קאט זה בולשיט: 10 הרגעים של מירי רגב

קבלו את 10 הרגעים הכי משפיעים (ומשפילים) של שרת התרבות מירי רגב בשנה החולפת, פייר, היה לנו קשה לבחור

מירי רגב, שרת התרבות. מאז שנבחרה לכהן בתפקיד, אינספור שערוריות, פליטות פה או אמירות שנויות במחלוקת עלו לכותרות בהקשרה. דומה שאין אחד בארץ שלא יודע מי היא שרת התרבות ובכלל, משרד התרבות, המנומנם בדרך כלל, זוכה למקום של כבוד בעמודי החדשות יותר מאי פעם. אולי זה לא כל כך גרוע. מבין כל ההתבטאויות, המשברים, הנאומים והראיונות ליקטנו את העשרה הכי משמעותיים בשנה החולפת, אז קבלו בכפיים את עשרת הרגעים של מירי רגב.

1. לא מתרגשת מצ'כוב

בראיון לישראל היום, טענה מירי רגב שהיא בחיים לא קראה צ'כוב, גדלה על שירים של ג'ו עמר ושזה לא הופך אותה לפחות תרבותית מ"אלה שמאווררים את מעילי הפרווה שלהם אחת לחודש באיזה תיאטרון". אם להגיד את האמת יש משהו בדבריה, כי מהי תרבות? האם היא בהכרח עוברת באולמות האופרה או במרתפי התיאטרון הלאומי? בתקופה שבה המאבק התרבותי בישראל הפך לנפיץ מאי פעם יש יותר מקום לתרבויות אחרות, לאו דווקא מערביות. אבל בכל זאת אי אפשר שלא לשאול את עצמנו האם את, כשאת עושה את ההפרדה בין צ'כוב לג'ו עמר, כאילו שאם המרוקאית מקרית גת תקרא חלילה קצת ספרות רוסית היא תבגוד בערכים של בית אבא, האם לא את בעצמך יצרת איזה הפרדה תרבותית אליטיסטית, שמרחיקה כל מי שרוצה ליהנות משני העולמות? גשר אמיתי לתרבות לא עובר דרך ביטול התרבות של האחר, את יותר מכולם צריכה לזכור את זה.

2. פילוסוף סיני אמר

[youtube pHB94kqLXcQ nolink]

בוועידת ״הארץ״, בה השתתפה רגב, המשפט הראשון שיצא בנאום שלה היה "קאט זה בולשיט", אני לא יכולה להאשים אותה. ועידת עיתון הארץ, שופרן של האליטות הישנות, שרגב הפכה לאויבת מספר אחת שלהן בוודאי לא חיכתה לה בזרועות פתוחות, ורגב לא איכזבה וסיפקה את הסחורה. חבל שדווקא האמירה הפרובוקטיבית הזאת השכיחה את נושא הנאום עצמו – ביטול חוק הספרים, כלומר ההכרזה על תהליך שיביא לביטולו, מתוך שיקול דעת שבסיסו דווקא חברתי ואולי אפילו צודק, להנגיש את מחירי הספרים לכל חלקי האוכלוסייה. חבל שעולה מההחלטה ריח חריף של פופוליזם , על פני שיקולים חברתיים באמת. אחרי הכל, כמי שזכתה בכבוד המפוקפק להיות חברת הכנסת הכי פחות חברתית, את ככל הנראה צריכה להוכיח את עצמך בקצת יותר מאשר ביטול מבצעי 4 במאה.

3. מזרחי – תהיה שקוף ותשתוק

miriregev_g
מתחילת דרכה במשרד, רגב  נכנסה לתפקיד חייה כמחיית הפנתרים השחורים. רק שפה ושם קורה שמזרחיים שלא מסתפקים בתפקידי חכם חנוכה ומזמזמים, רחמנא ליצלן, בגלגל״צית, פשוט לא באים לה טוב.

זה בדיוק מה שקרה בטקס פרסי אופיר השנה. בשיאו של נאומה של רגב לציבור הבוחרים, סליחה – לקהל, כשהיא צועקת בדרמטיות צורמת ״אני כאן כדי להבטיח את מקומם של השקופים של תעשיית הקולנוע", עלה לבמה שחקן מוערך שביקש מאנשי הבמה לאפשר לו לשאת דברים בתגובה.
השחקן, רועי אסף, שאמנם לא שיחק בסרט בורקס, אך הוא בכל זאת גם מזרחי וגם זוכה פרס אופיר בעצמו, רצה לומר לקהל שרגב אינה אומרת אמת, שאין אפליה עדתית בקולנוע הישראלי ושלמעשה רבים מהזוכים וממגישי הפרסים, אפילו באותו ערב, הם מזרחיים בעצמם.

רגב, במיומנות אילתור שהיתה מכניסה אותה בקלות ל״של מי השורה הזו״, מיד ביימה את הדברים כמו שנוח לה – לדבריה אסף עלה לבמה כדי לתקוף אותה, ובתום הערב אצה למשטרה להגיש נגדו תלונה על תקיפה. בלי ספק מועמדת ראויה לפרס הדרמה המותחת של השנה.

