לילה, שקט, כל הילדים כבר ישנים, אבל מאחד החדרים בביתכן עולים קולות מטרידים: התינוק שהשכבתן לישון כשהוא בריא נאנח, ספק מחרחר, ספק מצפצף, הנשימה קשה עליו, והלב שלכן שוקע בבהלה.
רגע, לפני שאתן מזעיקות רופא או ממהרות לחדר מיון, בואו נעשה קצת סדר וננסה להבין מה קורה שם, בדרכי הנשימה של תינוקות, פעוטות וילדים.
כשהנשימה רועשת
"זיהומים והפרעות בדרכי הנשימה מאד שכיחים בקרב תינוקות וילדים. תינוק רגיל לא אמור לחרחר בשנתו, הוא צריך לנשום בצורה שקטה ורגועה, שלא נשמעת בשאר חדרי הבית. ולמרות זאת, ישנם תינוקות רבים ובריאים שסובלים מקנה "רך". זו תופעה שגורמת להם לנשום קצת יותר ברעש מתינוק עם קנה נשימה רגיל. זה קורה בדרך כלל בחודשים הראשונים לחיים, עד שהסחוס של קנה הנשימה הולך ומתחזק והחרחור נעלם, בסביבות גיל שנה", מדגיש פרופ' יעקב קוינט, מנהל תחום רפואת ילדים, בחטיבת הבריאות של מכבי שירותי בריאות.
בנוסף, עד גיל 3 חודשים רוב התינוקות לא מסוגלים לנשום דרך הפה כשהאף סתום. ולכן כל נזלת גורמת לקושי בנשימה. פרופ' קוינט: "כתוצאה מכך השינה לא שקטה, התינוק עלול להתעורר לעתים קרובות, יהיה לו קשה לינוק או לשתות מבקבוק והנשימה שלו תלווה בחרחורים ובקולות. אחרי גיל 3 חודשים תינוקות מסוגלים לפתוח את הפה וההתמודדות שלהם עם אף סתום פשוטה יותר".
חייבים לראות רופא?
כן. כשמדובר בתינוקות עד גיל 3 חודשים לא לוקחים סיכון. "זהו גיל קריטי משום שמצבו של התינוק עלול להתדרדר במהירות", מדגיש פרופ' קוינט.
זה מסוכן?
ממש לא, מדובר בחרחורים שמקורם באף הסתום ולא חלילה בגלל זיהום חמור יותר בריאות, למשל. במיוחד אם יש סימנים מעודדים כגון תיאבון טוב, התינוק מגיב לסביבה, אין לו חום, היציאות תקינות והוא אינו מקיא.
מה אפשר לעשות כדי להקל?
להזליף טיפות של מי מלח. מיותר לנסות לשאוב את הנזלת מאפו של התינוק, כי השאיבה היא שטחית בלבד, וההפרשות עמוקות מדי בכדי להוציאן. כאמור, לתינוקות מעל גיל 3 חודשים קל יותר להתגבר על המצב משום שהם מסוגלים לנשום דרך הפה.
כשמשתעלים
אם נוסף על הנזלת הילד גם משתעל, ייתכן שמדובר בדלקת גרון נגיפית או חיידקית. "הסימנים לכך הם שיעול טורדני, בדרך כלל", מדגיש פרופ' קוינט.
כשהשיעול הוא "נבחני", כנראה שהזיהום נמצא על מיתרי הקול. "צריך להבדיל בין שיעול נבחני ובין סטרידור, שכולל שיעול נבחני ביחד עם נשימה נבחנית, וחרחור בשאיפת האוויר. זה כבר מצב חמור יותר של דלקת במיתרי הקול, שגורמת לבצקת ונפיחות בהם", מסביר פרופ' קוינט.
חייבים לראות רופא?
בכל אחד מהמצבים שהוזכרו כדאי לגשת למרפאה כדי לבדוק מה חומרת הזיהום והאם יש צורך בטיפול תרופתי. במקרה של דלקת גרון, הרופא ידע להבדיל אם היא נגיפית או חיידקית.
במקרה של סטרידור כדי למנוע החמרה של השיעול הנבחני לעתים הרופא ימליץ על טיפול בקורטיזון כדי להפחית את הבצקת והנפיחות, או להגיע לחדר מיון כדי לקבל חמצן. "זאת במטרה למנוע קוצר נשימה שעלול להיות מסוכן", מסביר פרופ' קוינט, ומרגיע: "רוב הילדים לא מגיעים למצב הזה.
