40 שנה של זוגיות, אבל מי סופר כשנהנים?

עמית מסכמת 40 שנים של אהבה, את ההצלחות הגדולות ביותר, הרגעים המרגשים, הילדים והנכדים ומסביה למה דווקא הדייסון הוא הדבר הכי טוב שקרה להם. לגזור, לשמור וליישם

איציקול אהוב ליבי!

החלטתי לנצל את המעמד המשפחתי המורחב, שבו חוגגים לעופרי – מס. 3 שלנו, יומולדת שנה, כדי לספר את סיפור 40 שנות הנישואין שלנו. היום! ממש היום אנחנו חוגגים אותן.

לא להיבהל, לא יהיו פה סיפורים היסטוריים של איך הכרנו, איך הצעת (לא הצעת!) ואיך מכאן המשכנו והלאה.

יהיו פה כל מיני אנקדוטות שממרום 40 שנות נישואין הפכו לתובנות, ונראה לי שהקהל שכאן ישמח לשמוע ואולי אפילו לחייך אתנו! יהיו פה מספר משפטים, כמעט כמניין שנות הנישואין שלנו, משפטים שהם בעיקר אלתור – משפטים שקשורים אליך, אלינו, ובעיקר לגיל שלנו.

יאללה מתחילים:

40 שנה – וואלה! עשינו משהו. וכן לי לפעמים בא לרוץ ולספר לחברה. תסתכל כאן מסביב. תסתכל בפרטים. תראה את היפים, החכמים והמושלמים שלנו: את השניים שלנו אהובי ליבנו לעולם ועד, את אלו שהביאו למשפחה שלנו ואת התוצרת המשובחת שיצרו: מחמלי נפשנו: עילאי, אן ועופרי – ילדת יומולדת שלנו!

אנקדוטות של 40 שנות נישואים שהפכו לתובנות (אלבום פרטי)

ולמרות שאנחנו מתפוצצים מאהבה כי זה כל כך מוצלח, קחו בחשבון שיש לנו מקום בלב לעוד.

הנכדים שלנו, לימדו אותנו שיש לנו מקום בלב לאהבה שאין כמותה, הם לימדו אותנו מה זה רוך שבא ממקום של אושר אינסופי, הם לימדו אותנו ואיששו לנו שוב את המשפט "אהבה ללא תנאי ולעולמים".

הם לימדו אותנו שסבא וסבתא בלי דייסון – לא מבינים את העניין. כי אחרי שהם הולכים מכאן (וזה נחמד שבסוף הערב הם הולכים) הדייסון הוא הדבר הכי טוב שקרה לנו – אני אומרת: חבר לחיים שאיתו משתלטים על החיים!

ובזכות כל אלו אנחנו גם מבינים: שכל הקשקשנים שמספרים שבגיל שלנו ואחרי 40 שנות נישואין, וכשהילדים כבר עזבו את הבית, בעצם מתחילים את החיים – הם קשקשנים!

והאמת? בגיל שלנו, וכשנשואים 40 שנה – אנחנו במקרה הטוב…באמצע של החצי השני!

 אלו שאומרים שהגיל הוא רק עניין של מספר וש-40 שנות נישואין בגיל שלנו ומצב "הצבירה" שלנו זו עובדה חסרת משמעות – שוב! הם קשקשנים. במקרה הטוב, אני מציעה להם לפתח דמיון מודרך ושכנוע עצמי. דמיון מודרך טוב בכלל, ובגיל שלנו טוב עוד יותר.

בגיל שלנו ואחרי 40 שנות נישואין, אנחנו קרוב לוודאי חכמים יותר, לפחות מנוסים יותר ולכן אנחנו משננים מידי בוקר מחדש את עניין החצי השני, כמו חצי הכוס המלאה הוא החצי הטוב.

כי האמת? ורגע לפני שאפתח פה עוד….באמת של החיים, בגיל שלנו וב- 40 שנות נישואין, אנחנו באמת יותר חכמים, יותר מנוסים, ולעיתים אנחנו אפילו יודעים כבר מה אנחנו רוצים לעשות כשנהיה גדולים!

אגב, אני חושבת שאנחנו גם יותר יפים – פנים חוץ! בגיל הזה.

אבל אנחנו לא בהכרח יותר רגועים, או פחות חרדתיים, – יש לנו עכשיו עוד ילדים, בני זוג ונכדים שתפקידנו לדאוג להם – לא ככה?! גם זה תפקיד של סבא וסבתא – אז ילדים אהובים שלנו, אל תכעסו כשלפעמים אנחנו מנג'זים – זה חלק מהגיל ומהעניין.

"אנחנו יותר יפים אבל לא בהכרח פחות חרדתיים" (אלבום פרטי)

אבל לא להתלהב יתר על המידה כי בשלב הזה של החיים, שבאמת מומלץ להתחיל ולהתיידד איתו, קורים לנו עוד כל מיני דברים ביחד ולחוד, שהאמת, אין ברירה אלא להתיידד גם איתם. כי איציקול חמוד שלי! הם באו לכאן כדי להישאר.

מה קורה לנו? קורה שאנחנו שוכחים כל מיני דברים, איפה הנחנו, מה רצינו להגיד, שמות של אנשים, פרטים שונים ומשונים.

