עם אותה יפהפייה מהאגדות.
לקח לי עוד הרבה שנים ועוד כמה וכמה נסיכות-גיבורות, לפני שהתחלתי לחשוד שאולי יש פה משהו לא אמין. בהתחלה אהבתי אותן, את הנסיכות הענוגות, רציתי בטובתן, דאגתי להן. אחר-כך קינאתי בהן. אולם ככל שגדלתי ופגשתי דמויות וסיפורים שונים, הנסיכות המעולפות איבדו מחנן. אלאדין כבש אותי בהרפתקאותיו, פיטר פן הקסים אותי בדמיון ובהומור, מוגלי היה הפנטזיה בהתגלמותה. החבר'ה האלה עשו חיים, בילו, צחקו, השתוללו – כל מה שילדה קטנה אוהבת לעשות, רק שאף אחד מהם לא היה ילדה. הם כולם היו ילדים. בנים. וכן, אני זוכרת את אנני היתומה הג'ינג'ית ההרפתקנית, מלאת ההומור והתושייה אבל כילדה, אנני נבלעה בהמון הדמויות שהציפו את הטלוויזיה, הקולנוע והספרים שהיו סביבי.
זה היה מוזר קצת, לשחק תמיד את תפקיד הבן, וגם כשלא הרגשתי ככה, אני ממש זוכרת שהיו מי שטרחו לעדכן אותי שאני בת ושאני משחקת את התפקיד הלא נכון. וכך, גדלתי בהנחה שהבנים הם אמיצים מצילים והרפתקנים, בעוד הבנות עדינות ענוגות ונזקקות במקרה הטוב, או אמהות חורגות רשעיות במקרה הרע (תזכירו לי אב חורג ורשע בעולם הילדים).
חברות וחברים אומרים לי: "מה את מתלוננת? כולנו גדלנו ככה, ותראי איזה יופי יצאנו" ובאמת יצאנו יופי, רק שאני אומרת שיצאנו ככה למרות ולא בגלל. מחקרים מלמדים שהחל מגיל 6 ילדות מאבדות מביטחונן העצמי באופן משמעותי, שמשליך על חייהן כנשים בוגרות. אחת הסיבות העיקריות לכך, היא חשיפתן לסטראוטיפים מגדריים (בבית, בבית הספר, בספרים, סרטים, הצגות) המעצבים את תפיסת עולמן ואת התפיסה שלהן את עצמן. התפיסות האלה הן בדיוק מה שישפיע על חייהן הבוגרים ועל מידת ההצלחות שלהן. לא פחות. כמה פעמים שמעתן את עצמכן אומרות על איזו מטפסת הרים "וואו, והיא עוד אישה!" על שופטת בית משפט עליון "איזו קאליברית" כשלמעשה ההתלהבות היא כי היא אישה – וואו, איך היא הצליחה לקום ממרבצה המעולף ולכבוש פסגות בעצמה. מי חשב, מי דמיין, מי פילל? בכנות? לא אני בת ה- 10.
אז אני הבוגרת החליטה לצאת להרפתקה, לעשות את המעשה האמיץ וליצור נסיכה אחרת תוצרת כחול-לבן בשביל הילדות של היום. ככה נולדה ההצגה הנסיכה וסוד הדרקון – יש בה כל מה שילדות וילדים אוהבים: הרפתקאות, הומור, מתח וסכנה. יש בה אפילו נסיכה! הנסיכה אלתיאה שלי – ואני מקווה שתהיה גם של הילדות שלכן.ם. היא יצירתית, היא חולמת בגדול, היא מלאת דמיון ולא מפחדת להגיד את שעל לבה גם, היא צוחקת בקול רם, היא… מי שהיא. אני באמת מקווה שהיא תוכל לעורר השראה בילדות (וגם בילדים!) שלנו, להיות מי שהן באמת.
[youtube 4WqpsOZwjLA nolink]
הנסיכה וסוד הדרקון
קבוצת blackbox קבוצת תאטרון הפועלת לשינוי חברתי
גילאים 6-13, מוזיאון ת"א לאמנות
יום שלישי, 25/9, 16:00 (מועדים נוספים מתעדכנים באתר)