"בשני המצבים אם החום גבוה, זה דורש התייחסות מהירה כי כנראה שהזיהום הוא חיידקי ויש לשקול מתן אנטיביוטיקה".
זה מסוכן?
ברוב המקרים, לא.
מה עוד אפשר לעשות?
כשהגרון כואב, אין צורך בטיפול כלשהו, מלבד משקה חמים שיקל על אי הנוחות. "מותר וכדאי לקחת את הילד על הידיים, כי כשהוא שוכב וישן רפלקס השיעול והבליעה אינם פעילים וההפרשות מצטברות ומפריעות לו לנשום".
כשיש חשד לשיעול נבחני כדאי לקרר את מיתרי הקול, כדי שנפיחות תתכווץ ותפחת. איך עושים זאת? "פותחים את הפריזר ומניחים לילד לנשום את אדי הקור", ממליץ פרופ' קוינט. אפשר גם לצאת למרפסת או לפתוח חלון.
כשחרחורים וצפצופים מקשים על הנשימה
כשהדלקת נמצאת בדרכי הנשימה התחתונות, בצינורות האוויר – הסמפונות – שמובילים אוויר לריאות, או חלילה בבועיות הריאות עצמן, המצב קצת יותר מסובך. תסמונת התינוק המצפצף או ברונכיט הינם שני שמות של מצבים בהם תינוקות קטנים מצפצפים או מחרחרים. הקולות הללו נשמעים דווקא בזמן הנשיפה, בגלל התעבות ובצקת בסמפונות, שנקראים ברונכיט בשפה הרפואית ומכאן השם – ברונכיטיס. "כשהזיהום הנגיפי חודר עמוק יותר הוא גורם לבצקת ונפיחות של דופן הסמפונות, שהם צינורות קטנים. כלומר להיצרות שמקשה על מעבר האוויר. במקרים אלה הצפצופים ישמעו דווקא בהוצאת האוויר. לרוב התינוקות מצפצפים בגלל זיהום חיידקי או נגיפי", מדגיש פרופ' קוינט.
הבעיה היא, שבמקרים רבים הממצאים הקליניים של דלקת בסמפונות דומים מאד לאלו של אסתמה. "אבל זו לא בהכרח אסתמה. רוב הילדים יסבלו מכך עד גיל שנתיים רק כ-10% מהילדים יסבלו מאסתמה בהמשך חייהם", מרגיע פרופ' קוינט.
חייבים לראות רופא?
בהחלט. "יש ילדים שמפתחים אסתמה מגיל צעיר, וההתקפים מהם יסבלו אינם קשורים בהכרח לזיהום נגיפי, אלא יכולים להיות גם תוצאה של נטייה משפחתי, אלרגיה ורגישות יתר. הילדים הללו יזדקקו לטיפול קבוע בתרופות מסוג מרחיבי סמפונות ובסטרואידים כדי למנוע התקפים שעלולים להיות מסוכנים", מזהיר פרופ' קוינט. "הטיפול בברונכיט דומה לטיפול באסתמה. נחוצות תרופות מרחיבות סמפונות, כגון ונטולין, בריקלין או טרבולין, לעתים בתוספת סטרואידים להפחתת הדלקת. ככל שהילד סובל זמן ממושך יותר, הצורך בסטרואידים עולה. לעתים עלולים להופיע גם חרחורים בשאיפת האוויר. הרופא ידע להבחין אם מדובר בזיהום נגיפי או חיידקי ולהחליט אם נחוץ טיפול בתרופות אנטיביוטיות".
זה מסוכן?
בדרך כלל לא, אבל צריך לקחת בחשבון שלא תמיד ניתן לדעת אם לא מדובר בהתקף אסתמה, שהיא מחלה מורכבת שעלולה ללא טיפול לסכן חיים.
ומה לגבי אימת האימהות – דלקת ריאות?
"דלקת ריאות יכולה להיגרם מנגיף או מחיידק, ולא תמיד קל להבחין בניהם. דלקת ריאות נגרמת בגלל הצטברות של מוגלה בבועיות הריאה. רופא יכול לאבחן זאת על סמך הקשבה בסטטוסקופ, צילום ריאות, לעתים בתוספת בדיקת דם. הנטייה היא לתת תמיד אנטיביוטיקה, במיוחד אם מדובר בילדים שנולדו פגים או שסובלים ממחלות כרוניות. גם לילדים אסתמטיים יש נטייה ללקות בדלקות ריאה", מסכם פרופ' קוינט.