ראיון החנופה של נתניהו אצל שרון ורני

במציאות שפויה לא היו זוג חנפנים מראיינים ראש ממשלה שתלויים נגדו כתבי אישום חמורים ולא שואלים שאלות שהוא עצמו כתב. אבל ישראל 2019 היא מדינה מושפלת ורמוסת כבוד שבראשה עומד המרואיין

כדי שאוכל לצפות בראיון עם ראש הממשלה מבלי לשפוט מראש את המניעים של מראייניו, בחרתי הפעם לצפות בתכנית מתחילתה ולשמחתי מצאתי ששרון גל ורני רהב מרבים להרעיף על כל המרואיינים שבחים מוגזמים שלא תמיד מצאתי את ביסוסם במציאות. היה בזה משהו מעודד אך ה"משהו" הזה התפוגג כשרהב שפך על ראשו של גל דלי פופקורן כמחווה "חמודית" או ניסיון להיות מגניב. זה לא היה מתוק ולא חמוד אבל אולי מאוחר יותר כשרהב צפה בראיון היתה בכך משום נקמה מתוקה לראות את פירורי הפופקורן זוהרים עם שערו של גל שבמהלך הראיון ניסה להפגין פאן קשוח והצליח להשתיק אפילו את האיש עם הפה והלשון הכי גדולים במדינה.

ואז הגיע ביבי

רהב וגל התרוממו מכיסאותיהם כדי לקבל בלחיצת יד עתירת סופרלטיבים את ראש הממשלה וללוות אותו אחר כבוד למקומו. אגב, זה הרגע היחיד בו ההגדרה כבוד יכולה היתה לתאר משהו מהמתרחש בראיון שהתחיל מייד לאחר שהראש התיישב על כסאו.

הדיאלוג המסבירני מדי בין רהב לרני, לפני שנשאלה השאלה הראשונה היה מתיש ומגוחך לא פחות מהצגה שעושים הורים לילד כדי להסתיר ממנו את העובדה שנתנו לו במכוון לנצח אותם במשחק טקי. הם שיתפו את ראש הממשלה בהתלבטות אם הראיון צריך להיות נוקשה או רך, ומה יהיו ההשפעות על דעת הציבור ועל הביקורת אם ינהגו כך או אחרת ואחרי הפסקה מתודית מתוכננת מראש, ענה הראש (ממשלה) בהתקרבנות שאינה נוגעת ללב, שכך או אחרת התקשורת לא אוהבת אותו והביקורת תהיה לא נעימה.

בנימין נתניהו צילום מסך

נאום סיסמאות בלי תשובות לשאלות

ביבי גאון בכל הקשור ליכולת שלו ללטש היטב נאום, להעביר מסרים, לחזור מספר פעמים ובמתוכנן על המילים שראוי שיחרטו באזני המאזין, ולהנמיך את הקול כשהוא חומק משאלות לא נוחות. אבל בכל הקשור לשפת גוף ולמימיקה, שם יש לראש הממשלה עוד הרבה עבודה. שום דבר לא נראה אמין, לא הטיית הגוף כשחזר על המילה כביר שוב ושוב ושוב בהקשר אליו (הצלחה כבירה, הישג כביר  וכו) בודאי שלא נשיכת השפתיים בניסיון לעצור בכי שלא קיים כשסיפר על העלבונות שעלבו בבנו ובאשתו, וסליחה על דריכה על פרה קדושה, גם לא  הבחירה בשם משפחתו של הנופל שמת בידיו, או "בין ידיו", כפי שאמר ביבי. ראש הממשלה היה מבוהל, עייף, ונראה כמי שלא מאמין לדברי עצמו.

