סיפורם של ענת אלימלך ודוד אפוטה: עכשיו הסרט

בחמישי הקרוב ישודר בקשת סרטם של גידי מרון ועמנואל נקש, "ענת אלימלך: הילדה הכי יפה בירושלים", בכיכובם של אגם רודברג ורוי מילר, המגולל את סיפורם הטרגי והבלתי נשכח של ענת אלימלך ודוד אפוטה. למרות עוצמתו של הסרט, הוא לא חף מבעיות

הכרתי את ענת אלימלך. לחלקיק הרגע. הצטלמנו בניינטיז לאיזו פרסומת זניחה בתל אביב ובסוף היום צעדנו ביחד עד שנפרדנו שלום שלום ברחוב. גם בשניות הללו אלימלך הקרינה את כל הטוהר שבעולם ואולי זו אחת הסיבות שעבורי, הרצח שלה, על ידי מי שהיה בן זוגה, דוד אפוטה, לופת את זיכרוני. קשה עד היום לשכוח את פניה המלאכיות, היפות, התמימות ובעיקר, את חיוכה הרחב ועיניה הכחולות והגדולות שרק רצו לראות את הטוב בהכל. איך ניתן לחבר את הפנים הללו לטרגדיה עקובה מדם? זה פשוט לא מתיישב בראש ואי אפשר לדמיין את הבוקר הנורא ההוא, ב-2 לדצמבר 1997, בו נמצאו שכובים על רצפת דירתו הקרה בירושלים, זה לצד זו, אלימלך ואפוטה, שהתאבד מיד אחרי שירה בה.
בהתחלה הסברה הייתה כי אלימלך היא זו שירתה שני כדורים באפוטה ואז התאבדה מאחר והאקדח היה לצידה. היא אף נקברה בכלל בחלקת המתאבדים ורק לאחר עבודת תחקיר נחושה שעשתה משפחתה של אלימלך ומתוקף היותם מדריכי ירי, הם הוכיחו שאפוטה הוא זה שירה באלימלך ואז התאבד. שלושה שבועות לקחו למשטרת ישראל להגיע למסקנות האלו ולהבין כי אחיו של אפוטה, שמצאו את הגופות, שיבשו את החקירה והזיזו את האקדח ממנו אליה. אגב, מי שלימד את אפוטה לירות בכלל היה אביה של אלימלך. אם זה לא צחוק הגורל האכזר, אז אני לא יודעת מה כן.
ענת אלימלך צילום מסך
בגיל 16 אלימלך קטפה את המקום הראשון בתחרות היופי הירושלמית "מיס הקניון", שם הכירה את אפוטה, שהיה מעצב שיער מפורסם בירושלים. הוא היה אז בן 30, פרוד מאשתו ואב לשני ילדים קטנים, כשהכיר אותה ובהתחלה השניים ניסו להסתיר את הקשר מהוריה של אלימלך, שלא היו מקבלים בעין יפה את פער הגילאים. בהתחלה היה זה אפוטה, ספר צמרת ירושלמי, שכרכרו סביבו דוגמניות שנמשכו לסקס אפיל האדיש שלו, ואלימלך הייתה צעירה אנונימית והעריצה אותו אבל ככל שהזמן חלף, אלימלך הפכה לכוכבת מטאורית (לא מעט בזכות קשריו של אפוטה) ויחסי הכוחות התהפכו.
עד מהרה אלימלך הפכה לסטאר ביחסים ואפוטה הרגיש שהוא מאבד שליטה והופך לצל שלה, למרות שאהבה אותו מאוד. אפוטה היה טיפוס בוגדני, מה שהוביל ללא מעט חיכוכים בינו לאלימלך ולא יכל לשאת את ידיעות הרכילות שרמזו שמשהו נרקם בינה לבין גברים אחרים, ביניהם עודד מנשה, אותו הכירה במסגרת הפסטיגל. גם כשאלימלך עזבה את אפוטה וחזרה לגור בבית הוריה, היא לא באמת הצליחה להימלט מהשפעתו עליה. למרות שהיה ברור שאפוטה לא יציב ומצבו הלך והתדרדר, אף אחד לא שיער בנפשו כיצד הסיפור יגמר. לא מהצד שלו או מהצד שלה. מה הוא בדיוק אמר לה שגרם לה לבוא אליו באותו בוקר נורא, איש לא יודע בדיוק ונותר רק לדמיין את המילים האחרונות שאמרו זה לזה כשהיו לבדם. אפוטה רצח את אלימלך אבל הוא רצח, במובן מסוים, גם את בני משפחתה שלא התאוששו מהאובדן והקדישו את חייהם לטיהור שמה של אלימלך ולהעלאת מודעות בנושא אלימות כלפי נשים.

