ביקורת הסרט: "הסודות של ג׳ואן"

היצירה עובדת יפה באופן אסתטי פלסטי, התלבושות מדהימות, השחקנים נהדרים ומערכות היחסים מרגשות אלא שמבנה הסיפור הנפתל, נדוש ועשוי לעייף

הסודות של ג׳ואן הוא תסריט שכתבה לינדזי שאפרו ומבוסס על הנובלה ג׳ואן האדומה מאת ג׳ני רוני, בהשראת סיפורה האמיתי של מליטה נורווד, מרגלת בריטית שכונתה ״סבתא המרגלת״. העיבוד הקולנועי לסיפור, חושף יצירה קולנועית מדורגת מבנה, שבמרכזה נורווד- כג׳ואן סמית-סטנלי, בגילומן של סופי קוקסון וג׳ודי דנץ. את הסרט ביים הבמאי הבריטי טרבור נאן, בן ה79 ויש ערך מוסף לגיל הבמאי, שמתאים לתרגיל העלילתי, שאורג זמן הווה, בעבר, באמצעות עיצוב הזיכרון. אני קוראת לזה ״תרגיל״, כי זיכרון מעוצב באמצעות השכחה, לכן, הזקנה של הבמאי והדמות הקשישה בזמן הווה- לא נטולת משמעות ובאות לידי ביטוי בניואנסים דקים (דנץ נפלאה אם לא הבנתם).

העלילה נפתחת כאשר סטנלי (דנץ) הקשישה, נעצרת באשמת 27 עבירות ריגול שחתרו נגד בריטניה לטובת רוסיה, מראשית שנות ה40׳ של המאה הקודמת. סטנלי, ששם נעוריה סמית, למדה בצעירותה פיזיקה באוניברסיטת קיימברידג׳ ושם הכירה, לילה אחד במקרה ובאופן פאסיבי, את סוניה (תרזה סרבובה), בחורה נהנתנית ויהודייה ששינתה את חייה. את סמית הצעירה היפיפייה, מגלמת סופי קוקסון. סטנלי הקשישה, נאלצת במהלך החקירה, לחזור לעברה, כשברור שההכרות עם סוניה (מזל טוב!) שחיברה אותה ללואי (טום יוז) בן דודה ולפעילות הסוציאליסטית, שהפכה ליותר ויותר קומוניסטית, היא המפתח להבנת השתלשלות הפרשה כולה.

הסודות של ג'ואן צילום יחצ

סטנלי נדרשת מעבר לחקירה, לתת עדות על תקופה אחרת. כשעבורנו, הצופים, זה עוד שיעור להבין, שהתקופה אמנם חלפה, אבל האופי והחולשה האנושית נותרו כשהיו, ולכן שרשרת האירועים, מעוררת הזדהות ברגעי ההווה. החקירה מאפשרת לסטנלי, לחזור לעבר ולנבור בו, כאשר כמו במותחן, חתיכה ועוד חתיכה, מייצרים פסיפס שלם לאמת, וחושפים רומן גדול שנקבר ותבע קורבן גדול. בנה עורך הדין (בן מיילס), מתקשה לעכל את האופן בו מתגלים העובדות והפרטים הביוגרפיים שהשמיטה אמו מחייה, והסתירה ממנו. האם אמו הקשישה ריגלה עבור רוסיה וסיכנה את מולדתה?

הזיכרונות מקיימברידג׳ עצומים ביופיים. אין ספק, שקיימברידג׳ על שלל מבניה הגותיים, היא האוניברסיטה היפה בעולם (זכיתי להתארח בה שלוש פעמים והיא מפעימה בכל היבט של שימור אדריכלי). הסרט מצליח להפוך את קיימברידג׳ לסט קולנועי היסטורי אמין, שמצליח לשחזר את רוח התקופה. המהלך העלילתי נשען על ציר הפלשבקים של ג׳ואן סטנלי הקשישה, כשההווה הוא האריזה שממסגרת את הסיפור.

