הקרב האחרון של משפחת הסיף הישראלית

תלות ומערכת ציפיות בלתי מתפשרת מרכיבות סיפור אוניברסלי שמקבל ממד טראגי-קומי דרך מערכות היחסים של בני משפחת חתואל. בסרט התיעודי "הטובים לסיף", הבמאית ליאת שר מאפשרת הצצה נדירה לעולמם

"הטובים לסיף" הוא סרט תיעודי משפחתי אודות שושלת הסייפים המפורסמת מעכו משפחת חתואל. הסיפור של המשפחה מתחיל  עוד במרוקו. אביו של גיבור הסרט שלי, חיים חתואל, חלם חלום בו הוא ראה את בנו כמלך הסיף של ישראל. החיזיון המיסטי הזה הפך למציאות ברבות הימים.

חיים חתואל התחיל "לדקור" את ילדיו בגיל חמש. החרב החדה הונפה אל עבר הגוף הקטן ורק זריזות מחשבה ותכנון קרב מהיר יכלו להציל את הילדים מנעיצת חרב כואבת במרכז הבטן. זהו זיכרון הילדות המשפחתי של מאור חתואל, 31 ואחותו דלילה, 36, כיום אלופי ישראל בסיף. במשפחה כינו את דלילה "צ'יטה" כבר מילדותה והיא התגלתה כסייפת מהירה ובעלת תנועות חדות, שלא מניחה ליריב עד לניצחון המיוחל.

אושר ואור נכנסו לחייו של חיים כאשר נולד מאור, בן זכר אחרי שלוש בנות. איך שנולד, הוא סומן להיות יורש העצר של אביו. האחיות הביאו לעולל בן יומו חרב סיף מעוטרת, שתשמש את האח החדש לכשיגדל. חיים היה מאושר על כך שהקים חמולת סיף בביתו בעכו.

כאשר נולדו ילדיו, היה ברור לחיים שסיף הוא הספורט היחידי בבית. לא היה מקום לשום חוג או ענף ספורט אחר חוץ ממנו. השילוב בין ספורט תחרותי לעיסוק משפחתי הפך את משפחת חתואל למוקד לביקורת: האם חיים תמיד יעדיף את ילדיו ואחייניו על פני חניכים אחרים? ערבים? רוסים? לא פעם נשאלה השאלה הזו בעכו בקרב עסקני הספורט.

חיים, יליד מרוקו, הגיע לעכו בגיל 15. חבורת הרחוב המרוקאית, תחת הנהגתו, "פוצצה במכות" את האשכנזים העשירים והערבים מהעיר העתיקה של עכו של אותם ימים. כולם פחדו מחיים חתואל, המתאגרף והאקרובט המופלא שהגיע לעיר. יום אחרי השחרור הצבאי חיים נתקל במודעה ששינתה את חייו: "הטובים לסיף".

משפחת חתואל

חתואל התקבל לאקדמיה לסיף, שהיתה מיזם ספורט ייחודי שמטרתו הייתה להקנות לבני הפריפריה. מה שכונה באותם הימים "ישראל השנייה" מקצוע לחיים כמאמני סיף במטרה להרחיק אותם מהרחובות, מאלימות, ולאפשר  להם חשיפה לתחום חדש ותחרותי כמו הסיף. בתום שנה של הכשרה אינטנסיבית, חתואל הפך למאמן הסיף המזרחי הראשון במדינת ישראל. הבוגר היחידי מהאקדמיה שהפך את הסיף למקצוע ודרך חיים.

במהלך ארבעה עשורים חתואל בנה אימפריית סיף מפוארת בעכו, שהביאה לו, למשפחתו ולעכו כבוד והכרה בינלאומיים. מועדון הסיף תחת הנהגתו השתתף באולימפיאדות: לוס אנג'לס 84, ברצלונה 1992, אטלנטה 1996, סידני 2000, אתונה 2004  בייג'ינג 2008. רגע לפני ריו 2016, חיים התחיל לאבד את השליטה הפטריארכלית בילדיו. דלילה, הבת המוכשרת והסייפת המצטיינת, מאסה בשלטון הטרור של אביה והפכה לאימא. היא נפצעה בקרב סיף וביקשה למצוא לעצמה עתיד חדש, שלא קשור לסיף. מאור, בן הזקונים מרד בסמכות האבסולוטית של אביו וביקש להשתחרר מהעול הכבד שהוטל עליו.