בין סיסמאותיו המסיתות והמפלגות של ראש הממשלה, הרעפת שבחים עצמית, פנייתו המתחננת לבוחרי הליכוד ללכת ולהצביע, בין סיפורי הבילוי שלו בפאב בבת ים (היי ראש הממשלה, מקווה שהפעם ששילמת והשארת טיפ ייפה למלצרים) ניסו רהב וגל לשאול שאלות. אבל ביבי בשלו, לא התייחס לשאלות ממש כשם שלא התייחס לאותה אישה מקריית שמונה שזעקה על המחסור בחדרי מיון בצפון. היא שעממה אותו וכך גם רהב וגל שהיו לא יותר מניצבים במופע הגוועלד שלו. לחלק מהשאלות הוא התייחס, אולי משום שזו היתה עצת יועצי התקשורת, ואולי משום שבכל זאת נשארה בו טיפה של נימוס אלא שקל מדי היה להבין אילו שאלות נחמדות לו לראש הממשלה ואלו שאלות הוא פחות אהב. למען האמת זה היה ממש קל. על השאלות שהוא אהב הוא ענה בפירוט טרחני. על אלו שלא אהב הוא פשוט לא ענה. כך כשנשאל האם באמת התכוון לכך כשאמר שהנשיא ריבלין יעשה הכל כדי לבחור בגנץ להקים ממשלה. שאלה שלא נענתה עד הרגע הזה.

נתניהו, רני ושרון צילום מסך

ביבי, אולי די?

הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם כתב חכם ומוכשר ממני וכנראה שגם מראש הממשלה, אבל לא מטומטם עד כדי כך שתצליח לשכנע אותו ששרה לא ידעה על שיחת הטלפון המפתיעה במהלך הראיון, ולא שבני גנץ, בוגי יעלון, גבי אשכנזי ויאיר לפיד הם שמאל. אז נכון, עשית שעורי בית וחזרת על השטות הזאת יותר משמונה פעמים במהלך הראיון ודאגת לכך שזו גם הכותרת שתודבק למסך לאורך למעלה משלוש דקות, אבל אל תנסה לשכנע את המשוכנעים, חבל על האנרגיה.

אולי כדאי לנתב את כל האנרגיה הזו שכרגע מלבה פילוג ושנאה, למקומות יעילים יותר, מה דעתך על תרבות, על בריאות, על תשתיות שיאפשרו לסטודנטים שבקושי שורדים את שכר הלימוד ושכר הדירה ומתעכבים בכל בוקר בדרך לאוניברסיטה כי הרכבת לא מתפקדת?

איך זה שלא הזכרת בראיון הזה אפילו במילה את מצבם הנורא של ניצולי השואה, את בתי החולים שקורסים, ואתה יודע מה? בוא תתייחס לרגע לחינוך. למחסור בכיתות, במורים, בכספים, אולי תדבר על תלמידים שרואים את הכיתה שלהם יוצאת לטיול שנתי ונשארים בבית כי להורים לא היה לשלם את סל ה"תרומה" לבית ספר שמגדיר בערמומיות פושעת תשלום נוסף למערכת החינוך.

ואם כבר חינוך, בוא נדבר רגע על הבן שלך. על יאיר. נשכת שפתיים, הראית שכואב לך כשהוא התחבא מתחת לשולחן כשבגיל חמש הוא הפך לחרצוף, ואני מאמינה שזה כואב. הכי כואב כשמעליבים את הילד שלך, ותאמין לי שאני יודעת.  כי בדיוק ככה כאב לעשרות אלפי ילדים שבא לגן ולבית הספר, ולחיילים שבאו לצבא משבת, ולסטודנטים באוניברסיטה כשכל מצביעיך כינו אותם חמוצים כי אתה קראת להם לכנות אותם כך.

זה אפילו יותר כאב, כי למרבה הטרגדיה אתה לא תכנית סאטירה אלא מציאות.

אבל אתה ראש הממשלה סופר אבא. איזה אבא אתה לאבנר ולנעה אני לא יודעת, וגם לא יודעת איזה סבא אתה לילדיה של נעה, אבל ליאיר אין לי ספק שאתה אבא שעומד מאחוריו באש ובמים ומצדיק כל מילה ותגובה שלו בטענה ש"הילד הזה" פגוע, ואתה גאה בו, כי הוא עונה.