איך להאט את הקצב בעולם הסוגד לתפוקה

בעולם קפיטליסטי קר ומנוכר הסוגד לתפוקה, אין זו בושה ללמוד להיות עצלנית. אחרי שהתעמקה בנושא ההישגיות במהלך לימודי התואר בפסיכולוגיה ובעבודתה כחונכת משתקמים, כתבה סיון פלג לוי ספר מקסים ואתם מוזמנים לתמוך בה בהדסטארט

מאת סיון פלג לוי

יתוש טורדני מזמזם סביבך באמצע הלילה. מה את עושה?

א. קמה. מדליקה אור מלא, תופסת כפכף ונכנסת למצב קרבי. אני לא חוזרת לישון עד שאני לא נפטרת ממנו.

ב. מנפנפת אותו עם היד בכל פעם שהוא עובר לידי.

ג.  מנסה לתפוס אותו עד 3 פעמים ואח"כ משלימה עם הגזרה.

ד. שמה את הכרית על האוזן. שאר הגוף שטח הפקר מרגע זה.

אם ענית ג' או ד' – הטור הזה נכתב עבורך.

שמי סיון והחלטתי לאחרונה לכתוב קצת על התכונה האהובה והעתיקה הזו, שכה רבים רוצים לממש ותה בחייהם, וכה מעטים מוצאים את האומץ לעשות זאת. לפחות בגלוי. אני מדברת כמובן על עצלנות.

סיון פלג לוי צילום אלבום פרטי

אחחחח עצלנות. תכונה כה מביכה ובו בזמן – פעילות נחשקת ביותר.

 אז למה החלטתי לכתוב דווקא על עצלנות? מה, אני לא יודעת שבעולם המערבי התובעני זו ירייה ברגל לתדמית שלי? כן, אני יודעת, אבל אני עושה זאת כשירות לציבור… לציבור העצלן. כי מישהו צריך כבר לדבר על זה! מכירים את האנשים האלו שאומרים שאין כמו להשתרע על הספה בפיג'מה, עם הרגליים על השולחן, אחרי יום עבודה ארוך… אני חושבת שהם פשוט עדיין לא ניסו זאת במשרד, באמצע יום עבודה.

 כאורגניזם חי, הקוד הביולוגי שלנו שואף למינימום פעילות, מינימום בזבוז אנרגיה. תשאלו כל תא בגוף והוא יגיד לכם שפעילות שאינה סופר קריטית להישרדות, פשוט לא תתבצע.

אבל כבני אדם עם ניאו קורטקס מפותח – כזה שמבדיל אותנו מן הבהמה ומספק לנו אינספור סיבות להתנשא על כל צורת חיים אחרת, וגם אחד על השני – אנו מושפעים לא רק מביולוגיה אלה גם מחינוך ומנורמות חברתיות. וזה בהחלט גורם שמשנה את התמונה – כמי שגדלו וחוברתו בעולם המערבי, למדנו מגיל קטן שמה שחשוב בחיים זו לא חוויית הקיום שלנו, לא האושר או ה-well being  שלנו, אלה ההישגים אליהם הצלחנו להגיע. אבל מי אמר שהעולם המערבי פיצח את הנוסחה? בסעודיה עובדים עד 14:00 בצהריים וחיים בשפע ובכיף. הם כנראה יודעים משהו שאנחנו לא יודעים! (וגם יושבים על מלא נפט, אז זה בטוח עוזר).

פה בארץ, השאלה הראשונה שישאלו אתכם בהיכרות ראשונית היא "מה את עושה בחיים?" – ואז כולנו מנפחות את קורות החיים לרמה של מינימום מהנדסת אווירונאוטיקה בתעשייה אווירית, כי ברור לשני הצדדים ש"מה את עושה בחיים", פירושו: "ממה את עושה כסף?", "איך את משלמת על המשך הקיום שלך פה לצידי? חס וחלילה לא על חשבוני נכון?!"

אני אוהבת לענות על השאלה הזו ברמה הבסיסית ביותר. "מה אני עושה בחיים?" – חיה!

סיון פלג לוי צילום אלבום פרטי

זה מצחיק אותי כל פעם מחדש לקלוט את המבט המבולבל על פני השואלים. הם לא ממש בטוחים אם סיפרתי להם הרגע בדיחה לא מצחיקה או שמא חס וחלילה אני באמת לא עושה עם עצמי כלום וזו הדרך שלי לבשר להם את זה. כי למרות שכמו כולם, אני עושה די הרבה ואפילו נהנית מזה, אני לא חושבת שזו צריכה להיות שאלת מפתח להיכרות, ואני לא מוכנה לתת לזה יד על ידי מענה רציני.

שאלות היכרות יעילות ואנושיות הרבה יותר יהיו משהו בסגנון:

מה תכונת האופי המרכזית שלך?

את מי אתה אוהב מבין כל האנשים המקיפים אותך בחייך ומי מהם אוהב אותך? לדעתי, זה מעיד הרבה יותר על מהות של אדם מאשר המקצוע בו בחר כדי להעמיד ארוחת ערב על השולחן. אז אני קוראת לכן, עצלניות וחרוצות כאחת, התחשבו בזולת ושמרו על רמת הישגים נמוכה. כי אחרי הכל, אף אחד לא אוהב אדם שמייצר תחרות.

וזה לא כל מה שיש לי להגיד בנושא… אם בא לכן להאט קצת את הקצב, להתעמק בעצלנות וגם לצחוק על זה:

כתבתי ספר הומוריסטי קליל בשם: "חכמת העצלן הציני".

כרגע ניתן לראות אותו ב- Headstart: http://bit.ly/2sQBTfF

ובעזרת התמיכה שלכן – נוכל להוציא את הספר לאור ולראות אותו גם על המדפים.

ותמיד תזכרו: כאשר עבדנו – אבדנו!  או כמו שכתבתי בספר: "עדיף להיות עובד גרוע מאשר עובד מצטיין. כי אף אחד לא יגנוב לך את הקרדיט על כל הבטלה המדהימה שעשית" ו"אל תגיד הופ לפני שקפצת". – זה יבזבז לך אנרגיה שאתה פשוט לא יכול להרשות לעצמך לפני פעילות גופנית.