השבוע דפדפתי באלבום התמונות שלי ונזכרתי בתקופה שהייתי בצבא.
מאוד אהבתי את הצבא, הייתי קרבית, מדריכת חי"ר. אחר כך יצאתי לקצונה, הייתי מורעלת על הצבא. אכלתי, ישנתי, זרם לי בדם… צבא.הייתי אלופה במטווחים, אהבתי את מה שאני עושה והייתי מעולה בלעשות מניפולציות על חיילים, קצינים וגברים כדי להשיג את מה שאני רוצה. ולא חסרים גברים ביחידות כאלה.
יש פתגם שכל קוץ במדבר פרח, אז אני ממש לא קוץ, הייתי פרח יפהפה בין גברים חרמנים, והכל במסווה של אסרטיביות נשית.
אני בהחלט משתמשת ביופי שלי כדי להשיג דברים. גברים לא יכולים להגיד לי "לא" מבט אחד קטן בי וכבר הם היו נמסים. במבטים שלהם ראיתי איך הם חרמנים עלי ואם איזה קצין היה מנסה לעשות עלי דאווינים הייתי פותחת עליו כזה פה שזה היה משתיק אותו. הוא היה אומר לעצמו, אם היא נושכת ככה בחיי הצבא היומיומיים, בטח במיטה היא לביאה, שורטת, חייתית, בטח היא זיון מעולה.
לא היה לי אכפת להיות אובייקט מיני, לא היה אכפת לי שידמיינו מה שרוצים ושיזילו עלי ריר. אבל היה לי כלל אחד מאוד ברור – אני לא ניתנת להשגה, אין אף גבר בצבא שיוכל להשכיב אותי.
אפשר לדבר איתי גסויות, אפשר לצחוק איתי על כל דבר אבל אף אחד לא נוגע בי.
השילוב הזה של סחבקית ובלתי נגישה, בחורה יפה אך קשוחה ואסרטיבית, נשית בסביבה גברית היה מורכב לגברים רבים, אך הכלל המאוד ברור שלי שמר עלי לכל אורך הדרך. אם מישהו העז לגעת בי הוא קבל סטירה. אמיתית, לא בכאילו. ממש החטפתי מכות וזה העלה את המניות שלי בעיני המין הגברי בבסיס.
שירתתי בדרום, בבסיס שרובו אבק. נכון שזו לא סביבה שמעודדת טיפוח נשי, אך בכל זאת השתדלתי. תמיד איפרתי את עיני כך שכאשר התבוננתי בגבר מבעד למצחיית הכובע הצבאי שלי הוא ראה עיניים יפות ומהפנטות, המישירות מבט חצוף ונועז. את התלתלים הארוכים שלי הקפדתי לאסוף בצורה מסודרת בקוקו נמוך כשהייתי עם כובע, או בקוקו גבוה, כמו נערה, כשהייתי בלי כובע.
תמיד בחרתי מדי ב' שיחמיאו למידותיי הצנומות והקפדתי שהכפתורים בחולצה לא יהיו סגורים עד למעלה כדי שהחולצה הצבאית שמתחת תבלוט ותסגיר את החזה המפואר שלי, ותמיד, אבל תמיד, הקפדתי להריח טוב, שהבושם שלי יסגיר את נוכחותי לכל עבר (או איבר). ועוד פריט חובה שמושך גברים כמו מגנט, רובה M16 קצר, צמוד בהצלב כל הזמן ומדגיש היטב את הקו בין הציצי. כשסביבך גברים מזיעים, רעבים, רחוקים מהבית, רחוקים מהאשה (כשמדובר במילואימניקים), חרמנים – הבושם שלי היה כמו משב רוח מרענן במיוחד.
הקפדתי גם על תכשיטים עדינים עד כמה שהצבא איפשר. תליון שרשרת, עגילים צמודים נוצצים, טבעות יפות וקרם ידיים ריחני. בקיצור, אשה נשית על רקע גברים רבים ומחוספסים.
איך אני נראית? גובה 160, 50 קילו. חטובה. חזה גדול יחסית לגוף שלי, רגליים חטובות, תלתלים חומים עד המותנים, עיניים חומות, שיניים ישרות וצחורות, שכל חריף, מבט יוקד.
וחוק אחד "אני לא שוכבת עם אף אחד מהצבא".
אני אוהבת להוציא להם את העיניים אבל שלא יגעו בי. כמו נרות חנוכה "אין להשתמש בהם אלא לראותם בלבד”. וזה תמיד עבד לי.
עד שהגיע קצין חדש לבסיס. אריאל. שמו יצא למרחוק עוד לפני שהגיע לבסיס. היו שמועות שהוא משרת ביחידה סודית שאי אפשר לדבר עליה. שהוא קבל את אות הרמטכ"ל, שהוא קצין מצטיין. והיו שמועות שהוא חתיך.
