מאת: רננה ליש
שוב היה ויכוח, שנגמר רע מאד
אבל מחר היא תצא לעבודה
טוב שלמדה לעצור את הדמעות
אף אחד לא יודע, ואף אחד לא ידע
מטשטשת סימנים כמה שאפשר
וכואב לה מתחת לבגדים
היא חונקת את הבכי בעומק הכר
רק שלא תעיר את הילדים
אבל כשהוא בא עם הפרחים,
וממלא לה את הגוף בנשיקות
הם מבטיחים
שלא יהיו יותר מכות
והיא סולחת – ואיך לא?
היא תמיד מאמינה באהבה שלו
היא מחייכת, שום תו לא מסגיר
נזהרת, בוררת כל מבט כל תנועה –
קשה לנחש מה למדה להסתיר
רק שלא תבוא המכה הבאה
כמעט שקופה, אבל היא רגילה
גם היום היא תיכנע בשקט
גם ככה היא שונאת את החיים שלה
לו יכלה היתה מסתלקת
אבל כשהוא בא עם הפרחים,
וממלא לה את הגוף בנשיקות
הם מבטיחים
שלא יהיו יותר מכות
והיא סולחת – איך לא?
היא תמיד מאמינה באהבה שלו