יום הילדה הבינלאומי נחגג היום ברחבי העולם. קשה להניח שקמתן היום בהתרגשות לכבודו, שכן רק מעטות ומעטים יודעים על קיומו. ואי הידיעה הזו בהקשרו, מצערת אבל לא ממש מפתיעה. לא מפתיעה כי יום הילדה הבינלאומי הוא יום לא ידוע כמו אין ספור מנהיגות לא ידועות, מנהיגות שנעלמו מדפי ההיסטוריה התרבותית לאומית שלנו, שנעלמות מקירות מוסדות החינוך ומתוכנית הלימודים. זהו יום מושתק כמו ההשתקה של הנסיכות ושל מרבית הדמויות הנשיות, דמויות האוביקט בספרות הילדים, יום שקוף כמו השקיפות של אינסוף המסרים שאנו המבוגרות והמבוגרים מעבירות ומעבירים לילדות ולילדים שלנו, דרך הספרות ודרך אמירות נוספות שלנו ישירות או עקיפות על מה כדאי ומה מותר ומה מתאים לבנות ומה ממש לא, מה נכון לבנים ומה ממש לא לגיטימי, מכוונות ומכוונים אותן ואותם לפעילויות שונות ולמרחבי משחק שונים.
כשהן והם נענים בחיוב למסרים שלנו זה "לא מפתיע אותנו" אנחנו מכנות ומכנים את המשחק שלהם "משחק חופשי" ותופסות את הבחירות שלהן כבחירות "טבעיות". שקיפות, השתקה הדחקה מודעת או שלא מודעת. תהיה אשר תהיה הסיבה, יום הילדה הבינלאומי חל היום. חשוב שנדע עליו נתייחס אליו ואל כל מה ומי שהוא מייצג. והידיעה הזו היא צעד חשוב בדרך המורכבת לשינוי חברתי.
על יום הילדה
בנובמבר שנת 2011 הוכרז באו"ם כי בכל 11 באוקטובר יצוין יום הילדה הבינלאומי, במטרה להכיר בזכויותיהן של ילדות ובאתגרים הייחודיים העומדים בפניהן ברחבי העולם כולו. "ה-11 באוקטובר הוא לא רק יום, אלא תנועה, מוסבר באתר – יום הילדה. האתר פורש עשר סוגיות מרכזיות רלבנטיות: סחר למטרות מין, נשירת תלמידות מבית הספר, אלימות על רקע מגדרי נישואי קטינות, מילת נשים, דימוי שלילי בתקשורת, שוויון בספורט ובחינוך." (ליטל לוין , הארץ, 2012).
חינוך מודע מגדר, הרבה מעבר לשוויון
רבות מהסוגיות שנזכרו, יכולות להחמיר או לחלופין לבוא על פתרונן באמצעות הסוגיה האחרונה שהוזכרה סוגיית השוויון בחינוך. מעוניינות לצמצם אלימות, להגביר כבוד לשונות, שיתוף פעולה ושיח? למנוע דימויים שליליים בתקשורת? לגרום לבנות ולבנים לבחור מתוך קשת אפשרויות אמיתית? אפשר לשנות. איך? דרך החינוך. והאמירה הזו אינה מסתכמת במילים אלא בעשייה בשטח. בשנים האחרונות אני מלווה גננות מודעות מגדר בערים שונות ובעיקר ברמת גן המובילה את הנושא. כותבת את התאוריה והפרקטיקות החדשניות של גננות מודעות מגדר וצוותיהן. מנהיגות מודעת מגדר בגנים היא דרך חיים והיא באה לידי ביטוי במגוון היבטים: השפה, מרחבי המשחק, מגוון ההתנהגויות כלפי ילדות וילדים (מתוך מנהיגותה בחינוך GENDERGARDEN – מנהיגות חינוכית מודעת מגדר מפלסת דרך/ טל ברייר בן מוחה). אתייחס כאן לשני אלמנטים בלבד – השיח אודות המנהיגות והספרות.
