ביקורת: "מלכויות של מטה"

על פי הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, אין דבר בעולם שכולו טוב או כולו רע. בכל רע יש טוב ובכל טוב יש רע uזה בדיוק מה שמגדיר את בחירת נקודת התצפית של יוצרי קולנוע דוקומנטרי על מושא המחקר שלהם

בחורה עם מחשב נייד

 על פי הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, אין דבר בעולם שכולו טוב או כולו רע. בכל רע יש טוב ובכל טוב יש רע. זו בדיוק המשנה שלי כמבקרת קולנוע וזה בדיוק מה שמגדיר את בחירת נקודת התצפית והמבט של יוצרי קולנוע דוקומנטרי על מושא המחקר שלהם, כאשר שלילי או חיובי זו פעמים רבות, שאלת התחביר של המתבונן.

אני מקדימה ואומרת את זה, כיוון שרק כיום עם ההתלהבות וההתרגשות סביבי לקראת צאת סדרת הטלוויזיה החדשה מלכויות של מטה (כאן 11) נדמה כי לאורך השנים חיכו החצרות החסידיות לזמן מסך שאינו פולשני, כפוי או מציצני. אפשר להבין את זה. אחרי שנים של סדרות דוקו שמרביתן נוצרו מתוך מבט אחד דרכו ה״אחר״ החסיד, נדבק למסך כסטריאוטיפ מכוער ומעורר רתיעה ולחרדים הדביקו את המחלות האנושות של החברה, אפשר לומר שאחת למאה שנה נוצרת סדרה דוקומנטרית אותנטית שמצליחה לספר את עצמה ולהביא את העולם החרדי-חסידי כפי שהוא בסדרה, שהחסידים רק יכלו לקוות לה.

(צילום: באדיבות כאן 11)

מלכויות של מטה סדרת הדוקו של הבמאי אורי רוזנווקס, שתשודר הערב (26.11.2019) בערוץ כאן 11, מצטיינת ביכולת שלה לבטא את המופשט וליצר קונקרטיזציה לדמויות, מתוך העולם החסידי. הבחירה במהלך היווצרות דינמי שהסבטקסט שלו זה דרך חיים, הוא מהלך ראוי ויוצא דופן, על אף שמעט מאוד במאים בוחרים במהלך נטורליסטי כזה. כתוצאה מהמהלך, נוצר לראשונה מסמך אותנטי, שעד כה צפו בו קרוב ל2,000 נשים חרדיות ויצאו מגדרן, מתוך הכרת הטוב ותחושת הזהות שזה עליהן ושלהן.

הרכב השותפים לתחקיר לסדרה, אף הוא מעניין. אורי רוזנווקס (חילוני), יצחק אלכמיסטר (חסיד) ודוד דקלבאום (ליטאי), שלושתם מבטאים תפיסות עולם שונות שיכלו להתנגש וליצר תחושה של פזורה רעיונית, אך הבדלי האידאולוגיה של תפיסות חייהם מצליחים להיארג יפה למבנה רציף שמשאיר טעם של עוד.

הפרקים הם כמו דלתות שנפתחות לעולם אחר וחושפים דמויות שנדיר מאוד לראות על מסכי הטלוויזיה. גם עומק נבכי החסידות, ההווי והשורשים מטופלים באופן רהוט, כשבמרכז הכובד חסידות בעלז ומופע נדיר של האדמו״ר דב רוקח מבעלז שליט״א לצד הרבצן- הרבנית שרה רוקח תליט״א- כששניהם מודעים לחלוטין למצלמות של רוזנווקס ובדומה להם חסידים ואנשי ונשות מעשה, מכלל החסידויות המוזכרות בסדרה, לוקחים בה חלק, כשגלי חמימות של יידשקייט אמיתי חוצה את המסך.

