ביקורת הסרט: "סיבת המוות"

הסרט של רמי א. כץ.שמציב במרכזו את מלחמת האדם הקטן מול הממסד הקובע, לפני שהוא נוגע בפוליטיקה, והוא נוגע בה או במעמדה של החברה הדרוזית בישראל או במונחי היסוד אמת ושקר

״אצלנו כעדה, אחרי שבן אדם הולך לעולמו, בעצם אין משמעות חשובה, לקבר, להיכן שנקבר, למצבה. כי אנחנו מאמינים שהנפש של אותו אדם עוברת לאדם אחר. סלים נולד מחדש בכפר. הנשמה שלו עברה לאדם אחר. היום הוא כבר בכתה ב׳. אבל סלים חזר״.

סיבת המוות הוא מותחן דוקומנטרי של היוצר רמי א. כץ. רוחו של סלים, שוטר דרוזי שנהרג בעת מילוי תפקידו, מתעוררת לחיים, כאשר אחיו, ג׳מאל ברכאת, חוזר לזירת הפשע- פיגוע הירי הקטלני שהתרחש בשנת 2002 ב״סי-פוד מרקט״ בת״א. אך בעוד המשטרה מעניקה גרסת טיוח להתרחשות האמתית ולנסיבות המוות, וטוענת שסלים נדקר למוות, בעת מילוי תפקידו על ידי המחבל, ג׳מאל, מוצא ראיות מוצקות לסיפור אחר, שלא סופר ויוצא למסע אחרי האמת.

סיבת המוות צילום יחצ

 המסע של ג׳מאל, לתוכחת הרשות המבצעת- המשטרה, הוא המסע של כולנו. כיצד קורה שהמשטרה משקרת לפרט? ומתי זה קורה? האם יכול להיות שמערכת, לנו אנו כפופים ובה אנו נותנים אמון, תשטה בנו ובתמימותנו? הטיעון שחוזר שוב ושוב, מצד דמויות שונות, שלוקחות חלק בבניית פסיפס הפרשה, הוא שמדובר בקונספירציה שנעשתה בשל היותו של סלים בן העדה הדרוזית. כלומר, במילים אחרות, אם הוא היה יהודי אי אפשר היה לטייח. זו מחשבה שקשה לעכל אותה אבל היא שם. מעוררת את הצופים לשאלות.

סיבת המוות צילום יחצ

לדאבוננו, במדינה בה מוות הוא חלק מהחיים ופיגועים מצטיירים כטרגדיות תקופתיות, יש מי שיכול לקרוא את סדר היום בישראל כעוד מחזה של שייקספיר. אבל פיגוע ירי הוא אירוע מחולל ומכוער, שמותיר אחריו, במציאות, שובל של דם. יש משהו לא הגון באיך שמדלגים בחדשות, מהר מידי על התרחשויות טרגיות כאלו ומשהו אכזרי, באופן עיצוב החדשות את תודעת האדם, באמצעות רצף אירועים דינמי, שמשתנה בקצב מסחרר. אז מי באמת זוכר את הנסיבות, את המקרים, את השנים ואת המתים? ומי בכלל מעז לפקפק…?

סיבת המוות צילום יחצ

הסרט שמציב במרכזו את מלחמת האדם הקטן מול הממסד הקובע, לפני שהוא נוגע בפוליטיקה, והוא נוגע בה או במעמדה של החברה הדרוזית בישראל או במונחי היסוד אמת ושקר, הוא סרט על משפחה. על אח, על אם, על סבתא. ואולי זה גם מה שיפה בו, שהוא יוצא מהטבעי, מהמוכר, מהקטן, לעבר מהלכים שקשה להבין איך האדם הפשוט, מסוגל להם. אבל ג׳מאל, כך מתגלה מסצנה לסצנה ומתגלית לתגלית, מסוגל. וברגע שהוא נכנס למהלך שהסרט מתעד ומתחייב למצוא את התשובות ולגלות את האמת, שום דבר לא יכול לעצור אותו.

סיבת המוות צילום יחצ

 התסריט שבנוי תחקיר עומק, על הפרשייה, תחקיר שנבנה בהדרגה ומתוך תחושה עזה של מחויבות, מצליח לפתוח תיבת פנדורה, מלאת תפניות, למרות שחלפו 16 שנים מאז ההתרחשות הנחקרת. אחד האלמנטים הנוכחים שמסייעים לבניית האמון והמתח, על אף שמדובר בסרט דוקומנטרי, היא העבודה המוסיקלית. המוסיקה המקורית שכתב אופיר לייבוביץ׳ מלבישה את דמותו של ג׳מאל, בגוון בלשי.

נכון, הוא אדם פשוט מכפר בגליל אבל הוא גם חוקר מיומן שהשקר לא יוכל לו. ״תמיד האמנתי שכולם מספרים לי את האמת, עד שהבנתי שאמת היא מוצר נדיר ושהחיים מתאימים את עצמם לשקר. אני רוצה שתרגישו את מה שאני מרגיש״ אומר ג׳מאל בכנות, ומישר מבט למציאות, למצלמות ולאנשים סיבבו.

סיבת המוות צילום יחצ

המשטרה שמככבת בסרט, ממשיכה לדבוק לאורכו, באופן רשמי בגרסת הכיסוי ולטעון כי סלים מת בגבורה בעקבות דקירת המחבל אבל כשהממצאים נחשפים, בזה אחר זה כמו במותחן, הלא צפוי אליו חותר הסרט, בסוף מגיע.

הרבה סרטים דוקומנטריים, בעלי אופי פוליטי, יוצאים בזמן האחרון. את חלק מהסרטים, תפגשו בקלות, בסינמטקים או אצלכם בסלון, חלק אחר, תצטרכו מעט להתאמץ ולמצוא. סרטו של כץ, נופל איפשהו על משוואת הביניים, אך הוא ראוי למאמץ מצדכם, בייחוד בשל אופיו האמיץ של מוליך העלילה וחשיפת השקרים סביב הפרשייה, שכנראה אצל מרביתנו, נשכחה, באופן מובנה ואמין.

סיבת המוות צילום יחצ

כוכבים- 4 – סרט כנה ובכלל, לא יצא לי לפגוש הרבה מותחנים דוקומנטריים אז שאפו גדול.

מרלנה- עוד תוהה לגבי זה, בייחוד בגלל האם-סבתא. אבל אין מה לעשות, חסרו לי נשים דומיננטיות שבוודאי מסתתרות אי שם מאחורי הדמויות והסיפור.

הסרט ישודר הערב (28.11) ב-yes דוק וב-STINGTV

לצפייה בטריילר כאן

מרלין וניג
יוצרת וחוקרת בינתחומית, מרצה במוסדות להשכלה גבוהה וחברה במועצת הקולנוע הישראלי