ממש בימים אלה, לפני שיא עונות החתונות, רבים מאיתנו מתקינים את לוח הפעילות. בחודשים הקרובים ננדוד בין גני האירועים והפארקים, לשמוח בשמחת כלות וחתנים, עם טובי חברינו או ילדיהם לצד בני הדודים שממזמן לא פגשנו או עם עמיתנו לעבודה. המראה של זוג צועד אל עבר החופה, עדין מרטיט לבבות של רבים. אף הציניקנים שבינינו יודו שלאהבה ולתקווה בדורנו יש מקום. כלה הצועדת בשמלה לבנה, היא לרבים עדיין אמירה שאנו עדיין מאמינים בעתיד ורצוננו הוא לעשותו טוב.
כמו בכל קיץ, גם הפעם נפגוש את הטרנדים החדשים בעולם החתונות. נגלה גימיקים ושאר פטנטים שינסו הזוגות דרכם להפוך את האירוע שלהם להכי-הכי. יהיו שישקיעו בבר סופר אקטיבי, אחרים במוזיקה יותר מקפיצה או במאסטר שף. אך יהיו כאלה שירצו לשים דגש על המהות ועל הערכים שהם מייצגים ומשקפים.
מספר החתונות האלטרנטיביות בישראל נמצא בעליה דרמטית בשנים האחרונות. יותר ויותר תמצאו לצד הזוג והוריו רב או רבה רפורמים, עורכי טקסים קונסרבטיביים, חילוניים וידוענים למיניהם. יהיו שיראו במעשי זה מחאה כנגד הממסד הרבני, ממנו רבים מהצעירים הליברלים בישראל סולדים. יהיו אחרים שיראו בכך עדות לחוסר שביעות הרצון שישראל איננה מגשימה את חזון מגילת העצמאות הכולל שאיפה לחופש דת ותרבות.
אך כמי שזכה ללוות אלפים לחופה כרב רפורמי, אני מאתר כאן תופעה מרתקת שאולי שורשיה בחוסר שביעות הרצון והכעס על הממסד אך בעיקרה היא חיפוש אחר קול יהודי, ערכי ומודרני.
דווקא הדור הישראלי, שחש מחוייב ליהדות אך נטוע היטב בהווית העולם, הוא זה שאומר לנו "יקירי, פספסתם משהו". אתם הוותיקים, הרבנים, לא המשכתם את המסע המופלא של היהדות אל הקידמה. דווקא היהדות שלנו, שהעניקה לפני שנים כה רבות זכויות לאשה באמצעות הכתובה (עוד הרבה לפני דתות ותרבויות אחרות), נשארה מאחור.
בעידן בו נשים פורצות קדימה, אל עולם המחפש שוויון ושיתוף, אישה לפני המסורת והכתובה ביום חתונתה נקנית. ישראל שידעה כבר ראשת ממשלה, שתי שרות חוץ ושתי נשיאות בית משפט עליון, עדיין איננה מקבלת חתימת אישה כעדה על כתובה. זאת אומרת, מי שיכלה לנתח בבוקר, או ללמד את ילדנו מדע ותורה, איננה שווה לגבר במעמד זה. מדוע בעידן החדש אשה איננה יכולה לקדש את הגבר? האם עדיין יש מי מהישראלים המודרנים שמאמין שקידושי האשה על ידי הגבר משמעם קניין? מדוע שלא ישמע קול האישה המקדשת קול האמא המברכת?
סקרים מראים שמעל 70 אחוז מהישראלים תומכים בהנהגת נישואים אזרחיים בישראל. מעל חצי מיליון ישראלים, המחשיבים עצמם כיהודים, הם מבחינת הרבנות פסולי חיתון. אך לא שם להערכתי טמונה המהפכה אותה תראו בגני האירועים. מהפכת ההתחדשות היהודית והטקסים השוויוניים הרבים שתראו, מקורם ברצון עז של יותר ויותר זוגות ישראלים, מודעים וערכיים, להעניק לטקס, אולי המשמעותי בחייהם תוכן ערכי, יהודי ושוויוני.
זוגות יודעים את אשר מסתירים מהם – שיהדות לכל אורך הדורות ידעה שינוי והתחדשות בתחום זה. משינוי מבנה המשפחה, המוכר לנו מימי התנ"ך ועד לתוספת הכתובה שבאה להגן בזמנו על האישה. במהלך הדורות נוספה הטבעת, נוספו ברכות, הופיע הרב ומה לא?
האם לא הגיע זמן חידוש גם בדורנו? רבני צוהר קלטו את המגמה וניסו בדרכים עוקפות להציע לזוגות, לצד שירות נח וחברמני, יותר גם פתרונות במסגרת שהיא הלכתית. כך רואים יותר ויותר כלות מעניקות טבעת מתחת לחופה לבני זוגן כשי או דורון, בעוד הרב לרוב כבר לא נמצא שם. אחרים יוותרו על קריאה פומבית של נוסח הכתובה, המסמל גם בחתונות צוהר קניין כהלכתו ויש שיסכימו שהכלה תאמר מילות אהבה ואולי אף חברה טובה תוסיף מילות עידוד משלה.
אך, אחרים ורבים לא יסתפקו בכך. יותר ויותר תשמעו בחתונות את המילים "הרי אתה מקודש לי". יותר ויותר תשמעו נוסחי כתובות, המספרות סיפור אהבה ובגרות אישית אך גם סיפור של יהדות ערכית שוויונית. תשמעו מחוייבות לחלום על בניין בית וחברה יהודית בעולם מטלטל ומאתגר. תשמעו את קולה של החתונה הרפורמית, זו המתאימה לכה הרבה זוגות בימינו, אלו הגאים ביהדותם, אך בזים לרבנות המלבה שנאה לאחר, לקהילה הגאה, הרואה באישה כיצור נחות.
איך יכולה אישה ישראלית מודרנית להינשא בטקס שאותו מנהל רב חרדי או אורתודוכסי שחתם ימים קודם על עצומה כנגד שירת נשים במעמד גברים, או כנגד אימוץ על ידי הורים גאים, כנגד שירות משותף בצה"ל או חבר במפלגה המדירה נשים מרשימתה או פועלת במרץ לבניין המקדש וחידוש הקרבת הקורבנות בימינו?
בשנים האחרונות, אנו עדים לאלפים שנשאו בחתונות רפורמיות בישראל. זוגות נמצאים בחיפוש אחר יהדות, שהיא לא קול העבר ורוצים להתקדם אל קול של התחדשות ותקווה – למציאות ישראלית חדשה.
אז שתשמעו בקיץ הקרוב את בת הדודה אומרת את מילות שיר השירים "שמני כחותם כל ליבך" ומיד לאחר מכן "הרי אתה מקודש לי", סביר להניח שהיא ובחיר ליבה הקדישו שעות, לא רק לעניין הבר האקטיבי, או הפפיון שנבחר לפאר את החתן, אלא הם הקדישו שעות ללימוד יהודי ולבחירה ערכית בטקס שהוא סביר להניח יהודי, רפורמי ושוויוני.
** הכותב, הרב מאיר אזרי, הוא ראש מרכזי דניאל ליהדות מתקדמת ומי שערך מאות חתונות בשנים האחרונות.