למה הכוכבות מגיעות לאירועים חצי עירומות?

יותר ויותר מפורסמות מסתפקות בפחות ופחות בד על השטיח האדום ומציגות בגאווה ישבן חשוף לעבר עדשת המצלמה. במפתיע, או לא, טרנד העירום מקבל רוח גבית מהכיוון הפמיניסטי דווקא

תופעת ההתפשטות הפכה למאסט אופנתי בכל התגודדות שמקבצת יחד יותר משתי זמרות ושחקנית. בואו לא נטעה, מדובר בנשים שההסתפקות במועט יפה להן. גם קשה להאשים את מי שרוצה לחשוף בציבור את חלקי החילוף המשודרגים שרכשה במיטב כספה אצל דוקטור-ציצי התורן. או בפראפרזה על מירי רגב – "בשביל מה שווה הניתוח אם אי אפשר לנופף בו מול כולם". אז מנופפים.

המנצחת האחרונה בגזרת המתפשטות היא בלה חדיד, שהגיעה למט גאלה לבושה בלא כלום עשוי מרשת ואוויר. כנראה כדי להראות לאקס שלה, דה-וויקנד, מה הוא מפסיד. בינתיים אנחנו, "הציבור", יוצאים נשכרים ממה שהוא מפסיד. אני לא יודע להבדיל מי פה העגל ומי הפרה (ולא, לא קראתי לאף אחת "שמנה") אבל נראה שגם מעצבי העל עומדים בתור כדי להלביש, כלומר להפשיט, את הצועדות על השטיח.

המפשיטים והמופשטות מיישרים קו עם מגמת החיסכון בבד ויוצאים לאוורר את הפטמות ברשות הרבים. כבר השתזפנו, הרמנו, מתחנו, וחיטבנו, אז מה? שנשמור את זה רק לעצמנו? לא חבל?

קנדל ג'נר

הקיץ מביא אתו תמיד הקלה בעומס הבד, לפעמים יותר, לפעמים פחות, אירועי הטקסים האחרונים שייכים ל"לפעמים יותר", הרבה יותר. הנוסחה השלטת היא – מינימום בד, מקסימום עור, והחצנה של הלבשה תחתונה. אין ספק שמבחינה ויזואלית, הצמצום הזה בהחלט מרחיב את הדעת. עירום אופנתי הוא תמיד חגיגה גברית. מעמדת הצופה. נדמה שמה שאנחנו אוהבים לכנות "עולם הזוהר" התגייס לטובת מריירי הקיץ באשר הם, והקל עליהם את עבודת הפנטזיה. לא סתם הקל, ייתר אותה לגמרי לטובת מה שכבר הוכתר בעיתונות האופנה האמריקאית כ"פטמות לפרצוף".

ובמקום שחושפים בו פטמות, יחשפו גם מפשעות, ברור.

קים קרדשיאן

מישהו, כנראה, החליט להתעלל בכוכבות האמריקאיות וקרע להן את השמלות כך שלבישת תחתונים הפכה להיות בלתי אפשרית. מדובר בשמלות עם שסעי ענק או בכאלה ששקופות לאורך כל הצד. כך או כך הן מחייבות עירום, ובמקרי קיצון גם עירום מגולח. "מרומז", "מעודן" ו"מתוחכם" הם מושגים נכחדים. אופנת השסעים הגדולים היא הכל חוץ מאלה. יש משהו מביך בחיתוך המפורש הזה, ואני תוהה למה כל כך הרבה נשים, חזקות, משפיעות, מובילות בתחומן, משתפות פעולה עם האאוטינג הזה של איבריהן המוצנעים, ואצות בשמחה להפוך אותם ל"תיקיות שיתוף".

בלה חדיד

יכול להיות שאני פה "יורה בתוך הנגמ"ש", אבל מבחינתי מדובר בטעם רע שעבר להתגורר בפינת הרחובות "סליזי" ו"וולגארי".

אחרי שאווררנו את הפטמות ושחררנו את המפשעות, התחנה הבאה היא, איך-לא, הישבן. מינוף אחוריים הוא כבר מסורת  מכובדת – ביונסה, ג’ניפר לופז והאחיות לבית קרדשיאן, שבמהלך שיווקי מרהיב, לקחו את החלק הזה שאנחנו יושבים עליו ומיקמו אותו במרכז הבמה. יהיו שיאמרו שפולחן התחת הוא סמל לתרבות העכשווית ואפילו אלגוריה לא מתוחכמת לכיוון אליו דוהרת החברה.  אולי יש בזה גם פן חיובי,  בעידן בו מואשם הציבור בחוסר סולידריות ובכך ש"כל אחד מתעסק בתחת של עצמו", יש קסם באהדה הקולקטיבית לתחת של מישהו-אחר.

מדונה ישבן

בקיצור, אפשר לסכם את כל מופעי הטקסים ההוליוודיים בשני מושגים, שניהם לקוחים מעולמות התוכן הקלוש של הטראש-ריאליטי הטלוויזיוניים – "כל האמת בפרצוף" ו"בלי סודות". אין ספק שמושגי היופי שלנו כחברה הופכים מיניים יותר ויותר. העולם לומד ומלמד לזהות ערכים של יופי אידיאלי עם מיניות מוחצנת. בחגיגה הזאת, כו-לם לוקחים חלק.

במפתיע, או לא, הטרנד העירום מקבל רוח גבית מהכיוון הפמיניסטי דווקא. תנועת המחאה, שהתחילה ברשת החברתית (והפכה מאוחר יותר לסרט), נקראת Free The Nipple ויוצאת נגד הצנזורה הגברית על עירום נשי. בעיקר נגד הנטייה הציבורית להדיר ייצוגים של עירום נשי שלא תואם את האידיאל המקובל (עגול, צעיר, מסולקן, אתם יודעים).

ריהאנה שקופה

ברור שהקישור בין הטרנד החשוף להתעוררות הפמיניסטית הוא קלוש במקרה הטוב. עולם האופנה, כמו גם הוליווד הקלאסית, לא נודעים כזירות לקידום מאבקים נשיים דווקא. לרוב הם טריטוריות שמשקפות רודנות יופי שמכוונת נגד נשים. נכון, אף אחד לא מצמיד אקדח לראשה של אף כוכבת ואומר לה "תתפשטי" ומדובר בנשים בגירות, שעל פניו לפחות, ששות להתקלף מעודפי בד מול הפלאשים והמצלמות.

אז אפשר להגיד שמדובר בזכות שיש לכל אחד ואחת לחשוף את גופו כרצונו, ואפשר להגיד שמדובר, שוב, בחרמנות גברית שבאה על סיפוקה במסווה של "רצון חופשי". מצד שני, מי שרוצה לתפוס טרמפ (לכיוון זה או אחר) על מחאת הפטמות, בכיף. בסופו של דבר מדובר בטרנד אופנתי מרענן ואסתטי, מהסוג שעוזר להעביר את הקיץ הגיהנומי המתקרב במינימום הזעת יתר. תשאלו את ריהאנה.

ארז עמירן
מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.