ענת אלימלך צילום מסך

סיפורם של אלימלך-אפוטה הכיל אהבה גדולה, אובססיה עוד יותר גדולה וקנאה חסרת פרופורציות שכרסמה באפוטה, שהרגיש שהוא הולך ומאבד את הפרח שטיפח. כמו גוזל שרצה לעוף למעלה, היא נשמטה לו מבין האצבעות עד שמחץ אותה. בזמנו לא הייתה מודעות תקשורתית לאלימות כלפי נשים, כפי שיש היום ואילו אפוטה קיבל עזרה נפשית, אולי האסון היה נמנע אבל הוא חשש ממה יגידו ופחד לחשוף חולשה בפני אחרים. שמירת התדמית הסטרילית שלו הייתה מעל הכל. גם אלימלך, שבשלב מסוים הבינה כי הוא גורר אותה למטה, לא חשפה בפני קרוביה את ממדי הזוועה שחוותה בהתקפי הקנאה שלו. השנים שחלפו לא עמעמו את הזיכרון החד מהפרשה הכואבת והיה זה עניין של זמן עד שמישהו יקום ויכין סרט נוסף (הראשון היה של אילן שושן) על הטרגדיה הזו שהיממה מדינה שלמה ובסוף הרים את הכפפה גידי מרון שסיפר על תהליך יצירת הסרט אמש, בבכורה לסרט הדוקו-דרמה "ענת אלימלך: הילדה הכי יפה בירושלים", בכיכובם של אגם רודברג ורוי מילר. הסרט, שיצרו עמנואל נקש ומרון, מגולל את מערכת היחסים ההרסנית ומציג את ההסלמה ביחסיהם עד הסוף המר.

מילר ורודברג. צילום: באדיבות קשת 12, סלוצקי אפיקי תקשורת ודנה כהן הפקות

הסרט נוצר בהתאם לכללי ז'אנר הפופולארי מאוד בנטפליקס והוא אכן מזכיר סרטים וסדרות רבות שעסקו במקרי רצח שונים מהעולם. לסרט התראיינו גם אביה של אלימלך, אחיה ואחותה, שכל אחד תרם לשרטוט הדינמיקה הסבוכה בין אפוטה לאלימלך. האם דוקו-דרמה היה הפורמט הנכון ביותר להעברת סיפורם של אלימלך ואפוטה? לא בטוח. אם בנטפליקס זה עובד מצוין, כאן הסרט מצטייר ככתבה ארוכה, עם הרבה מאוד סינקים ממרואיינים שונים, שחלקם היו שטוחים מדי, כמו בפעמים שאחד מעובדי המספרה של אפוטה דיבר למצלמה והיה נשמע לפרקים כמו סייד קיק עם משפטי מחץ על גבול המשעשע. בלטהכ בהיעדרה, אמה של אלימלך (שכן התראיינה בסרטו של שושן) וקרוביו של אפוטה (שגם דיברו אצל שושן). אולי היה עדיף ליצור סרט דרמה עם יותר ניואנסים רגישים ודקויות בימוי, כמו בסרט "סיפור נישואין", כי בלטו בחסרונם רגעים אינטימיים בין אפוטה לאלימלך, על מנת להתחבר אליהם יותר. הבימוי הקצבי תקתק סצנות אחת אחרי השנייה, מה שבהחלט העביר את הסיפור עצמו באופן כרונולוגי ומשכנע, אך קצת פגם בהעברת עומק הקשר שנרקם בין אפוטה לאלימלך.