שוב רגב מתגלה כמי שרוכבת על גל המחאה המזרחית שהיא יצרה בעצמה, כשהיא לא בוחלת בדבר שיביא לה כותרות וקולות במרכז הליכוד ומכתירה את עצמה כנציגת המזרחיים באשר הם, אבל בתנאי שהם נשארים מקופחים ורק אם הם לא באים לבלבל אותה עם עובדות.

4. עכשיו כולם יודעים מי זה דרוויש

צילום מסך מהפייסבוק של מירי רגב

במסגרת שידורי האוניברסיטה המשודרת, תכנית רדיו עתירת רייטינג שבוודאי מחזיקה במיליוני מאזינים צמאי ידע (לא) , שידרו בגלי צה״ל תכנית על המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש, ואפילו, אלוהים ישמור, ציטטו משיריו שנוגעים גם לכיבוש. סביר להניח שלולא עדת הפוליטיקאים ורגב בראשם, מיהרו לנזוף קבל עם ופייסבוק בתחנה הצהל"ית, מעטים היו נחשפים לתכנית ודרוויש היה נשאר משורר שמוכר רק לכמה שמאלנים אקראיים. אבל רגב מיהרה לשגר פוסט חריף, לדרוש שליטה על התחנה הצה"לית ולגרום לכולנו לחפש קצת שירים של דרוויש בגוגל.

כראוי לשרת התרבות, וכדי לוודא שכולנו נכיר את המשורר הלאומי הפלסטיני, החליטה השרה רגב על מחווה יוצאת דופן ומרגשת- רגב הפכה טקס שלם, שהיה אמור להלל את היצירה הקולנועית הישראלית המופלאה והברוכה של 2016, לאירוע שכל כולו דרוויש, כאשר יצאה מהאולם באמצע הטקס המצולם. היא עשתה זאת במחאה על כך שישראלי וערבי שרו יחד על הבמה שיר לא אלים שהתכתב עם שיר של דרוויש (שבעצמו התכתב עם שיר של ביאליק, משורר לאומני בפני עצמו), וכך הפכה מפגן של אחווה ושיתוף פעולה לשיח שמעודד שנאה, בורות ופילוג.

תפיסת העולם הפוליטית של רגב מכריחה אותה לדרוש עולם בלי מחמוד דרוויש, אחרי הכל אם נכיר את האויב, אם נלמד על שיריו ויצירותיו, אנחנו עלולים, חס וחלילה, לא לשנוא אותו כל כך, וזה כידוע עלול להוביל לדברים נוראיים של ממש, כמו הסכמי שלום. לפני שאתם סוקלים אותי בכיכר העיר בעוון מחשבות שאינן מיינסטרים אני רק אגיד שהכלל הזה עובד גם שם, אצל הפלסטינים.

5. חולה על טרנטינו

[youtube 6sj4lboYulQ nolink]

קוונטין טרנטינו הבמאי הנערץ הגיע לביקור בארץ ורגב התייצבה להפגין נוכחות תרבותית באירוע לכבודו. כשהתראיינה למהדורת הבידור של גיא פינס ונשאלה איזה סרט של טרנטינו היא הכי אוהבת, היה נראה שהשרה רגב לא ממש עשתה שיעורי בית. בסוף היא נזכרה ב"ספרות זולה", סרטו המפורסם ביותר, אבל קיתונות הלעג לא איחרו להגיע. הפעם אני דווקא עם רגב, נכון, אולי כשרה הייתה צריכה להגיע קצת יותר מוכנה ולהכיר פחות או יותר את הנרטיב של הבמאי המדובר, אבל גם אם הוא לא כוס התה שלך זה בסדר גמור, הרי כמו שצ'כוב לא ממש נכנס אלייך הביתה, זה לגמרי בסדר שגם טרנטינו ישאר בחוץ. לפעמים מפתיע לראות איך דווקא רגב, דוברת צה"ל בעברה, אישה שמבינה תקשורת, נופלת בפח שטומנים לה עיתונאים צעירים.

6. מירי והתאגיד

תאגיד השידור הציבורי לא ניפק אפילו שעת שידור אחת וכבר עשה יותר כותרות משלושת הערוצים הגדולים בישראל גם יחד, וכמו בכל דבר שעושה כותרות, מירי רגב בפנים. בישיבת הממשלה שדנה באותו תאגיד נתפסה רגב אומרת "מה זה שווה תאגיד ציבורי אם אנחנו לא שולטים בו" ומיד הפכה, שוב, לשיחת הברזייה היומית. רגב היא לא הפוליטיקאית הראשונה שרותמת את השידור הציבורי לטובתה. בן גוריון חשב על זה הרבה לפניה, ביבי מנסה בכוח לעשות את זה כבר שנים. קשרי שלטון-עיתון היו כאן מאז ומתמיד. עצוב אבל נכון. חטאה היחיד של רגב היה להגיד בקול את מה שכולם סוגרים בחדרי חדרים. בלי להתכוון היא חשפה את האמת הערומה וכולנו נזכרנו שגם בוילה בג'ונגל יש הרבה פינות אפלות.