ביטלתי את כל השמועות האלה. עוד אחד שבטח עף על עצמו, שחצן, חושב שהשמש זורחת לו מהתחת מרוב התלהבות. אני לא מתרשמת משטויות כאלה, אף אחד לא מזיז לי בצורה כזאת ששווה לי להתרגש ממנו כמו הפקידות שמתלהבות מכל אחד. אני עסוקה מדי בשביל לבזבז את זמני במחשבות סרק על קצין שאמור להגיע.
שטויות.
ישבתי במשרד שלי כדי להכין מצגת מפקד הבסיס. הייתי כל כך מרוכזת שלא שמתי לב שנכנס מישהו למשרד שלי.
"שלום" קול סמכותי ונמוך הקפיץ אותי ממקומי.
נבהלתי והתעצבנתי, מי החצוף שמעז להפריע לי ולא דופק בדלת. אצלי יודעים שדופקים בדלת ומבקשים רשות להיכנס גם כשהדלת פתוחה. תכננתי לפתוח פה על החצוף החדש, הסתובבתי לראות מי זה ונעתקה נשימתי.
לפניי עמד גבר הורס, לגמרי הורס. לא יכולתי להגיד מילה, נשמתי עמוק שוב ושוב. הוא הרים גבה אחת. ׳זה בטח אריאל׳, חשבתי לעצמי.
מיד שבו אלי עשתונותיי. "מי אתה"? שאלתי אותו בטון צונן וחד.
“אריאל. אני חדש פה ובאתי להכיר את החבר'ה".
"נעים מאוד אני שירלי, ועכשיו ברשותך אני עסוקה”, ניסיתי לשחק אותה קשוחה.
וואו, הוא באמת מרשים – גבוה, בלונדיני, עיניים כחולות עמוקות, נראה בוגר אך עם זאת נראה שובב, שיער מסורק הצידה. והוא מקרין משהו שונה, איכותי, בטוח בעצמו. בטח הוא משכיב את כל הבנות, מאלה שהולך להם בקלות. מבט ורבע ובנות נמסות ממנו. עומדות בתור בשביל לשכב איתו. חצוף שכמוהו, מי הוא בכלל? עומד כאן עם בטחון עצמי מופרז וחושב שאני צריכה לרקוד לפי החליל שלו? הרגשתי איך אני מתעצבנת מבפנים.
"טוב, להתראות כשתהיי פנויה" אמר וקרץ לי ולאחר דקה סובב את הגב והלך לו לדרכו.
וואו, מה אני עושה עם החתיך הזה? עד עכשיו שמרתי בקנאות שאף גבר לא מתקרב אליי ופתאום אני מרגישה חולשה אליו.
בגלל שהוא הטריף אותי השתדלתי להימנע ממנו עד כמה שיכולתי. השתדלתי לא להיות בסביבה שלו אף פעם וזה היה לי די קל. ניסיתי לא להתקל בו כדי לא ליצור סיטואציות בהן ירכלו עלינו החצופים בבסיס.
הצלחתי להחזיק מעמד עד לאותו תרגיל בבאלי"ש.
היה תרגיל לא קל. הכנות ארוכות של חודשים. עבודה אל תוך הלילה או השעות הקטנות של הבוקר, תלוי איך מסתכלים על זה.ֿ
ישיבות, דיונים, קבוצת פקודות, ויכוחים, מפקדים שכל חמש דקות משנים את דעתם ואז מתווה התרגיל משתנה…
התרגיל עצמו היה מעייף, תורנויות אינסופיות, נסיעות בג'יפים, אחריות, כל דקה צץ עניין אחר, לפתור מלא בעיות, חיילים, קצינים, מילואימניקים. תלונות והכל החום היוקד של הקיץ כשהכל מלא אבק.
לאחר יום קשה במיוחד התיישבתי לי מחוץ לאוהל המפקדה וניסיתי להירגע קצת, לשבת לבדי בשקט. השתקתי את הנייד הצבאי, התיישבתי על ארגז תחמושת ונשענתי על הג'יפ המאובק. הייתי כל כך זקוקה לשקט.
יד נעימה נגעה קלות בכתפי והגישה לי כוס קפה מהביל. כל כך הייתי צריכה את הקפה הזה, התבוננתי למי מחוברת היד הזאת וראיתי את אריאל. הייתי כל כך עייפה שלא היה לי כוח להתחיל לשחק איתו משחקים ולנסות לנפנף אותו ממני. חייכתי אליו ואמרתי "תודה".
"אני רואה שאת עובדת סביב השעון, אולי תנוחי קצת"? אמר.
חייכתי אליו שוב, חיוך אמיתי, כן, עייף, חף מכל מניירות ומכל מנגנון הגנה.
"את כל כך יפה כשאת לא מתנשאת או תוקפנית, את חושבת שאני לא שם לב איך את מנפנפת אותי ממך ומנסה להתחמק מכל קשר איתי"?
עצמתי את עיניי, ראשי נשען על דלת הג'יפ.
"אתה צודק עניתי לו, אהיה גועלית אליך בפעם אחרת, עכשיו אני פשוט עייפה ובכנות, אין לי כוח כרגע למשחקים".