אלו שאומרים לנו שאנחנו שוכחים בגלל שהם כנראה לא חשובים, או עודף פרטים ומידע "על הדיסק" שוב – הם קשקשנים.

קורה שנופלים לנו דברים מהידיים – שממש לא התכוונו שיפלו. קורה גם שאנחנו נופלים – רוצה שאגיד "מועדים"?

איציקול! בוא ונודה זה לא אחר, מהבלאי הטבעי של הגוף. קוראים לזה ירידה בתפקוד. ירידה "קוגניטיבית" (שישמור האל!!)

אם בא לך, לי לא בא – אפשר להתחיל ולעשות תרגילי זיכרון. תשבצים או סודוקו זה כבר ממש לא זה.

לי למשל בא לעשות המון המון דברים אחרים.

תשמע! אל תתבייש להגיד לי שאשאיר לך פתק עם הנחיות מדויקות, כי ללא הפתק הסיכוי שתזכור נמוך!

בגיל שלנו ועם 40 שנות נישואים, אנחנו מנסים לאכול בריא – אנחנו מכירים את כל הדיאטות האפשריות (אני לפחות) ניסינו הכל: צום, שילובים של פחמימות, חלבונים, דגנים וקטניות. הכל כל כך לא טעים!

אני יודעת הכל על תזונה. מנסה לרתום אותך לשיגעונות שלי – להמעיט באכילה. אוכלות רק את הנשיקה של הלחם, רק כפית קטנה מהקינוח שכל המשפחה חולקת, את הקרום של הלחם וכו'. אבל מה קורה ברגע שאיבדנו את זה? בערב מול הטלוויזיה? או אז, אנחנו צועדים למקרר או לפריזר ועפים על מגנום = 300 קלוריות. (לעיתים גם פופקורן ולאחרונה אדממה), אבל מי סופר כשנהנים.

ואתה אומר לי: יש או אוכל טעים, או אוכל בריא – זה לרב כשיש כאן גבינה עם 30 אחוזי שומן.

ואני עוברת לעניין החברות: כי חברות של 40 שנות נישואין – היא העניין! לרב נינוחה יותר, עמוקה יותר, נטולת פסדות ובעיקר זורמת. זורמת זה Flow וזו מילה שלמדתי לאחרונה.

אז מה זה Flow ? המקום בו אנחנו צריכים להיות הוא המקום שיש לנו את ה Flow הטוב ביותר.

זה בהחלט מושג של מתבגרים. תשאל צעירים על זה, הם לא יבינו מה אתה רוצה מהחיים שלהם.

ובחברות הזו, בשלב הזה, מותר גם לקטר! להתלונן ולהיות טיפה נרגנים – זה גם חלק מהגיל ותוצאה של השנים. אלו שמספרים לך שאצלם הכל דבש – תקשיב! פשוט אין כזה.

בגיל שלנו, בחברות של השנים הרבות, צריך כבר לדעת להגיד מילים טובות, להחמיא והכי חשוב שזה יבוא מכל הלב.

בגיל הזה, אנחנו לרוב כבר לא מתביישים אחד מהשני, לא מתביישים בצלוליטיס, בבטן השמנמנה, בקמטים, כי מי ייקח מאתנו את מה שהרווחנו ביושר? מי?

"אנחנו בגיל בו ניתן לממש את ההנאות מאמצע החיים" (אלבום פרטי)

מנגד, אנחנו נורא רוצים להמשיך ולהיות "קוליים" – אנחנו נורא רוצים להיות בראש של הילדים שלנו. לא בטוחה שהילדים שלנו "עפים" על זה.

הרצון להיות קולית ומגניבה לי לפחות גורם להיות ציניות. אבל בגיל הזה ציניות זו הוכחה לחוכמה שלא לומר שנינות. אתה כל כך מנסה להכיל את זה – את הציניות שלי!

אני מאמינה בכל לבי שבגיל שלנו גם מגניב להתחיל ולחלום בו. חלומות קטנים שניתן להגיד בקול רם. חלומות על אהבה. אהבה בוגרת, תשוקה בוגרת ובעיקר על החברות והמסירות שלנו האחד לשני – והרי אנחנו אלו שנטפל אחד בשני אם וכאשר.

אתה זוכר? לפני 40 שנה הבטחנו את זה האחד לשני. זה היה פעם, ולא יאומן , עכשיו זה קרוב – שנהיה האחד בשביל השני בטוב וברע, בבריאות ובחולי, בשמחה ובעצב.

איציקול אהובי! אנחנו בגיל בו ניתן לממש את ההנאות מאמצע החיים, מהילדים הגדלים, מהזמן החופשי, ומהדברים הקטנים שמפוזרים לאורך הימים.

אז בוא נישען לאחור, ניקח נשימה, ניקח כוס יין אדום עם גבינה משובחת, ונברך את עצמנו ואת כל אהובינו שימשיך ככה, בקטנה, רק בטוב, כי בכל זאת בגיל שלנו…

כי בעצם לא מסיימים, בעצם רק מתחילים. בגיל שלנו מתחילים את החיים. את החיים הטובים, הנינוחים ואלו שבתבונתנו אנחנו כבר יכולים לבחור בהם.

אני אוהבת אותך, מוכנה להמשיך ולצעוד איתך את מסע החיים שלנו שהתחיל לפני כך וכך שנים

מצטרף אלי? מתחייב?