(צילום: באדיבות כאן 11)

 כדי להבין שמה שרוזנווקס עשה, הוא לא פחות מחתרני, צריך להכיר את הקודים והתקנות החברתיות שחלות על הקהילה. להיות באולם, בהיכל של בעלז, להצטופף עם מאות נשים ולראות על המסך הגדול, לא קולנוע חרדי אלא סרט דוקומנטרי, שמיועד לטלוויזיה החילונית כשהלוגו של כאן 11 מרצד בצד, זה מחוץ לגדר הטבע וכחוקרת הקולנוע החרדי, לא נתקלתי בתופעה דומה בעשרים השנה האחרונות.

בעידן בו כולם מדברים ״על״ החרדים בלי להבחין בין חסידים, ליטאים וספרדים (שהנהגותיהם שונות), בעידן בו רבים מאפשרים לעצמם לדבר בשמם, לחפצן אותם או לבוז לעולמם הלכאורה ״ישן״, מצליחה המצלמה של רוזנווקס לבטא אותם. בכך עשה רוזנווקס את מה שחממות קולנוע ייעודיות שואפות להגיע אליו. הוא עשה את מה ששולי רנד ורמה בורשטיין לא עשו, כשיצרו סרטים ובתוכם חסידים וייעדו אותם לקהל הישראלי כשהם סוגרים את הדלת ומושא היצירה, נאלצים/ות להציץ מחור המנעול. רוזנווקס הוא הראשון שהצליח לא רק ליצור על אלא גם להקרין את היצירה החילונית שלו על חסידים, לחסידים עצמם.

(צילום: באדיבות כאן 11)

בפרק הראשון נקמתו של סנדר שיוקרן הערב, מעניק הבמאי מבוא לעולמה של החסידות, מהבעש״ט ועד ימינו, כשעל רקע המבוא, מסופר סיפורה של חסידות בעלז, דרך דמויות מופת וביניהם, למשל, הרב פנחס פרידמן שליט״א, שלדמיין אותו מצטלם לטלוויזיה יכול להישמע לגמרי מופרך. מי שמוליך את העלילה הוא הרב סנדר פריד, בן הכמעט 100, ניצול שואה ומוותיקי החסידות שהניצחון שלו מתבטא לא רק בהישרדותו ובהישארותו חסיד אלא גם ב100 הנכדים שלו ו600-700 הנינים ו-17 בני הנינים. אגב, נשים חסידיות מצטלמות אף הן בשלושת פרקי הסדרה וזו הפעם הראשונה שהגוון שלהן מופיע על מסך לציבור הרחב. הפרק השני של יעסוק באדמו״רים והפרק השלישי בזוגיות, מגדר וחינוך.

הרבה מחשבות עולות בעקבות הצפייה במלכויות של מטה ונדמה שאי אפשר להתעלם מהמשל שמצייר את היהודי כמרכבה של הקב״ה, כשדמות האדמו״ר, שינק מגדולי החסידות לדורותיהם, היא דמות שמסמלת חיבור עמוק לשורשים. המתיקות והתמימות של האמונה, משתקפים דרך הדמויות ומיטיבים לתאר את התנועה. את הממד הרוחני, של העבר והנסתר, משלימה אנימציה- כאשר רישום עדין וצבעים מדודים, מתלקחים ומתלכדים יחד להמחשה חיה. כדי להראות את הקו הבינ-דורי, חלקים בפרק מצולמים בפולין ואוקראינה כשהמצלמה כמעט ולא נוכחת ברצף האירועים שמבטא את הסמוי מן העין. אלו לא ״החסידים״ שאנחנו רואים בתקשורת או אלו שאנחנו נתקלים בהם ברחוב אלא חסידים באמת.

(צילום: באדיבות כאן 11)

[youtube ozVAGn9EaaU]

לסיכום, יש מקומות שרחוקים אלפי שנות אור מכל מה שרואים על פני השטח. במקומות האלו, לרוב, לא כל כך אוהבים מצלמות. אם יש מישהו שמצליח להגיע אליהם מבחוץ ולבטא אותם, הרי זה בגדר נס גלוי.

מרלין וניג
יוצרת וחוקרת בינתחומית, מרצה במוסדות להשכלה גבוהה וחברה במועצת הקולנוע הישראלי