הנסיך ויליאם היה רק בן 14 כשנישואיהם האומללים של אמו דיאנה וצ'ארלס נגמרו רשמית. במסגרת הגירושים המתוקשרים, המלכה אליזבת הסירה את תואר המלוכה "הוד מעלתה", שהוענק לדיאנה סמוך לנישואיהם ב-1981. קדמו למעשה זה הרבה דיונים ושיחות שקיימו המלכה, צ'ארלס ונציגי משפחת המלוכה. נשאלה השאלה מה עליהם לעשות לגבי תארי המלוכה, לצד שאלות אחרות שעסקו סביב חלוקת הממון, הנכסים וקביעת המשמורת על הילדים.
בעוד שהמלכה הייתה שמחה אילו התואר היה נשאר אצל דיאנה, מתוך מחשבה שהיא תהיה בבוא היום אמו של המלך העתידי של אנגליה, צ'ארלס התנגד והתעקש שהיא תישאר ללא התואר. עובדה זו לא העניקה לו נקודות זכות בקרב הבריטים, שרואים בו לא רק האשם בגירושים אלא כמי שחשף לב קר ואכזר בקבלת החלטה גורלית זו. בסוגיית התארים צ'ארלס ניצח ודיאנה נותרה "הנסיכה מוויילס". דווח בשעתו שהיא כעסה מאוד על ההחלטה הזו.
המשמעות בהסרת תואר האצולה הייתה שחבריה, אנשי הצוות שלה ומכריה לא היו צריכים לקוד בפניה ויותר מכך, היה עליה לקוד בפני בני משפחת המלוכה (כולל צ'ארלס ושני ילדיה) וגם בפני כאלה שהיו בדרג נמוך במשפחת המלוכה. מדובר בהחלטה לא רגישה בעליל ואכזרית כלפי מי שהייתה במעמד רם ואפשר להבין את תחושת ההשפלה. אם להסתמך על הספר (A Royal Duty) שהוציא פאול בורל (שעבד אצל דיאנה וגם היה חבר טוב שלה), ויליאם ניסה לעודד את אמו ואמר את המשפט הבא: "אל תדאגי אמא, אני אחזיר לך את התואר ביום בו אהיה מלך".
בורל חשף שמשפט מתוק זה, של בנה הבכור, השאיר את דיאנה בוכה.
כמעט שנה לאחר הגירושים, ב-אוגוסט 1997, דיאנה נהרגה בתאונת דרכים בפריז, יחד עם חברה דאז, דודי פאייד. לאור נסיבות טרגיות אלו, הנסיך ויליאם לא יכל לממש את ההבטחה שנתן לה.
למעשה, המשמעות באובדן תואר האצולה של דיאנה הייתה שהיא איבדה גם את האבטחה המלכותית שהתלוותה אליו. אילו הייתה נשארת עם התואר ומקבלת אבטחה צמודה, אולי האסון היה נמנע ודיאנה לא הייתה נוסעת במכונית שברחה מהפפראצי באותו ערב. סביר להניח שצ'ארלס התחרט על התעקשותו להסיר ממנה את התואר והבנים ודאי כעסו עליו מאוד.
במסגרת הגירושים, דיאנה קיבלה 17 מיליון ליש"ט ועוד 350,000 ליש"ט בשביל ניהול המשרד שלה. כמו כן, היא קיבלה אחזקה על הבתים שלה בארמון קנזינגטון ומשמורת משותפת על שני בניה. אבל בסוף דיאנה שילמה מחיר יקר על היעדר אבטחה ראויה, בלי קשר לכך שהנהג היה שיכור והוא האשם בתאונה בראש ובראשונה.
מהסיפור הזה ניתן להבין מדוע המלכה לא מסירה את תארי המלוכה מהארי ומייגן (רק דרשה מהם לא לעשות בהם שימוש). המלכה יכלה להסיר ממייגן את התואר הוד מעלתה ולהסיר משניהם את התארים "הדוכסים מסאסקס". אבל כנראה שהיא חוששת לעשות זאת כי אז עליה לבטל את מימון האבטחה שהשניים, יחד עם ארצ'י, מקבלים. המלכה יודעת שאם חלילה יקרה אסון, רבים יצביעו עליה כמי שעמדה מאחורי זה וברצונה לשמור על הארי וארצ'י.
הטרגדיה של דיאנה חלחלה ללבה של המלכה ואין לה שום רצון לשחזר אותה. יחד עם זאת, הארי ומייגן מנגנים על הסנטימנט הזה באופן מניפולטיבי ובמהלך כל התקופה בה שהו בבית המלוכה, הם ניסו להשוות את היחס שקיבלה מייגן מהתקשורת לזה שקיבלה דיאנה למרות שלא היה שום קשר. דיאנה הייתה אהובה על ידי העם, הוכתרה "נסיכת הלבבות" ונישאה לצ'ארלס כשהייתה צעירה תמימה בת עשרים. מייגן, לעומתה, הייתה שנואה על ידי רוב העם והיא נישאה להארי כאשה שקולה ובוגרת הנושקת לגיל ארבעים ומבינה את המשמעות בלהצטרף למשפחת המלוכה.
היה להארי ומייגן נוח להציג את עצמם במהלך כל השנתיים האחרונות כקורבנות על מנת לחלוב רחמים ואפילו כעת, הם מתעקשים על כך ש"מגיע להם אבטחה", למרות שאינם מייצגים את בית המלוכה והם רוצים את עצמאותם. סביר להניח שהמלכה תמשיך לממן את אבטחותם, ולו רק כדי שהארי וארצ'י יהיו מוגנים. מבחינתה, שמייגן תחזור הביתה לאבא שלה במקסיקו.
