יציאת המצרים של שירן, יו"ר התנועה לזכויות מאומצים

אמי ילדה אותי ומסרה אותי לאימוץ. יציאת מצרים שלי מתקיימת בכל פעם מחדש כשמאומצ/ת מצליח/ה לסגור מעגל למרות החושך שעדין שורה בארץ בנושא זכויות מאומצים

שירן בן דוד עוזרי

ה"כוכב הראשי בסיפור" יציאת מצרים משה רבנו הוא למעשה המאומץ הראשון בהיסטוריה. לפי ההגדה משה נמסר לאימוץ היות והוריו רצו לתת לו הזדמנות להינצל מגורל אכזר של המתה במי היאור. לי הורי הסבירו שנמסרתי לאימוץ, כי האישה שילדה אותי רצתה עבורי גורל טוב יותר משיכלה לתת לי.

לימים התברר לי שנמסרתי לאימוץ בכדי לא לפגוע בתדמיתה כבחורה טובה מבית טוב! השנה היתה 1979 וללדת מחוץ לנישואין לא היה מקובל, אז היא הסתירה את ההיריון מכולם, ילדה אותי מסרה והמשיכה בחייה שלה ואני התחלתי את שלי בגיל אפס לבדי.

ביום השישי לבריאתי, קיבלתי הורים. ידעתי כבר בגיל שלוש שאני מאומצת, בדיוק כמו הילדה בסיפור שסופר לי לפני השינה. כשהתחלתי לשאול שאלות הורי הסבירו לי שבגיל שמונה-עשרה אוכל "לפתוח את תיק האימוץ" ולקבל תשובות ושהם תומכים בכך.

בגיל שמונה-עשרה כשהגעתי "לפתוח את התיק שלי", התברר לי שהוא בכלל לא שלי הוא של המדינה (שבנושא אימוץ היא די מקבילה למצרים בימי מכת החושך) והוא נשלט על ידי גוף שקוראים לו "השירות למען הילד" (שיש בו מן האטימות והנוקשות של פרעה).

אז בלית ברירה שיתפתי פעולה עם ההליך שהם קבעו והתחלתי להסביר בנימוס מדוע אני רוצה לדעת למה נמסרתי לאימוץ? האם יש לי אחים? מה העדה? ומי היא האישה שילדה אותי? למרות שהמדינה דאגה לי להורים חדשים.

בפגישה השנייה כבר עברתי לשלב סיפור האימוץ הכללי ובסופה השאלה "האם תרצי שנפנה לס' ונשאל אותה האם היא מעוניינת להיפגש איתך?" -עניתי בחיוב. כעבור כחודש פקידת הסעד הודיעה לי שס' מסכימה לפגוש אותי. הנסיעה באוטובוס למפגש נמשכה נצח ואז כל מה שדמיינתי שנים שיקרה, לא קרה! היא לא חיבקה, היא לא רצתה לדעת עלי דבר ובטח שלא לשמור איתי על קשר. היא לא רצתה לספר לי מי האב בקיצור ב"שפת העם"- עשתה לי טובה שהגיעה ורק חיכתה שהמפגש יסתיים.

המפגש הסתיים והאמונה הנאיבית שס' כל כך אהבה אותי עד שהייתה מוכנה לוותר עלי בכדי להעניק לי חיים טובים יותר הסתיימה גם כן.

שנתיים לקח לי לעבד את המפגש הזה ואז נזכרתי של"טנגו" וללידת ילדים צריך שניים. שכנעתי את עצמי שאם היא סוג של פרעה עבורי, אז האב חייב להיות מהסוג של בת פרעה וכאן החלה יציאת מצרים שלי שארכה כעשור שנים.

התחלתי ללמוד "אימוץ" חיפשתי עוד מאומצים להתייעץ איתם? ישבתי ימים בספריות וקראתי מאמרים, הלכתי להרצאות, נכנסתי לפורומים של מאומצים והתחלתי להשתתף ולארגן מפגשי מאומצים. כבר מההתחלה הבנתי שמצבי זהה למרבית המאומצים בארץ ושיש מאומצים רבים שהאם הביולוגית אפילו סירבה להיפגש איתם והם נותרו חסרי שורשים לחלוטין ואף ללא מידע רפואי מציל חיים.

שותפות הגורל והרשתות החברתיות עשו את שלהן ומאומצים החלו לעזור למאומצים. צברנו ידע וניסיון כיצד להיות יכולים למצב שהמדינה כפתה עלינו. לאורך השנים זכיתי לקחת חלק בסגירת מעגלים רבים של מאומצים עם הוריהם הביולוגים, אשר ניצחו את הבושה והסודות. זכיתי לראות הורים ביולוגים שהשכילו מלכתחילה לא להתבייש ולהסתיר את מסירת ילדם לאימוץ, אלא להפך חיכו להם.

בגיל שלושים ושלוש בזכות "מלאכים" טובים מצאתי גם אני את האב הביולוגי, אבל כמו משה זכיתי לראותו רק מרחוק. הוא גם התבייש בקיומי ורצה שהשאר "סוד" מאחיי ויתר סביבתו.

יציאת מצרים שלי עודנה מתקיימת בכל פעם מחדש כשמאומצ/ת מצליחים לסגור מעגל למרות החושך שעדין שורה בארץ בנושא זכויות מאומצים.

.

** הכותבת היא משתתפת בתכנית 120 של מכון שחרית ויו"ר התנועה לזכויות מאומצים

שירן בן דוד עוזרי
יו"ר התנועה לזכויות מאומצים, מתגוררת בבאר יעקב. בעשור האחרון עיקר פעילותה הפוליטית/חברתית התרכזה בקידום מאבק למען זכויות מאומצים בכלל ומאומצים בוגרים בפרט במטרה להביא לתיקון חוק האימוץ באופן שיקנה לציבור זה זכויות אדם בסיסיות כגון: מידע רפואי גנטי והזכות לזהות. במקביל פעלה לגיבוש קהילת האימוץ כולה לקבוצה מגובשת במטרה לייצר שיח ציבורי בסוגיות הרלוונטיות לקהילת האימוץ וזאת תוך מאבק מתמיד במגבלות הקבועות בסעיף 34 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א- 1981, החלות על קהילת האימוץ מלפרסם ברבים את זהותם בעניין זה