השבוע הזה נרצחה אשה בחולון. סליחה, מתנצלת שלא שמעתם, או שלא העמקנו בנושא כי, איך נאמר? עסקנו בקורונה ביום הזיכרון וביום העצמאות, לא כל כך שמנו לב. בסך הכל בכל שנה נרצחות כאן כ-20 נשים, התרגלנו?
לאחר כל רצח אשה עולה הביקורת נשמעות הדרישות "לעשות משהו" אבל אנחנו כבר יודעות שמדובר בצקצוק שפתיים ותו לא.
הראיה. כבר שנים קובלים הגורמים האחראים על מחסור בתקציבים. התוכנית למניעת אלימות הושקה אך התקציבים לא הועברו.
ואין פרושו של דבר שלא היתה קודם לכן תוכנית להתמודד עם אלימות במשפחה בכלל ונגד נשים בפרט אבל קל יותר לגבש תוכנית אחרת מאשר לתקצב תוכניות קיימות.
במנל"א (מועצת נשים לביטחון אזרחי) מתגבשות המלצות תוך התייחסות נקודתית אל המצב הטעון שנוצר במסגרות המשפחתיות בשל הקורונה. בין השאר הפניית נשים מוכות וילדיהן אל הצימרים ובתי המלון שאינם פעילים בתקופה זו כדי להגן עליהן.
נזכיר בישראל של שנות האלפיים פחות מעשרים מקלטים לנשים מוכות שאמורים לתת מענה לכמעט 20 אלף נשים המתלוננות מדי שנה על אלימות בתוך המשפחה. על פי ההערכות כיום 600 אלף נשים חוות טרור בבתיהן, המקום שאמור להיות המקום הבטוח ביותר עבורן. "ביתי הוא מבצרי" נוהגים הבריטים לומר, אך זה לא כך עבור אותן נשים.
התייחסות הרשויות אל תלונות נשים חייבת להשתנות. אסור להתיר לגבר, שריצה 10 חודשי מאסר בגין אלימות כלפי אשתו, לחזור לחיק משפחתו (כפי שראינו ברצח האחרון) אלא לאחר תקופת ניסיון ממושכת, אם בכלל.
מנל"א כאן כדי לשנות .מנל"א כאן כדי לתת תשובות חד משמעיות ופתרונות ארוכי טווח כדי להפסיק את המשך הטבח בנשים.
