הרגע בו חלום ההורות הופך למציאות

המאבק להורות יכול להיות קשה ומלא אתגרים עבור נשים רבות והטור השני הנושא, מאת מורן-הילה מדמוני מספר על הניצחון ועל הבחירה לסייע לאחרים המבקשים להרות

מאת: מורן-הילה מדמוני

לטור הראשון לחצו כאן

רגע לאחר שנפלו עלינו השמיים, אל מול הייאוש הראשוני שאחז בי, חשתי כוח עצום מתפרץ אל נפשי וגופי, שקפאו לרגע מהישמע הבשורה כי הסיכוי להיות אימא קלוש. אני זוכרת את היום הזה כאילו היה היום ממש, חוויה מטלטלת ומאידך שמימית.

חזרנו לביתנו הריק מצחוק ילדים והקירות זעקו את כאבנו העז. בכל לילה בחצות, לאחר שהאיש שלי נרדם, הייתי נעמדת מול חלון המזווה, פותחת אותו לרווחה ומשוחחת עם הבורא. הרגשתי שהוא קשוב לדבריי בזמן הזה. "שעה של אושר" קראתי לו. כך כל לילה הייתי מביטה אל הירח ונושאת תפילה חרישית: "אני אהיה אימא". יכולתי לדמיין את ילדי קורא אליי בקול עדין, יכולתי לדמיין אותו יונק משדיי שליו ונינוח.

התפילה הלילית  גרמה לי להאמין שבקרוב  אצליח להגשים את מהותי ואהפוך לאימא.

חודש חלף מפגישתנו עם הרב משה שלזינגר מעמותת פרי חיים, ניצלנו את הזמן כדי לבצע את כל הבדיקות הנוספות אליהן הוא שלח אותנו, והמתנו במתח למפגש הבא אתו.

הימים היו מלאים בתהפוכות רגשיות. חיפשתי מישהי שתקשיב והתקשרתי  לחברה שילדה לא מכבר,  עוד היא משוחחת איתי וברקע אני שומעת אותה רוטנת על בנה. באותו רגע ניתקתי את השיחה ופרצתי בבכי.

הבנתי שאני חייבת לקום ולבחור בנתיב שיוביל אותי לעבר הגשמת חלום האימהות. "לא עוד!" אמרתי לעצמי, "די עם הרחמים העצמיים. צאי לדרך, אני כאן בשבילי ועבור האיש שלצדי. אני מנהלת את הכאב ולא ההפך."

כחיילת היוצאת לשדה הקרב להביא חיים, צעדתי בצעדים מדודים. בחרתי לחיות ולהמשיך במאבק, בחרתי ליהנות מהדרך ולא רק להגיע למטרה. קרן האור שחדרה לחיינו ברגע  המפגש עם הרב, לא הפסיקה להאיר. הרב משה שלזינגר שלח אותנו אל רופא המשפחה שלנו, כדי  שנבצע בדיקות מיוחדות, והתבקשנו לשלוח אליו בפקס את התוצאות. הרב גם ביקש  שנגיע אליו שוב בעוד שבועיים, כדי שיוכל להציע לנו כיוונים נוספים  להמשך הדרך.

מורן הילה מדמוני צילום אלבום פרטי

הימים והלילות שחלפו עד למפגש השני עם הרב משה שלזינגר, מילאו אותנו ברגשות מעורבים – בין צחוק לבכי, בין תקווה לייאוש. ובתוך כך, זכרנו בקשתו מאתנו, לנסות להיות בשמחה תמיד.

היום המיוחל הגיע אני זוכרת זאת כאילו היה הרגע ממש. הגענו מרוגשים עם חיוך נסוך על פנינו למשכנו אשר בירושלים והמראה המלבב חזר על עצמו. נכנסנו לבית הרב שם המתין לנו עוזרו האדיב וכמו בפעם הקודמת, שולחן מלא כל טוב. מיד הגיע תורנו (התורות נקבעים רחוקים מזוגות אחרים על מנת שלא יפגשו איש את רעהו על מנת לשמור על דיסקרטיות מוחלטת).

נכנסו לחדרו, התיישבנו ושאלתו הראשונה הייתה לו: "האם הכנתם את שעורי הבית?". צחוק התפרץ מאתנו. הרב חייך ואמר אתם תלמידים מצטיינים וכך גם תהיו כהורים. תוצאות הבדיקות שעברנו המתינו על שולחנו של הרב. הוא עיין בהן הנהן ואמר: "טוב תיראו ישנה בעיה," ישבנו דוממים ממתינים למוצא פיו, "אך אל דאגה יש גם פתרון!".

את הרגע הזה אנצור בליבי כל חיי ההבנה כי יש פתרון, השכיחה את המילה בעיה.

"אני שולח אתכם לפרופ' יהושוע דור, מחלוצי הפוריות בארץ ומומחה בפריון הגבר, הוא יוכל לענות לצרכיכם. אישית אתקשר אליו ואתאם לכם תור אצלו לעוד מספר ימים." אמר הרב.

כשהגענו כעבור מספר ימים לפגישה עם הפרופ', התקשר אלינו דקות ספרות לפניה, הרב לוודא שהגענו אליו. כשנכנסנו, קיבל אותנו הפרופ' דור במאור פנים, גם הוא שוחח עם הרב שלזינגר, והיה מיודע בפרטי המקרה שלנו. תחת כנפי החסות שפרש עלינו הרב שלזינגר, הרגשנו שאב מלווה את צעדינו. יחד עם הפרופ' היה בחדר רופא נוסף, שעבר על הטפסים שהגשנו לו, מיין אותם והגיש לפרופ' רק את מה שהיה רלוונטי לפגישה.

לאחר מספר דקות של עיון בהן, הודיע לנו פרופ' דור חגיגית, שפיענוח הבדיקות שבוצעו קובע מפורשות שהרופא שקבע שלא נוכל ללדת, פענח בצורה שגויה את מצבינו. אי אפשר לתאר את ההקלה ששטפה אותנו. ההבנה שקיבלנו גזר דין שלמזלנו לא הסכמנו לקבל והמשכנו לחפש תשובה. פרופ' דור אמר לנו מפורשות, שניתן לזרז את הכניסה להיריון, אבל שסביר להניח שאפילו נצליח עם הזמן להיכנס להיריון לבד.

כבר באותו היום נשלחנו אל חדר האחיות, כדי לקבל תכנית טיפולית לכניסה להיריון. באותו היום, התקווה חזרה אלינו.

** הכותבת היא מורן-הילה מדמוני, מלוות מעוכבי הורות