הסודות של ג'ואן צילום יחצ

במהלך לימודיה מתפתח בין ג׳ואן ללואי, רומן נעורים שסוחף את ג׳ואן פוליטית. אלא שלואי שמבקש להילחם בנאציזם המתפשט, הוא אידיאליסט שמתגלה כבעל אישיות גבולית, לא יציבה או מתחייבת. הוא נוטה להתייחס אל ג׳ואן כאל ״חברה קטנה״ ולהשתמש בקשר איתה באופן מניפולטיבי. והוא שובר את ליבה ועוזב יותר מפעם אחת, לרוסיה. סמוך לסיום לימודיה, מתקבלת ג׳ואן, למעבדת מחקר שמפתחת פצצה גרעינית. את המחקר מנהל פרופ׳ מקס דיוויס (סטיבן קמפבל סקוט) ובתקופה בה לנשים נועדו תפקידים קטנים, ג׳ואן שסיימה את לימודיה בהצטיינות, לא מתקבלת לעבודה כחוקרת אלא כעוזרת אישית שלו. אלא שבהדרגה, ידיעותיה והברקותיה תורמים באופן משמעותי לפיתוח הגרעיני והעבודה הצמודה עם פרופ׳ דיוויס, הנשוי והמבוגר ממנה בהרבה, חוצה את גבולות העבודה היבשה.

לאורך עבודת הפיתוח הסודי ב״צינורות סגסגית״ מקפידה ג׳ואן לשמור על כללי האתיקה כמתבקש ולא נכנעת ללחצים המגיעים מצד חבריה, המשתייכים למחתרת הקומוניסטית-רוסית. אלא שבשלב מסוים, ג׳ואן מגלה כי הפצצה שפתחו במעבדת המחקר, פוצצה את הירושימה. העולם חווה הרס וקורבן אדם רב מיימדים באופן בלתי ניתן לעיכול. זה גורם לג׳ואן להתעורר מצפונית והיא בהדרגה מתחילה לשתף פעולה עם המחתרת הרוסית, באמצעות קשריה עם סוניה, לואי ווליאם מיטשל (שלימים יהפוך לשר החוץ). למעשה היא הופכת למרגלת, שמעבירה חומרים מסווגים.

הסודות של ג'ואן צילום יחצ

הסיפור מסתבך עוד ועוד. גם בהקשריו הפוליטיים וגם בהקשריו הרומנטיים, עד לסיומו המרגש. המצלמה מסתחררת בין התקופות וסטנלי הקשישה, מספרת את הסיפור לא במילים אלא באמצעות ראי זיכרונות העבר, כשבנה שמגלה את סיפור העבר של אמו, יחד איתנו הצופים, נדרש אף הוא לדרמה ומתמודד עם קונפליקט מסוג אחר.

לסיכום, קיימברידג׳ משגעת, היצירה עובדת יפה באופן אסתטי פלסטי, התלבושות מדהימות (על שלל חצאיות אמצע השוק, הגרבונים וכובעי הברט), השחקנים נהדרים ומערכות היחסים מרגשות אלא שמבנה הסיפור הנפתל, נדוש ועשוי לעייף את אלו שבאו וממהרים ללכת.

הטריילר:

[youtube cqFJh-qUMgE nolink]

כוכבים- 3.5 – כי אלו שלא ממהרים, עשויים ליהנות מחומרי הגלם האנושיים שמפעילים את הדמויות ומרוח התקופה, שמשתקפת אסתטית כמו גלויות זיכרון, מזיכרונותיה של ג׳ואן.

מרלנה- שמנה לב: עובר בענק! בלב הסרט, המניפולציות הנשיות של הגיבורות- ג׳ואן וסוניה, שפועלות בתקופה בה לנשים תפקידים שמרניים, אך הן מנצלות את החשיבה הגברית המצומצמת, לתועלת המטרה האידיאליסטית, והן עושות זאת במניפולציה נשית ומתוחכמת, שנכונה לכל תקופה.

 

מרלין וניג
יוצרת וחוקרת בינתחומית, מרצה במוסדות להשכלה גבוהה וחברה במועצת הקולנוע הישראלי