התפרסם לראשונה בדף הפייסבוק של קרן בריאה
אזהרת טריגר: פוסט חשוב אך קשה לקריאה- הריון, הפלות, אונס.
אושוויץ.
על רופאת הנשים היהודייה גיזלה פרל הוטלה משימה: להיות ממונה על בלוק בית חולים תחת מנגלה. נאמר לה לרכז את הנשים ההריוניות כדי שמצבן יוטב אך כשהבינה שגורלן הוא ניסויים רפואיים ו/או מוות היא החליטה להסוות אותן במקום כחולות בדלקת ריאות.
נשים הובאו אליה מכל קצות המחנה (חלקן אחרי אונס ברוטאלי) ע"י רשת מחתרתית של נשים רופאות. היא קיבלה החלטה דרמטית לבצע בכולן הפלות וגרידות בחשכת הליל כי זו היתה הדרך היחידה להציל את חייהן. ההפלות בוצעו תחת סיכון אישי עצום וללא ציוד רפואי מתאים או הרדמה, "רק עם ידיי המלוכלכות" סיפרה פרל.
נכדה של ד"ר פרל, ד"ר גיורא ירדני סיפר מדבריה על אישה בשם לייקי שהגיעה למחנה כשהיא כבר בהריון. היא לא רצתה לאבד אותו כי היה לה כל כך קשה להיכנס להריון והחביאה אותו ככל שיכלה עד לרגע הלידה. היא פנתה לד"ר פרל ליילד אותה. התינוק נולד אך בכיו לא הפסיק. האימה שגילויו ע"י הנאצים יגרום למוות המוני הביא את ד"ר פרל להחלטה שייסרה אותה עד סוף ימיה. היא הרימה ונישקה את התינוק ואז חנקה אותו במו ידיה. גופתו הוחבאה בערימת הגופות במחנה. היא ניסתה לנחם את לייקי שיהיו לה עוד הרבה ילדים בסוף המלחמה. לפי עדותה של פרל, היא ביצעה הפלות בכ3000 עוברים.
מעבר להפלות, היא טיפלה גם בנשים שנחבלו מהאלימות הסאדיסטית של הנאצים. שורדות המחנה סיפרו שד"ר פרל היתה מתוסכלת מהמחסור בציוד מתאים וניסתה לפחות לסייע רגשית לפצועות ע"י קולה המנחם וסיפורי חלומות על החיים אחרי המלחמה. היא שרה להן שירים וניסתה לטוע בהן תקוה.
אחרי המלחמה נודע לה שבעלה, בנה והוריה נספו באושוויץ שבועות מספר לפני שהיא שוחררה. היא לא יכלה לשאת את הידיעה ואת הטראומות מהמחנה וניסתה להרעיל את עצמה. נסיון ההתאבדות לא צלח והיא בחרה בחיים. היא הגיעה לארה"ב והיתה מקורבת לאלינור רוזוולט ששכנעה אותה להמשיך לעבוד ברפואת נשים. היא הפכה למומחית בטיפולי הפריה בארה"ב מתוך תחושת שליחות של הבאת חיים חדשים לעולם. היא היתה מעורבת בלידתם של אלפי תינוקות ובפתח חדר הלידה תמיד נשאה תפילה – "אלוהים, אתה חייב לי חיים- שיוולד תינוק חי"! לרוב, כך היה.
זכרונותיה מאוושוויץ לא עזבו אותה. כשירדה עם משפחתה מהרכבת, חיבק אותה אביה ואמר לה: ניפגש יום אחד בירושלים. היא רצתה למלא את צוואת אהוביה ובסוף עלתה לישראל. פה היתה עדיין מעורבת ברפואת נשים ואף ייעצה למחלקה הגינקולוגית בשערי צדק. היא נפטרה בשנת 1988 כשהיא בת 81. לנצח תיזכר כרופאה המלאכית שלא ויתרה על אף אישה, במקום בו קור ואכזריות שלטו בכל פינה.
כתבה: מיטל בנשק, סמנכ"לית קרן בריאה
קרן בריאה פועלת לקידום זכויות נשים והשמעת קולן במערכת הבריאות בישראל. הקרן הוקמה ע"י שרה טנקמן בעקבות זלזול וחוסר אמון שחוותה מהמערכת הרפואית במהלך טראומת אובדן הריון של תאומים לאחר טיפולי פוריות. הקרן עובדת באופן ישיר עם מערכת הבריאות על שלוחותיה השונות כדי לשפר את השירות, הנגישות והטיפול וכדי לוודא שזכויותיהן של נשים נשמרות עם קשב לצרכים הייחודיים של מגזרים שונים ואוכלוסיות מוחלשות. הקרן פועלת במישורים שונים, ביניהם העלאת מודעות ועבודת שטח, מחקר וקידום מדיניות, תוכנית מענקים, הרצאות לרופאים בכירים ומתמחים ברחבי הארץ, פרויקטים מגוונים ויצירת קהילה אקטיביסטית שתקדם שינוי.