"אני חושב שאת צריכה מסאג'" לחש באוזני.
"אתה לא יודע כמה אתה צודק, כל הגוף כואב לי מהישיבה הממושכת, הנסיעה בג'יפ בשטח הסלעי הזה ושעות העבודה המטורפות. מה לא הייתי נותנת עכשיו בשביל מסאג' טוב".
"אני חושב שאני יכול לעזור לך בזה" ציין בחיוך.
פקחתי את עיני. "איך"? שאלתי.
"אני מציע לך לסמוך עלי, אני מעולה במסאג'ים, רק קצת אעסה אותך בכתפיים שלך שבטח תפוסות ובעורף שלך שבטח מכווץ". הוא הסיר ממני את הנשק ושם לידי. "יהיה נחמד אם תורידי את החולצה הצבאית ותישארי עם חולצת הטריקו ממתחת" אמר.
זה בדיוק מה שעשיתי. בעייפות ובאיטיות התרתי כפתור אחר כפתור, פשטתי את חולצתי, נתתי לו אותה והוא פרס אותה על גג הג'יפ לא לפני שרחרח את הבושם שהקפדתי להתיז עלי ודבק בחולצה.
הוא לקח ארגז תחמושת ריק שהיה מונח בקרבת מקום והתיישב מאחורי. "עכשיו תעצמי את העיניים, תירגעי ותרפי".
זה בדיוק מה שעשיתי.
בתנועות עדינות אך חזקות אריאל עיסה את כתפיי הדואבות, את עורפי הכואב, את שכמותיי המכווצות ואת הגב התחתון שלי ששרף ממאמץ. זה היה כל כך נעים. לא רציתי שיפסיק. לאט לאט שלח את ידיו מתחת לחולצתי ועיסה את גבי התחתון, את המותניים. המגע שלו היה נפלא. רך. מרגיע. גברי. הוא טיפס במעלה גבי והתיר את קרס החזיה שלי, תחושת שחרור אדירה הציפה אותי. השדיים שלי שהיו חנוטים בחזיה השתחררו והתעגלו להם בכיף עם החזיה הרופפת. והוא המשיך ללטף את גבי לכל אורכו ואני נמסתי.
"בואי, תישעני עלי" הציע. נשענתי לאחור על ברכיו, הנחתי את ראשי על ירכיו. ידיו עיסו את כתפיי, ליטפו את המחשוף וגלשו במורד החזה שלי. ידיו חפנו את השדיים המלאים שלי, עיסו אותן בעדינות, ליטפו את הבטן התחתונה וזה היה לי מאוד מאוד נעים. בלי לשים לב בקעו מגרוני קולות הנאה וגרגור. שקעתי לתוך המגע שלו ואיפשרתי לו לגעת ולעסות אותי. הוא ליטף את הבטן התחתונה שלי. פרם את האבזם של החגורה בצבאית ואת הכפתורים במכנסיים הצבאיים. לא היה לי אכפת מה שהוא עושה. להיפך, רציתי שיעשה, שיגע.
הרגשתי איך אני מתעוררת, נרטבת, מתרגשת, רציתי שיגע כבר בכוס שלי, שבער מתשוקה. הוא נישק את אוזניי, את צווארי, לחש לי כמה אני חושנית ונשית. הרגיע אותי שהוא יעשה לי טוב, שארפה את הגוף, שארגע. זה מה שעשיתי. אצבעותיו ליטפו את האזור מתחת לקו התחתונים, את שערות הערווה.
"פסקי את רגלייך, יהיה לך נעים".
זה מה שעשיתי, פיסקתי את רגליי, הוא דחף את ידו למטה לכיוון הדגדגן.
"כמה שאת רטובה." זה היה מאוד נעים.
בתנועות עגולות ועדינות הוא נגע בדגדגן שלי ובשתי אצבעות נוספות שיחק עם פתח הנרתיק שלי. הוא עשה את התנועות האלה בו זמנית וזה היה כל כך מדהים.
הנשימה שלי נהייתה יותר מהירה ועמוקה. כיוונתי את ידו באמצעות ידי והמחשתי לו את הקצב שאני רוצה שיאונן לי, מה מידת החוזק שאני אוהבת. הידיים שלי ושלו דיברו. שלו נוגעות בי ושלי נוגעות בשלו ומכתיבות את הקצב והעוצמה. מסאג' בארבע ידיים לאיזור נשי וסקסי.
בעוד עיניי עצומות ובעודי נשענת אל חזהו הרחב. בעוד ידיו מגרות את הדגדגן שלי וחודרות לנרתיק הגעתי לאורגזמה מדהימה, חזקה, ארוכה, קולנית, סוחפת, רכה, מערפלת חושים. הוא נישק את לחיי, מצחי, סנטרי וכל סנטימטר בפניי.
"תודה שאיפשרת לי לענג אותך, אני לא רוצה שום דבר בתמורה, רק את הזכות לענג אותך שוב מתי שתירצי.”
חלום.