"ידע סרבן הגט כי בית הכלא אינו בית הבראה"

סרבני גט הנתונים במאסר מחזיקים בידם את המפתח לכלאם ויכולים להשתחרר אם יסכימו לשחרר את נשותיהם שאת חירותן הם רומסים. הגיע הזמן להחמיר את הסנקציות המוטלות עליהם

באמירה זו קרא הדיין הרב דייכובסקי למחוקק לסייע לבית הדין להחמיר את הסנקציות המוטלות על סרבני גט הנתונים במאסר. קריאתו זו נענתה בשבוע שעבר כאשר הכנסת העבירה תיקון חוק המחמיר סנקציות אלה ביוזמת תנועת אמונה וח"כ שולי מועלם.

לצורך מאבק בסרבני הגט העמיד המחוקק לרשות בתי הדין הרבניים "ארגז כלים" בדמות סנקציות הקבועות בחוק אותם רשאי בית הדין להטיל לצורך אכיפת פסק הדין לגירושין ומתן הגט. כלומר, אם בית הדין קבע בפסק דין שאיש ייתן גט לאשתו ופסק הדין לא קוים והגט לא ניתן, רשאי בית הדין לבחור מבין אותו ארגז כלים את הכלים, הסנקציות, שיהיו לדעתו האפקטיביים ביותר כלפי אותו סרבן לשם הפעלת לחץ לקיום פסק הדין ומתן הגט. בין אפיקי הפעולה העומדים לרשות בתי הדין, כדוגמת עיכוב יציאה מהארץ, ביטול רישיון הנהיגה, החזקת חשבון בנק וכדו', נחשב צו המאסר בכפייה לקיצוני מבין הסנקציות. אולם לצערנו, ישנם סרבני גט, שגם בין כתלי בית הכלא מעזים לדרוש הטבה בתנאיהם או לאמץ תנאים שייטיבו עימם במהלך תקופת מאסרם כדוגמת השתתפות במסגרות לימודיות שונות הקיימות בבתי המאסר, קבלת אוכל כשר למהדרין או שהייה באגף שומרי המצוות, שנחשב אגף נעים ונוח יותר מאחרים.

בית הדין הרבני הגדול הביע לא פעם את התנגדותו להטבות אלה וקבע כי אין כל הצדקה לשהייתם של סרבני גט (גם דתיים) באגף שומרי המצוות שבבתי המאסר וכן כי אין לטרוח בעבור סרבן גט בהכנת אוכל בכשרות מהודרת זאת בשעה שאינו מקיים את חובתו ההלכתית הבסיסית במתן גט לאשתו. כמו כן קבע בית הדין כי יש לאסור על סרבן גט להשתתף בכל מסגרת לימודית הנמצאת בבית המאסר ואף ניתן למנוע מסרבנים השוהים בבידוד אפשרות אחזקת חומרי קריאה וכתיבה או שימוש באמצעי תקשורת מכל סוג ובכך למנוע מהם להקשות את עורפם במתן הגט.

תנועת "אמונה" גיבשה את קריאתו של בית הדין הרבני למחוקק לכדי הצעת חוק שהוגשה ע"י ח"כ שולי מועלם, ולשמחתנו, כאמור, סנקציות אלה נכנסו אתמול לספר החוקים של מדינת ישראל.

ח"כ שולי מועלם ועו"ד ציפורת שימל

אל לנו להתבלבל. אין המדובר באסירים המרצים את עונשם בכלא בגין מעשיהם, אלא סרבנים המצויים במאסר כחלק מהלחץ המופעל עליהם למתן הגט, וכפי שהיטיב להגדיר זאת בית המשפט העליון "מפתחות הכלא בידו" וברגע שיסכים לתת גט לאשתו, ישוחרר לחופשי ויוסרו כל הסנקציות שהוטלו עליו. לכן, אין מקום לדון כלל בהגבלת חרותם שכן כאמור המפתח לחרותם בידם.

אין ספק כי סרבני הגט הנתונים במאסר הם הגרעין הקשה של סרבני הגט . ועל כן הסנקציות המוחלות עליהם צריכות להיות כאלה שייצרו באופן תמידי את בית המאסר כמקום שאיננו נוח עבורם. ידוע לנו על סרבנים השוהים באגף שומרי המצוות ונהנים משיעורים, מאוכל ברמת כשרות מהודרת ומקשר טלפוני עם סביבתם כל זאת כשנשותיהם מצויות במאסר. לא מאסר תחת סורג ובריח אלא מאסר של חיי הנישואין. הן כבולות ללא יכולת להמשיך בחייהן, להינשא בשנית, ללדת ילדים מבלי שאלה ייחשבו כממזרים ופסולי חיתון. זכותן הבסיסית ביותר של נשים אלו לחרות –נרמסת.

.

** הכותבת היא היועצת המשפטית של תנועת "אמונה"