7. השמלה של מירי רגב בקאן

מירי רגב בקאן (צילום: Pascal Le Segretain/Getty Images)

פסטיבל קאן הוא הזדמנות נפלאה לדפוק הופעה על השטיח האדום, והאמת, רגב נראתה נפלא בשמלה של המעצב הישראלי דרור קונטנטו. סביר להניח שלו שר תרבות כלשהו היה מופיע בטקס רשמי עם חליפה הוא לא היה זוכה לשום תגובה על המראה שלו. אבל הרי אין אייטם של רגב שלא גורר שלל תגובות מכאן ומכאן.  עם כל המחמאות שזכתה להן בהופעה זו נותר רק לקוות שהפלאשים של השטיח האדום עשו לה חשק לגם השקיע בקולנוע הישראלי.

8. אייל גולן סיפור אהבה

מירי רגב, פרזנטורית (צילום מסך)

אייל גולן חושב שהוא "האדם המוסרי בעולם", אבל זה לא נכון. יכול להיות שזה בסדר, אחרי הכל הוא אמן פופ ולא עובד סוציאלי, הוא לא חייב להיות מוסרי, אם כי זה היה יכול להיות נחמד. מירי רגב ממש אוהבת את אייל גולן, מבחינתה הזמר הכי מושמע ועשיר במדינה מייצג את המוסיקה, הנרטיב והתרבות המזרחית המדוכאת שהיא החליטה לקדם. אז כשצריך היא מתגייסת לטובת קידום התכנית שלו. כן, זאת המשודרת בערוץ מסחרי, וכשמתאפשר לה היא גם תשלם לו 100 אלף שקל מכספי משרד התרבות עבור שני שירים בפסטיבל כתר המזרח, תקציב שהיה יכול לממן מפעל תרבותי באחת מערי הפריפרייה לחודשים רבים. רגב, שרה בישראל, אמורה יותר מכולם לייצג את החוק, או לפחות להעמיד פנים שהיא מייצגת אותו. קשרי חברות פומביים כל כך עם עבריין מס מורשע ועם מי שכתם פרשיית הקטינות לעולם לא ימחה מעברו, הופכים את רגב, שוב, לבדיחה עגומה.

9. המדליה, הרבי, ושרת התרבות

 

מירי רגב שולחת SMS לרבי

כבר הרבה זמן שלא הייתה לנו אובססיה לאומית כל כך חזקה כמו זכייה במדליה באולימפיאדה האחרונה. כשירדן ג'רבי התמודדה בקרב על מדליית הארד, דומה שכל עם ישראל כסס ציפורניים בציפייה ממש כאילו כולנו מתאמנים בג'ודו מגיל 5 וחיים ממשכורת רעב כדי להגיע לרגע הנכסף על הפודיום.

רגב, שמשרדה אחראי גם על מנהל הספורט, ליוותה את המשלחת הישראלית וזה כמובן לא חף מפרובוקציות. החל מההודעה הדרמטית שרגב לא תיקח חלק באירוע פתיחת האולימפיאדה בגלל שהוא חל בערב שבת ועד לניכוס נצחונה של ג'רבי לזכות הסמס לרב נתנאל שריקי. מילא להיעדר מהטקס שמתקיים בשבת, אבל בואי נעמיד דברים על דיוקם – ירדן ג'רבי ואורי ששון זכו במדליות בגלל שהם ספורטאים גדולים שעבדו עבור הרגע הזה כל חייהם. לנכס את הזכייה שלהם לך או לאיזה רב עלום מוכיח שוב ושוב שכנראה לא עברת על כל החוקים בספר הפוליטיקלי קורקט.

10. ליישר קו עם הטאליבן המקומי

באירועי הקיץ שהתקיימו באשדוד בחסות משרד התרבות עלתה הזמרת חנה גור להופעה בבגד ים (כי האירוע התקיים בחוף הים), היא הורדה מהבמה בטענה שאינה לבושה בצניעות, משרד התרבות שרגב עומדת בראשו טען בתגובה כי גור לא מכבדת את באי האירוע ואף הגדיל לעשות ולהוציא תקנות לבוש להופעות. שוב עולה מההחלטה הזו ריח חריף של פופוליזם זול, ניסיון נוסף לגרוף אהדה בקרב הציבור שרגב חפצה ביקרו, תוך פגיעה באחרים.

עשרות הופעות של זמרים גברים התקיימו הקיץ, כמדומני רבים מהם לא לבשו חולצות, לכן ברור שכל ניסיון לשמור על צניעות יפגע קודם כל בנשים, שכמו שאת יודעת גם ככה לא ממש בולטות במפת התרבות הישראלית. כשהטאליבן המקומי מרים שוב ראש מכוער ודורש להחיל חוקים משפילים, המעשה הנכון הוא להתנגד להם, לא ליישר קו.