מנהיגות השיח, הסביבה והדמויות הנלמדות
דמיינו לרגע את המוסד החינוכי האחרון בו ביקרתן/ם לאחרונה, בית ספר או גן. מיהן הדמויות שעיטרו את הקירות? מי האמנים שיצירותיהם נלמדו? מיהם האישים שציטוטים מיצירותיהם או מהגותם הופיעו על הקירות. משה רבינו, מרדכי היהודי ויהודה המכבי, נמצאים שם תמיד בחגים המותאמים, ביום העצמאות יתווספו אליהם גם ראש הממשלה המכהן, הרמטכ"ל והנשיא ולצידם ולעיתים גם בן גוריון והרצל. ביום-יום יעטרו את הקירות ציורים של ראובן רובין ופיקאסו וציטוטים מתוך שירי חיים נחמן ביאליק. היוצרים והמצביאים, המנהיגים ומובילי התרבות, הם שם מין שולט, מוצא אחיד… והם לא רק שם על הקירות אלא הם תמצית הלמידה. דמויותיהם ומנהיגותם נלמדת כמנהיגות יחידה. והילדות שלנו שנחשפות אליהם, מבינות היטב מי מנהיג את העולם ומי לא והילדים שלנו מבינים היטב מה תפקידם בעולם ומאילו תפקידים ראוי להם להימנע.
בגן יונה חוקרות וחוקרים מנהיגות בולטות
גננות מודעות מגדר שהכניסו למידה על דמויות מופת נוספות, כמו אסתר רוט-שחמורוב, רות ונעמי, שרה לוי-תנאי, מלאלה יוספזאי, מספרות על שינוי תפיסות והתנהגות שחלו אצל הילדות והילדים הרבה מעבר לגיוון ולעצם ההכרה בכך שיש מנהיגות נשית. אחרי למידה על הלן קלר ועל קרן ליבוביץ, אחת הילדות הגנה על חברתה, ילדה עם קשיים שפתיים בגן באומרה ש"כולנו שונים", חברותיה וחבריה המציאו שפת סימנים ייחודית לגן אחרי שלמדו איך הלן קלר השתמשה באצבעותיה לשם תחושת הגרוגרת והשפתיים של מי ששוחחה עימו. שרה ינאי הגננת סיפרה איך כשלמדו על חנה סנש שאל אחד הילדים: "האם היא פחדה?" – שאלה שמעולם לא נשאלה על דמויות מנהיגים גברים. הלמידה אודות מנהיגות נשים מאפשרת הרהור וערעור על המציאות החברתית והתובנות הקיימות בה ומאפשרת יצירה והזדהות מחודשת עם המושג מנהיגות ומשמעויותיו לכל ילדה וילד.
מה קורה בספרות?
ספרות הילדים ממשיכה לבנות את ההיעדר, את ההשתקה, את הדיכוטומיה בין המנהיגים למונהגות, בין הפעילים לסבילות, בין הסוביקטים לאוביקטיות בין מי שיכולה לפחד להתמך ובין מי שאסור לו להביע רגשות בוודאי לא של פחד וכל מה שנשאר לו הוא להדחיק או להביע בדרכים אחרות את רגשותיו – אלימות כבר אמרנו? ויש ספרים עם מסרים מגדריים אחרים, כמו: גוליה דונלסדון, זוג, כנרת זמורה ביתן; ג'ניפר פוסברי לא קוראים לי איזבלה, ספר לכל ; רוברט מאנצ', הנסיכה שלבשה שקית נייר, טל מאי ומשכל; קורנליה פונקה, הנסיכה האבירה, כנרת זמורה ביתן; אסטריד לינדגרן, בילבי, כנרת זמורה ביתן.
בספר הילדות והילדים החדש שכתבתי "לביאת", ענת הגננת מבקשת מילדות ומילדי הגן לבחור את החיה האהובה עליהם. רונה בוחרת – "אריה בת". ענת מחלקת ספרים לפי החיות הנבחרות. מסתבר שיש הרבה מאוד ספרים על אריות אבל קשה למצוא סיפור על לביאה. ענת ורונה לא מוותרות נחושות לייצר מציאות אחרת בגן ובכלל. נדמה לי שהתייחסותה של יעל ארד לספר לביאת ראויה להוות אמירה כללית ומסכמת בהקשרו של הכתוב כאן: "…הספר לביאת הוא עוד חלק בפאזל הגדול של שִוויוניוּת מִגדרית בסיסית שאנחנו בחברה הישראלית צריכים לשאוף אליה, ותרומתו תהיה בחינוך ילדות־בנות וילדים־בנים כאחד. תדע כל ילדה בישראל, שזכותה לשאוף להיות כל מה שרק תרצה ושביכולתה להגשים כל חלום שתעז לחלום, אם רק תהיה מוכנה ללכת את הדרך הנדרשת". יעל ארד.
לקריאה נוספת:
כשערב יום כיפור ויום הילדה הבינלאומי נפגשים
** הכותבת היא מייסדת מנהיגותה, מייסדת קבוצות הפייסבוק- ספרות שווה, מנהיגותה חינוך מודע מגדר ונבחרה בבחירת הקהל מקום ראשון לפרס נשים בחזית של סלונה בקטגורית חינוך וחברה