אושרת קוטלר: לא תמיד מתאים להביע דעה

אני מאמינה בכל לבי שלכל אדם זכות להביע עמדה, אבל לא פחות מכך, מאמינה שחשוב לדעת איפה ומתי ובאיזה פלטפורמה עושים זאת ולכן, אושרת קוטלר טועה

לפני הכל, אני מבקשת לפתוח ולהציג את עמדתי הפוליטית: אני עמית סנדיק, גדלתי וחונכתי על ברכי וערכי השמאל, גדלתי וחונכתי ששוויון והבעת דעה הם עיקרי הדברים לפיהם העולם האמיתי אמור להתקיים. אני מנהלת לאורך כל חיי הבוגרים דיונים וויכוחים בסוגיות שונות הקשורות לדת ומדינה, למאבק בממסד הפוליטי המסואב, מנהלת וויכוחים עם חברי בסוגיות אזרחיות וחברתיות, ביחס לדמוקרטיה ולמשפט, לשוויון בין המינים וגם בענייני צבא ההגנה לישראל – צבא שלעיתים חייליו מתנהגים לא אחרת "מחיות אדם".

עד היום הבעתי את דעותיי בין חברים, בקרב בני משפחתי וקולגות לאקטיביזם החברתי וגם הפמיניסטי שלי.

נמנעתי מלהביע את דעותיי הפוליטיות ברשתות החברתיות, כמו גם בכלי התקשורת.

למה? כי הרגשתי שאני, כמי שעוסקת בתקשורת (ולמרות שלא באופן ישיר) אין זה מן הראוי שאשתמש בפלטפורמה הזו להבעת דעותיי הפוליטיות שאינן מוגדרות כ"מיין סטרים".

לא סתמתי את פי.

לא נמנעתי מלפעול.

לא ישבתי בבית. יצאתי להפגנות.

פעלתי, ועוד פעלתי ואני פועלת.

אבל כיבדתי את הפלטפורמות בהן חשבתי שלא נכון לי לפעול בהן – כי בהן הרגשתי שיש לנהוג אחרת. כן, לנהוג בממלכתיות.

וכעת אני מגיעה להתנהלותה של אשרת קוטלר, שבתפקידה התקשורתי מנחה את "המגזין" שאחרי מהדורת החדשות של מוצאי שבת בערוץ 13, לשעבר ערוץ 10.

אושרת קוטלר: זכאית להביע עמדה, אך לא כמחנת המגזין (צילום מסך)

ישנם תפקידים, בהם נדרש מבעל התפקיד להתנהל בזמן עבודתו בממלכתיות יתרה. זה בוודאי נדרש ממגישי חדשות, אבל גם ממנחת תוכנית אקטואליה כמו אושרת קוטלר. יונית לוי, דני קושמארו, טלי מורנו, תמר איש שלום, דוריה למפל ורבים אחרים מעולם לא הביע את עמדותיהם באופן ישיר ובוטה כל כך. לא תוך כדי הגשת מהדורה, לא אחרי כתבה או ראיון מרגשים ולא בכלל! וחשוב לציין ואני סמוכה ובטוחה שלכל אחד מאלו שציינתי כאן ולאחרים, יש דעה פוליטית, דעה חברתית ודעה בכלל. אבל בתפקיד אותו הם ממלאים הם לא אמורים להביע את דעתם, בטח לא באופן אמוציונאלי כפי שקרה לאושרת קוטלר.

בתוכניות הטלוויזיה השונות ישנם פרשנים רבים, מקצועיים, חדי לשון ובעיקר כאלו שתפקידם הוא לפרש את הסיטואציות, אך פרשנות לחוד והבעת עמדות אישיות לחוד, ותפקידם אינו להביע את דעותיהם האישיות, גם אם מן הסתם לכל אחד מהם יש דעה והיא לבטח מוצקה ומנומקת. הם קרוב לוודאי מכבדים את התפקיד ודרישותיו ואת הפלטפורמה בה הם פועלים.

לצערי, אשרת קוטלר לא הביעה את דעתה במקום הנכון ובזמן הנכון שלא לומר באופן ובדרך הנכונה והמקובלת. היא זכאית לדעה, היא זכאית להביע אותה, אבל כיסא מנחת תכנית המגזין אינו המקום המתאים לכך.

עמית סנדיק (צילום: עדי טרקאי)

** הכותבת היא יועצת תקשורת. סופרסונה ופעילה חברתית