אלימלך. צילום: באדיבות קשת 12, סלוצקי אפיקי תקשורת ודנה כהן הפקות

רוי מילר נוטף הכריזמה מגלם באופן משכנע את אפוטה והעובדה שאינו מוכר מאוד לקהל הרחב סייע לו לשדר אמינות. אפילו חשתי אמפתיה כלפיו לאור מצבו מכמיר הלב, במצבים בהם היה ברור שהוא זקוק לעזרה נפשית דחופה. הייתה זו החלטה אמיצה מצד היוצרים, לא להפוך את אפוטה ל"רע המוחלט" ורוצח חד ממדי, אלא להבליט את מורכבות אישיותו ולהמחיש את הסיבות בגינן אלימלך נמשכה אליו שוב ושוב. דווקא הליהוק של אגם רודברג כענת אלימלך טומן בתוכו מוקש. על פניו, יש היגיון בבחירה בה. שתיהן יפות, שתיהן פרצו ככוכבות נוער ולשתיהן חיוך כובש וממיס לב אבל אי אפשר לצפות ברודברג מבלי לראות את… אגם רודברג. לא משנה כמה טוב הייתה משחקת, רודברג גוברת על הדמות שלה בנוכחותה. ללא ספק, כברת דרך ארוכה עברה רודברג מטלנובלות עד לרגע בו היא סוחבת סרט משמעותי על כתפיה הדקות ולמרות שכישורי המשחק שלה התחדדו לאורך השנים, ניכר כי היא אמינה יותר בסצנות בהן היא מעבירה זעם לעומת הרגעים בהם היא צריכה לשדר פגיעות וכאב. איפשהו, היא בקונטרול גם כשהיא מאבדת שליטה.

צילום: באדיבות קשת 12, סלוצקי אפיקי תקשורת ודנה כהן הפקות

נזכרתי בראיון שערכו בזמנו עם יוצר המיני סדרה "צ'רנוביל", שדיבר על תהליך היצירה וציין שבגלל שהאסון כל כך דרמטי בפני עצמו, הוא הקפיד לא להוסיף בסדרה אלמנטים נוספים המעצימים דרמה והעדיף "להוריד טון" ולתת לסיפור לדבר בפני עצמו. יש במשפט הזה הבנה מדהימה על בימוי חכם. במקרה שלנו כאן, סיפורם הטרגי של אלימלך-אפוטה כל כך עוצמתי מעצמו, שאין צורך בלקשט אותו בכוכבים. היה מוטב לבחור מישהי אנונימית וצעירה יותר, כבת עשרים, שמאוד תזכיר את אלימלך חיצונית כי יופיה השמיימי הפך לסימבול. תמונותיה של אלימלך הפכו לפיסות זיכרון מדממות והרגשנו שהכרנו אותה רק מלהביט בה. לא היה פשוט למשפחת אלימלך לפתוח שוב את הפצע המדמם הזה ובהחלט כל הכבוד להם על הפתיחות בהתמודדותם הקשה. אפשר רק לדמיין כיצד הרגישו בלשחזר שוב את הרגעים הכואבים. גם אם הסרט הזה לא מושלם, מומלץ לצפות בו מאחר והוא מציף את הסכנות במערכות יחסים תלותיות וסימביוטיות ובעידן בו נשים רבות נרצחות על ידי בני זוגן בתדירות מדאיגה, עלינו ללמוד לזהות את הסימנים כדי לדעת איך להתגונן מפניהם. אנחנו חייבים את זה לענת אלימלך אבל גם לכל אחת שנרצחה על ידי בן זוגה.
אגם רודברג, רוי מילר, אחיה של אלימלך צילום רפי דלויה
** הסרט ישודר בחמישי הקרוב וביום ראשון, בקשת