המסע המשותף של האב והבן אל עבר החלום האולימפי, התגלה כרכבת הרים של מריבות ומלחמות אגו, בין דור עבר לדור ההווה. חיים נותר לבדו במערכה האחרונה של חייו – ראש עיריית עכו איים לסגור את מועודון הסיף, איגוד הסיוף התנער מהמועדון הוותיק וגם פגישה עם שרת הספורט לא הועילה. אבל גיבור כמו חיים לא ויתר ורגע לפני ריו 2016 משפחת חתואל התגייסה אולי בפעם האחרונה לקרב האחרון, למסע משפחתי וספורטיבי, בו בני המשפחה דקרו זה את זה, לא רק בזירת הסיף אלא גם מחוצה לה. המטרה היתה להגיע בפעם האחרונה כמשפחה למשחקים האולימפיים.

חיים חתואל

יחסי הורים ילדים, תלות ומערכת ציפיות על רקע של הגשמה עצמית, הם סיפור אוניברסלי שמקבל ממד טראגי קומי דרך ההתבוננות במערכת היחסים האוהבת וההדוקה של בני משפחת חתואל.

באמצעות שזירה של חומרי ארכיון פרטיים ונדירים, שצולמו על ידי חיים חתואל מראשית שנות השבעים עד להיום, לצד תיעוד של "שנת הקרב" לקראת ריו 2016, ניסיתי להביא בסרט שלי דרמה משפחתית ספורטיבית. הפתיע אותי לגלות תוך כדי העבודה על הסרט, שחיים חתואל לא חלם להיות מאמן סיף.  בילדותו במרוקו הוא ניתח צפרדעים, כלבים וחתולים ושאף להיות כירורג אבל נסיבות החיים הובילו אותו לתחום הסיוף.

כאדם שאפתן וממוקד מטרה, הוא הבין שדרך הסיף יצליח למנף את משפחתו לעתיד טוב יותר. דווקא בשל היות "נער רחוב" פרוע, שנלחם בקרבות, חיים הצליח לתעל את היכולות הללו לענף הספורטיבי הכי אצילי ו"לבן" והפך את הסיף למקצוע ודרך חיים. החניכים הראשונים שלו היו האחים והאחיות שלו, לידיה ויצחק חתואל, שהיו אלופים אולימפיים בשנות השמונים. לידיה היא שיאנית גינס 20 פעמים ואלופת ישראל בסיף. כיום היא דוקטורנטית לספורט.

דלילה חתואל

בתרבות האירופית, סיף נחשב לעיסוק וענף ספורט שאפיין את האליטה החברתית ומי שעסקו בו היו רוזנים ואצילים. עולם הסיוף הפך למעיין "רשת חברתית" יוקרתית ולכן קרץ ליהודים שהשכילו להבין שהדו קרב המודרני בדמותו של הסיף יקדם עוברם מטרות חברתיות בחברה אנשטישמית ומעמדית. ואכן, לאורך ההיסטוריה סייפים יהודים זכו במספר המדליות הרב ביותר במשחקים האולימפיים לאורך השנים.

בני משפחת חתואל הם אנשים תחרותיים, חדורי מוטיבציה, כאשר המילה "לא" היא לא חלק מהלקסיקון שלהם. כיום בני הדור הצעיר מאור ודלילה מנסים לשלב את הסיף עם תחומים נוספים. מאור הוא חוקר בטכניון, דלילה מנסה לפתח קריירה תקשורתית כמגישת טלוויזיה והאחיין הצעיר של חיים, מתן, הוא חיל מצטיין ואלוף הנוער בסיף. העיסוק בסיף הוא עיסוק בספורט סיזיפי, ללא זוהר כמו כדורגל או כדורסל. זה ספורט שדורש משמעת עצמית גבוהה, זריזות, מחשבה ולא סתם מכנים את הסיף "השחמט" של הספורט. כדי להיות סיף טוב צריך להיות גם חכם וגם בעל כישורים פיזיים בולטים כמו גמישות, זריזות, כוח מתפרץ ועוד.

מאור חתואל

משפחת חתואל היא משפחה מרוקאית ללא שורשים "אשכנזים" שהצליחה באופן תקדימי להפוך את הסיף בעכו לסיף ישראלי ייחודי ודווקא רגע לפני הפנסיה, העסק המשפחתי התרסק, כמו שקורה אצל המשפחות הכי טובות. פה הבנתי שיש לי סרט.

לינק לטריילר: 

[vimeo 211442004]

''הטובים לסיף" ישודר בערוץ yes  דוקו ב 24/5 בשעה 21:00 27/5 בשעה 22:45 ואחכ זמין ב-VOD של הערוץ.

** הכותבת היא ליאת מר, במאית ויוצרת סרט התיעודי "הטובים לסיף"